האם מותר לפטר עובד סמוך לגיל הפרישה

לפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום פצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרת סעיף 9(א) והפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים, פיצוי בגין הפרת סעיף 2(א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות ודמי הבראה.

חוק שויון הזדמנויות בעבודה התובעת טענה כי היתנהלות הנתבעת מהוה הפרה של חוק שיויון הזדמנויות בעבודה, שכן סמוך להודעת התובעת על היותה בהריון, החלה הנתבעת למרר את חייה, להרע את תנאי עבודתה ולפגוע בה כספית ונפשית.

בס' 2 לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שיויון הזדמנויות") נקבע: "(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

...

סוף דבר לסיכום המפורט לעיל ,התובעת הוכיחה תביעותיה הן באמצעות מסמכים והן מתוך מהלך העדויות שנשמעו בפנינו.

הנתבעת תשלם לתובעת את כל הסכומים המפורטים לעיל תוך 30 יום.

בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובעת בסך 35,000 ₪.

הגם שלא הוכח על ידי התובע כי פיטוריו מוכתמים בשל גילו המבוגר (וזאת לאור העובדה כי היתקבל לעבודה לאחר גיל 50 וקיבל תעודת "אלוף השרות" בהיותו כבן 60), היה על הנתבעת לשקול את גילו ולשקול התאמת תפקיד חלופי, אלא שהיא נימנעה אף מכך.

בענין זה אין לנו אלא לאמץ את שנקבע על ידי חברי כב' השופט ספיבק בתיק ס"ע 9662-05-12 פלוני – אלמונית (6.8.14): "למעלה מהנדרש נעיר שכפי שהערנו באחת הפרשות (סעש 25300-08-12 בן ישראל – מדינת ישראל (29.4.13)) נכון לדעתנו לפרש באופן גמיש ומרחיב את ההגדרה "אדם עם מוגבלות שבחוק", וזאת ברוח הצעותיהן של מלומדות המשפט נטע זיו ושגית מור (ראו: נטע זיו, אנשים עם מוגבלויות – בין זכויות חברתיות לצרכים קיומיים, "זכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות (בערכית יורם רבין ויובל שני, 2004), 813, 824); שגית מור, שויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בתעסוקה – מתיקון הפרט לתיקון החברה, עיוני משפט לה (2012) 97, 119). אף מטעם זה, דין טענת הסף של הנתבעת להדחות". סעיף 13 לחוק שויון זכויות מחיל את הוראות סעיף 9 לחוק שויון הזדמנויות, המעביר את נטל הראיה לשכם המעסיק, להוכיח שלא פיטר עובד מחמת מוגבלותו.

בע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים – לסלי פנחס וניט (7.12.08) נפסק כי: "פיטורי עובד מתוך כוונה להיתחמק מתשלום דמי מחלה עולים כדי חוסר תום לב ומהוים הפרת הסכם העבודה". בעב' (ת"א) 2942/07 אלבר – רו"ח יעקב ירון (25.3.09) נפסק כי קביעת מועד פיטוריו של עובד, סמוך למועד הניתוח שהיה עליו לעבור והיה ידוע מראש, מהוה היתנהלות בחוסר תום לב של המעביד בנגוד לתכלית חוק דמי מחלה תשל"ו-1976 ומקפחת את הזכויות הקוגנטיות של העובד לדמי מחלה.

...

התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 86,000 ₪.

ד. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

התביעה שלפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בשל אפליה מחמת גיל, פיצוי בגין העדר שימוע, יתרת פצויי פיטורים, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי נסיעות, הפרישי שכר, פיצוי לא ממוני לפי חוק הגנת השכר, פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה, פיצוי בגין אובדן זכוי במס ופצוי בגין עגמת נפש.

הנתבעת טענה כי היא מעסיקה עובדים בכל הגילאים וכי אף התובעת עצמה התקבלה לעבודה בגין 57, גיל הסמוך לגיל הפרישה.

...

לאור האמור, משמתלושי השכר עולה באופן ברור כי לא שולמו לתובעת נסיעות בחודשים 1/2009 - 10/2009, ומשלא הוצגה כל הוכחה לתשלום הנסיעות במזומן או באופן אחר, אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה לא שולמו לה ההחזרים כנדרש.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי נסיעות בסך של 9,450 ש"ח (10 חודשים X 945 ש"ח) סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: סך של 9,700 ש"ח כגמול עבודה בשעות נוספות.

וזו לשון הסעיף: "(ה) התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעסיק לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20". (ההדגשות לא במקור – ת.ס) מקריאת סעיף 11 (ה) לחוק עולה, כי לשון החוק אינה מחייבת כי ההתפטרות תהיה עקב הגיעו של עובד לגיל פרישה, אלא קובעת את זכותו של עובד לאחר הגיעו לגיל פרישה להתפטר ויש לראותו כמי שזכאי לפצויי פיטורים.

החברה לא פיקחה אחר ימי עבודתו של התובע ולא ניהלה רישום על כך, ולכן אין ביכולתה להציג אסמכתא לשירותים שניתנו לכאורה על ידי התובע בימים הסמוכים לחג.

...

פסיקה זו היא לא בגין העסקת התובע במתכונת של יחסי מזמין - קבלן וכטענת התובע בסעיף 74 לכתב התביעה "רופא במקצועו אשר נעשק על ידי מעסיקתו ... לא קיבל דבר וחצי דבר ולמעשה נושל מזכויותיו... ניצול חמור של מצוקת אדם שכיום מוצא את עצמו ללא זכויות מינימאליות ... ". לטעמנו התובע גם נהנה מצורת התקשרות זו, לא פנה לחברה בדרישה לשנות את מתכונת העסקתו ואף המשיך לתת שירותים באותה מתכונת לאחר סיום עבודתו בנתבעת.

סוף דבר: תביעת התובע להכרה ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים להליך - מתקבלת.

תביעת החברה – נדחית.

חרף האמור, התובע זכאי לפצויי פיטורים על פי עילת התביעה החילופית עליה ביסס את תביעתו, קרי: סעיף 11(ה) לחוק פצויי פיטורים, אשר קובע: "התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעביד לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20". העובדה שהתובע התפטר לאחר שהגיע לגיל הפרישה כלל אינה במחלוקת על פי כתב ההגנה (בו נטען שהתובע החל את עבודתו בנתבעת חצי שנה לפני גיל הפרישה).

כאמור, בסיכומיה טענה הנתבעת כי מטרת התובע בהתפטרותו לא הייתה לפרוש מחיי עבודה, כפי שעולה מן העובדה, אותה אישר התובע, שסמוך לאחר סיום עבודתו בנתבעת הוא החל לעבוד בשמירה אצל קבלן שמירה אחר, באופן ששולל קשר בין התפטרותו של התובע לבין הגיעו לגיל הפרישה.

...

אשר על כן אנו מקבלים את תביעת התובע בנקודה זו. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 4,384.64 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.