האם מתן הלוואות לנכים נוגד את עקרון השוויון

בהתאם לעקרון השויון, כאשר הנאשמת 1 זוכתה ועפ"י עקרון מראית פני הצדק יש להסתפק בעונש קל ומזערי ולקבוע קנס על תנאי בלבד.

מדובר בהליכים יקרים אשר אלצו את הנאשמת 3 לקחת הלוואות מהבנק.

העבירות מושא כתב האישום המטילות הגבלות על תיווך עובדים מטילות הגבלות ואיסורים על עיסוק בתיווך בעובדים כדי לתת כלים יעילים יותר לפיקוח על לשכות פרטיות וזאת כדי להגן על מבקשי העבודה ובעיקר על העובדים הזרים.

על אף שלא הוצגו מסמכים קבלתי את הטענות כי הנאשם 4 סובל מנכויות רפואיות וכי מצבם הכלכלי של הנאשמים אינו טוב.

...

טענות הנאשמים לעונש – יש להקל בעונשם של הנאשמים מהטעמים המפורטים: הנאשמים היו נשואים, וניסיונותיהם להביא ילד לעולם בדרכים טבעיות וחלופיות נכשלו והנישואין קרסו.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין השנים 2014-2008 המבקש עסק במתן הלוואות וניכיון שיקים.

עוד נילקחו בחשבון נסיבותיו האישיות, בכלל זאת, מצבו הכלכלי והמשפחתי, היותו בעל נכות משמעותית בעקבות תאונת דרכים, והשפעת העונש עליו ועל משפחתו.

רשות ערעור ״בגילגול שלישי״ תנתן במקרים חריגים בלבד המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם עולה חשש כי נגרם לו אי-צדק מהותי או עוות דין (רע"פ 2917/23 וזאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.5.2023)).

לא אחת כתבתי על פגיעתן הרוחבית של עבירות המס ביכולתה של המדינה לספק שירותים איכותיים לאזרחיה ובשמירת הסולידריות והשוויון, ובהתאם, על הצורך בנקיטת ענישה ממשית ומרתיעה בעבירות אלה: "חומרתן של עבירות המס טמונה בכך שהן פוגעות, בה בעת, במשק, בכלכלה ובקופה הציבורית [...]; לצד פגיעתן בערך השויון בנטל המיסים בין אזרחי המדינה [...]. לפיכך, בתי המשפט נוקטים במדיניות ענישה המבכרת שקולי הרתעה והתחשבות באנטרס הצבורי על פני שקולי שקום, וכאשר נקודת המוצא בעבירות מעין אלו היא עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח [...]" (רע"פ 8292/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.12.2022)).

...

דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (להלן- התקנות), קובעת את הקף הזכאות לקיצבת שירותים מיוחדים, כך: "(א) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בבצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-50% מקצבת יחיד מלאה.

מבלי לגרוע מפסיקת בית הדין הארצי, לפיה אין ועדת הערר מחויבת להדרש להוראות חוזרי המשיב והיא אינה כפופה להם בהיותם חלים על עובדי המשיב (בר"ע (ארצי) 14091-03-19 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו צבי ויזל (10.9.2019)), יפים במקרה דנן, דוקא הדברים שנאמרו בפרשת סלוביק (בר"ע (ארצי) 59623-06-18 המוסד לביטוח לאומי - גדי סלוביק (19.2.2019) (להלן: עניין סלוביק)): "צודק המוסד כי הועדה אינה כפופה להנחיותיו ולכן היא צריכה לקבוע את מצבו של המבוטח לפי שיקול דעתה. אלא, שבצד זה צדק בית הדין האיזורי בקביעתו כי הועדה כפופה גם לעיקרון השויון. כפועל יוצא מכך, מקום בו המוסד מדריך עצמו במבחן מקל לעומת המבחן על פיו מדריכה עצמה הועדה, שומה על הועדה מבחינה משפטית להדריך עצמה לפי המבחן המקל, שאם לא כן, התוצאה תהא אפליה בין מבוטחים. למשל, מבוטח שמצבו יבחן רק על ידי הדרג הראשון ימצא זכאי (בין בכלל ובין באחת מפעולות היום יום), ואילו אותו מבוטח אם יערער יאבד את זכאותו. תוצאה שכזו של העידר הרמוניה נורמאטיבית אינה מתקבלת על הדעת, ולכן בדין קבע בית הדין האיזורי את שקבע...". לאור האמור בעיניין סלוביק, היה על הועדה להדריך את עצמה בהתאם למבחנים המקלים שקבע המשיב במסגרת חוזר המשיב.

באשר לסעיף הקניות, קבעה הועדה כי המערערת "אינה מסוגלת לבצע קניות מחוץ לביתה". נראה כי קביעה קטגורית זו מתאימה דוקא לעזרה רבה בהתאם לחוזר המשיב, והקביעה לא לוותה בהנמקה כלשהיא ממנה ניתן להבין מדוע קבעה הועדה דוקא סיוע מועט, כשהקריטריון לסיוע מועט הוא מסוגלות לבצע קניה של מספר מועט של פריטים.

...

באשר לטענה לפיה הוועדה הרפואית נעולה בדעתה וכי היא מתאימה את קביעותיה למטרה שסימנה לעצמה – הותרת שיעור הזכאות של המערערת על כנו – הטענה נדחית, בהיעדר אינדיקציות לנטען.

גם טענת המערערת לטעות בקביעות הוועדה ולפיהן המערערת לא נזקקת להשגחה משלא נמצאו אירוע או תקרית שהמערערת יזמה שסיכנו אותה או את הסביבה – נדחית.

באשר לטענת המשיב לפיה טופס האומדן הסיעודי שצירפה המערערת נערך על סמך תשאול ולא נגע בכלל מבחני הADL, דין הטענה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, יוחזר עניינה של המערערת אל הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) בהרכבה מיום 6.8.2021, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הוועדה תשקול מחדש את קביעתה בעניין סעיף האכילה, בהתחשב בטענות המערערת ולפיהן אין היא יכולה לאכול סנדוויץ' ואין היא מסוגלת לאכול אלא אוכל טחון לנוכח עקירת כל שיניה בעקבות סרטן הפה ממנו סבלה; הוועדה תשקול מחדש את קביעתה באשר לצורך בסיוע בהכנת המזון, לנוכח קביעת הוועדה עצמה כי המערערת אינה מסוגלת לחמם את מזונה ולנוכח טענות המערערת ולפיהן אין היא מסוגלת להכין אוכל ואף לא לאכול סנדוויץ'; הוועדה תשקול מחדש את קביעתה בסעיף ההיגיינה האישית, בהתחשב בקביעת הוועדה עצמה ולפיה זקוקה המערערת לסיוע בניידות ובהלבשה, ובהתחשב בדוח ההערכה התפקודית של אחות קופת חולים מיום 9.6.2021, שממנו עולה כי המערערת אכן סובלת מבריחת שתן; הוועדה תשקול מחדש את קביעתה בסעיף הקניות, בהתחשב בקביעתה שלה ולפיה המערערת "אינה מסוגלת לבצע קניות מחוץ לביתה". החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

מסגרת הדיון "תקנון הקרן הוא המסמך המכונן והקובע את מערכת הזכויות והחובות שבין הקרן לעמיתיה, וכל חריגה הימנו, אין לה תוקף. בין כל עמיתי קרן מקפת מיתקיים שויון באשר לדמי הגמולים, ואף באשר לתשלום הגימלאות חבה הקרן בחובת קביעת קריטריונים ושיטת חישוב שויונית, הכל על פי הקבוע בתקנונה.

לאור זאת, וכפי שציינו – למעלה מן הדרוש, אנו קובעים כי לא קיימת כל מניעה עקרונית להחיל את הוראות התקנון בנושא שבמחלוקת, על היחסים שבין הצדדים.

החליטה הערכאה השיפוטית לדחות את התובענה או למחקה או דחתה הרשות המוסמכת את הדרישה, בהתאם לנסיבות הענין, והמבוטח לא הגיש ערעור על ההחלטה בהסכמת הנהלת הקרן – הוא יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת נכות בהתאם להוראות פרק זה החל ממועד מתן ההחלטה, ויראו את סך כל הסכומים שהועמדו לו כהלוואה לנכה כתשלומי קצבת נכות.

...

יצוין כי אכן בוועדה רפואית שהתכנסה לפני הגשת התביעה למל"ל, צוין רק "מחלה". אנו סבורים כי אין למנוע מהנתבע את האפשרות להעלות טענה זו כטענת הגנה במסגרת תביעה זו ובנסיבות העניין - אין מקום להורות על העמדה של מלוא התשלומים אשר שולמו לתובע לפירעון מידי, ללא בחינה ומיצוי של הנושא.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן – · התביעה להעמיד את התשלומים ששילמה התובעת לנתבע לפירעון מידי על בסיס סעיף 30(4) לתקנון או על בסיס התחייבות עליה חתם הנתבע בקשר לתביעתו למל"ל – נדחית.

ה לתקנון, כיוון שלא התקבלה מראש הסכמה של הקרן להסכם הפשרה – בנסיבות העניין - נדחית.

המוסד טוען עוד - לעניין טענת האפליה הפסולה - כי כוונת הצדדים להסכם ההלוואות לא הייתה לממן לנכים הקשים שהמכון קבע כי דרוש להם רכב לאביזרים מיוחדים מימון שווה, אלא להבחין בין מי שרוכשים רכב פעם ראשונה ואין להם "מימון התחלתי" לבין מי שיש ברשותם מימון כאמור שכן כבר רכשו רכב באמצעות הלוואה עומדת, ולאחרונים לתת סיוע נמוך יותר - בגובה ההפרש בין הרכב הקודם לרכב החדש.

די להפנות לצורך כך לסעיפים 1 ו - 2 לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998, הקובעים כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעיקרון השויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עיקרון כבוד הבריות", וכי מטרת החוק היא "להגן על כבודו וחרותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להישתתפות שויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". עקרונות אלו ראוי כי יילקחו בחשבון גם בעת פרשנותו ויישומו של הסכם הניידות, שהוא חלק ממארג הדרכים בהן פועלת המדינה לצורך מתן הסיוע הדרוש להבטחת אותה הישתתפות שויונית ופעילה של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים.

קושי זה ניתן ליישוב נוכח הוראת סעיף 9 המתיר למוסד לסטות במקרה של מוגבל מיוחד, בין היתר, מהוראת סעיף 5 אשר קבע את העיקרון האמור.

...

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון אני מסכים עם שופטי ההרכב כי דין הערעור להידחות.

נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר אני מסכים עם שופטי ההרכב כי דין הערעור להידחות, לאור פרשנותם של הסכמי ההלוואות והניידות המעדיפים את טובת ה״צד השלישי״ במקום בו ההסכם אינו ברור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור נדחה.