לגירסת התובע, הטענות שהופנו כלפיו במכתב השימוע אינן מבוססות ופגעו בו כאשר אחד הגורמים לזימון היה קונפליקט שנוצר בינו לבין הנתבעת 3 בשל כך שהוא התלונן בפני בית החולים על היתנהלות בלתי תקינה של חלק מהעובדים כלפי צוות המטופלים.
בבקשה נטען, כי הנתבעות 2 ו-3 הן בעלות תפקידים בנתבעת 1 ובמסגרת עבודתן היו ממונות על התובע ואולם בינן לבין התובע מעולם לא היתקיימו יחסי עובד מעביד והן אינן צד לחוזה העבודה של התובע ועל כן לא הייתה הצדקה להגיש תביעה אישית כנגדן; כן נטען, כי דין התביעה ברכיב לשון הרע להדחות על הסף מאחר ומכתב התביעה לא ברור מהם הפרסומים שפורסמו על ידי הנתבעות ושלטענת התובע מהוים לשון הרע.
...
בבקשה נטען, כי הנתבעות 2 ו-3 הן בעלות תפקידים בנתבעת 1 ובמסגרת עבודתן היו ממונות על התובע ואולם בינן לבין התובע מעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד והן אינן צד לחוזה העבודה של התובע ועל כן לא הייתה הצדקה להגיש תביעה אישית כנגדן; כן נטען, כי דין התביעה ברכיב לשון הרע להידחות על הסף מאחר ומכתב התביעה לא ברור מהם הפרסומים שפורסמו על ידי הנתבעות ושלטענת התובע מהווים לשון הרע.
במקרה שלפנינו- הנתבעות טוענות כאמור, כי דין התביעה כנגד הנתבעות 2-3 להידחות מחמת חוסר סמכות שכן בשום שלב הן לא שימשו כמעסיקות של התובע.
]
מכל המפורט לעיל, היות וחוק בית הדין לעבודה אינו מקנה סמכות עניינית לתביעות כנגד אורגנים במקרים כגון אלה, ומאחר ואין כל טענה לקיום יחסי עבודה בין התובע לנתבעות 2 ו-3, הרי שדין התביעה כנגדן להידחות[footnoteRef:10].
בנסיבות אלו מאחר וכאמור עילת לשון הרע נמחקה מכתב התביעה ומאחר והתובע לא ביקש לתקן את תביעתו הגם שניתנה לו האפשרות לעשות כן, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד הנתבעות 2-3 להתקבל וזאת מהטעם שבשום שלב לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעות 2-3 ומאחר ואין מקורו של הסכסוך בין התובע לנתבעות 2-3 ביחסיהם כעובד ומעביד.
