האם מגרש חניה מתוחם מהווה דרך

לטענת הנאשם יש לזכותו מהעבירה בכתב האישום מהטעמים הבאים: מדובר במשטח מרוצף המצוי בתוך מיגרש חניה צבורי; פרשנות הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם מביאה למסקנה כי היא אינה מגבשת אשמה כלפיו, הן מבחינה לשונית, הן מבחינה תכליתית והן מתוך הקשר הדברים; המשטח המרוצף עליו החנה הנאשם רכבו אינו בגדר "מדרכה" כמשמעותה בחוק והוא אף אינו עונה על ההגדרות הלשוניות של "מדרכה" כמופיע בשני מילונים; פרשנות המילה "מדרכה" כמוצע על ידי הנאשם, אף עולה בקנה אחד עם סעיף 7 לחוק העזר המסמיך את ראש העיר לקבוע חלק ממדרכה ברחוב כמיועד לחניה, ובילבד שבאותה מדרכה יהיה מעבר סביר להולכי רגל.

ברור ששטח זה מיועד להולכי רגל, כאלה שיוצאים מכלי הרכב האחרונים החונים בשתי שורות החניה, וכאלה המתכוונים להגיע לרכבם החונה בין שתי שורות החניה המתוחמות בהמשכה של המדרכה עליה חנה הנאשם.

ייאמר גם שהמדרכה האמורה ממוקמת "בצד הכביש", שכן כאמור היא מהוה מקום מדרך להולכי רגל שיוצאים מכלי הרכב האחרונים בשתי שורות החניה.

...

לטענת הנאשם יש לזכותו מהעבירה בכתב האישום מהטעמים הבאים: מדובר במשטח מרוצף המצוי בתוך מגרש חניה ציבורי; פרשנות הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם מביאה למסקנה כי היא אינה מגבשת אשמה כלפיו, הן מבחינה לשונית, הן מבחינה תכליתית והן מתוך הקשר הדברים; המשטח המרוצף עליו החנה הנאשם רכבו אינו בגדר "מדרכה" כמשמעותה בחוק והוא אף אינו עונה על ההגדרות הלשוניות של "מדרכה" כמופיע בשני מילונים; פרשנות המילה "מדרכה" כמוצע על ידי הנאשם, אף עולה בקנה אחד עם סעיף 7 לחוק העזר המסמיך את ראש העיר לקבוע חלק ממדרכה ברחוב כמיועד לחניה, ובלבד שבאותה מדרכה יהיה מעבר סביר להולכי רגל.

במקרה שלפנינו, החניה לא הפריעה לכל מעבר של הולכי רגל; לבסוף נטען כי גם פרשנות תכליתית מובילה לאותה מסקנה שכן איסור החניה על המדרכה נועד לשמור על זכויותיהם של הולכי רגל בצידי הכביש או ברחוב ותכלית זו לא חלה על משטח מרוצף בתוך מגרש חניה.

לאחר שעיינתי בכתב האישום ובדו"ח החניה, עיינתי בתמונות שצורפו לדו"ח וקראתי את טענות הצדדים, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. להלן טעמיי: סעיף 6(ד)(3) לחוק העזר העירוני קובע – "6(ד) לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה למי שפועל מטעמו להעמיד או להחנות רכב באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת:

משלא עתרה המאשימה להשית על הנאשם קנס מעבר לקנס המקור, אני גוזר על הנאשם את קנס המקור בסך 500 ₪ לתשלום עד ולא יאוחר מיום 1.3.19.

עוד נקבע שם כי כוחו של תמרור 626 יפה - "עד לצומת הקרוב, אלא אם כן סומנו אבני השפה בצומת ואחריו בתמרור 817, או עד לתמרור 432, 433, 627 או 628 " בתקנה 1 לתקנות התעבורה מוגדר "צומת" כך: ""צומת" - השטח המיתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קוי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה; צומת אינו כולל - (1) התמזגות כבישים בדרך מהירה; (2) שטח המיתהווה על ידי פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה, לתחנת דלק או למפעל, אלא אם סומן אחרת בתמרור; (3) התמזגות בכביש חד-סיטרי שבו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה ושלפניה הוצב תמרור א-20"

בעניינינו, מהתמונות שהוגשו ומעדות הפקח עולה כי, המשיב החנה את רכבו בתחום של כ-5-4 מטרים לפני הצומת, אולם באיזור שאינו מתוחם ומוסדר ומהוה מקום חנייה ייעודי (מפרץ חניה מוסדר).

...

בעניינו, כאמור, המחלוקת היא בשאלה משפטית ואינה נוגעת לממצאי עובדה ומהימנות, אלא למסקנה המשפטית שהוסקה מהם.

אני סבורה שיש לאמץ את הפרשנות לפיה תקנה 72(א)(3) רישא לתקנות התעבורה האוסרת על חניה בתוך צומת או בתחום 12 מטר ממנו, גוברת על תמרור 626 המתיר חניה במקום שהוצב עד לצומת הקרובה.

לפיכך, דין הערעור להתקבל, ועל כן אני מרשיעה את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, בעבירה לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) תשכ"א-1960 ובעבירה לפי תקנה 72(א)(3) לתקנות התעבורה.

הנימוק האחרון נתמך בתצהירו של המבקש מס' 1 (להלן – המבקש) שצורף לתובענה, ולפיו (סעיף 24): "המבקשים יטענו כי רמפת הירידה למרתף והחניה משמשת אך ורק אותי וכי אין כל שימוש לשאר בעלי הזכויות בשטחים אלה ולרבות בעלי הזכויות אינם עושים שימוש במעבר כלשהוא בדרך זו מאחר ואין להם כל שימוש בגישה זו המהוה דרך לשטח החניה והמחסנים בלבד." יצוין, כי קודם להגשת תובענה זו, היתנהלה בין הצדדים היתדיינות בפני המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב, גב' מירה אריאלי, שתחילתה בתביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים, לחייבם לתקן נזילות בנכס שנבעו לטענתם מהרכוש המשותף, והמשכה בתביעה נגדית של המשיבים, לחייב את המבקשים "להחזיר לרכוש המשותף" את שטח הרמפה והשטח שמתחתיה.

ב"כ המשיבים הוסיף וטען, כי משטח זה יש להפחית עוד את שטח הקיר התוחם את הרמפה עם גבול המיגרש, שהוא על פי הערכת המודד בר-נתן בחקירתו (עמ' 5): 7-8 מ"ר, כך ששטח הרמפה הוא 80 מ"ר, וביחד עם שטח החניה: 298 מ"ר בלבד.

...

אני סבור שטענה זו צריכה להידחות משלושה טעמים: ראשית, כל מדידה, אפילו היא נראית על פניה כפשוטה, היא עניין למודד מומחה (השוו: סעיף 3(1) לפקודת המדידות).

מהי המסקנה שיש להסיק מהנתונים שפורטו לעיל? גודל השטח המוצמד לנכס, על פי הנסח ועל פי התשריט הוא: 315.77 מ"ר. גודל השטח הצבוע באדום בתשריט (שטח החניה) הוא: 218 מ"ר (בהתאם לחישובי המודד בחוות דעתו.

היתר הבניה משנת 1991 כשלעצמו, בו מסומנות מקומות החניה בתחום החלקה לרבות דרך מעבר לכלי רכב, אין בו כשלעצמו כדי להקנות לרמי או לתובע זכויות קניין או זכויות חזקה ושימוש בתחום מגרשה של רינה.

הסכם הפשרה משנת 1994, הסכם השתוף משנת 2001, ההוראות הברורות בדבר תיחום והפרדת המגרשים, הריסת החניות לאחר קבלת תעודת הגמר והחובה להשלים את בניית גדר ההפרדה בין המגרשים – כל אלו תומכים בעמדת הנתבעת לפיה כוונת הצדדים היתה להפרדה מוחלטת בין המגרשים.

הפיכת חצרה האחורי של הנתבעת לדרך גישה סלולה בה חולפים כלי רכב לצורך הגעה למגרש השכן, תהווה פגיעה משמעותית ובלתי סבירה בנסיבות העניין, ועל כן גם לא תהווה פרשנות סבירה לכוונת הצדדים.

...

סוף דבר היתר הבניה משנת 1991 אכן תומך לכאורה בעמדת התובע לעניין דרך הגישה לכלי רכב באמצעות הרצועה הדרומית, וכפי הנראה הדבר גם עלה מההסכם שנחתם באותה שנה ואשר איננו מצוי בידינו.

לנוכח כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון בין היתר את נושא התובענה, את מידת מורכבותה, את משך ואופן ניהול המשפט על ידי הצדדים, את החלטתי מיום 13.6.19 ועוד.

לטענתה, המרכז המסחרי הוקם בהתאם להוראות התב"ע באופן המשתלב עם תנועת הולכי הרגל ורוכבי האופניים בסביבה ומאפשר מעבר דרכו מתוך כוונה שלא ליצור חציצה בין שטחי הפארק שמצפון וממזרח למרכז המסחרי לבין מיגרשי המגורים שמדרום לו. תיכנון המרכז המסחרי נעשה באופן המותיר שטחים רבים ומעברים שאינם מקורים ומהוים המשך ישיר וזורם לשטחי הציבור שמצדי המרכז המסחרי (רח' אנגל מצד אחד והפארק העירוני מהצד השני).

המרכז המסחרי מתוחם ומוגדר בחצי גורן והחלל הפתוח במרכזו (אשר בתחתית טבורו כיכר) מקשר בין 35 חנויות ובתי עסק הפזורים במיתחם המהוה, בנוסף לדרך הגישה ומעבר בין החנויות, גם אתר לבילוי הזרוע לאורכו בבתי קפה מסעדות, פינות הירגעות ומנוחה ואף מוקד להופעות ובילוי.

כניסה נוספת (השלישית) לקומת הכניסה מצויה בצדו הנגדי של המרכז המסחרי, ממגרש החניה, גם כניסה זו מופרדת מהמדרכה בעמודי מתכת ביניהם ניתן לעבור לתוך המרכז המסחרי.

...

לטענת העותרת "בהתאם לחוק ההנמקות, בסעיף 2א, כל בקשה שנדחית על ידי הרשות הציבורית מחויבת בנימוק והסבר למבקש" (סעיף 104 לעתירה).

הרשות התריעה במכתבה מיום 15.2.16 בפני העותרת כי היא אינה מקיימת את הוראות החוק, זאת ותו לא. סוף דבר העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪, באופן שמחצית תשולם למשיבה 1 ומחצית למשיבה 2.