האם מגיעים דמי הודעה מוקדמת בהתפטרות שלא גרמה נזק למעסיק

רקע בפנינו תביעתו של מר אלי ****וב (להלן- התובע), כנגד מעסיקתו לשעבר חברת "פירסום רוטשטיין בע"מ" (להלן- הנתבעת) וכנגד הבעלים של הנתבעת מר אורן כהן (להלן- אורן/ הבעלים של הנתבעת), לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, העידר שימוע ועוגמת נפש סך של 100,296ש"ח , פצויי פיטורים בסך של 67,047 ₪, אי מתן הודעה מוקדמת סך של 8,358 ₪ , הפרישי שכר לחודשים 8-9/15 בסך 10,176 ₪ , אי מתן הודעה על תנאי העסקה - סך של 15,000 ₪ , פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 100,000 ₪ , ופצוי בגין אובדן הישתכרות של 3 חודשים בסך 25,074 ₪ (סך רכיבי התביעה-325,951 ₪ ).

לטענת הנתבעים, לא הוצא מכתב פיטורים לתובע אשר ממנו ניתן ללמוד על כוונת הנתבעת לפטרו, מכך ניתן ללמוד ולהגיע לתוצאה ולמסקנה אחת בלבד, והיא שהתובע התפטר והחליט על דעת עצמו כי הנתבעים פיטרו אותו לשם קבלת כספים בגין : פצויי פיטורים , הודעה מוקדמת וכיוצ"ב (כלשונם).

לטענת הנתבעים, לאחר סיום יחסי העבודה עם התובע, נערך לו גמר חשבון ושולם לו פדיון חופשה, דמי הבראה, תוך קזוז דמי הודעה מוקדמת בשל התפטרותו ללא מתן הודעה מוקדמת.

אורן הגדיל לעשות כאשר בהודעה ששלח לתובע ביום 30.8.15, הודיע לו כי הנזק שניגרם מביטול ההתקנה באותו היום נאמד ב-40,000 ₪ , והודיע לתובע בכוונת מכוון "אני לא מעדכן את הלקוח!", קרי, לא התובע זה שגרם לנזק במכוון לנתבעת, אלא אורן הוא זה שהודיע לתובע, כי במתכוון לא יודיע ללקוח על ביטול ההתקנה גם במחיר פגיעה וגרימת נזק לנתבעת וזאת על מנת לגרום לתובע נזק .

...

ואם יקבע כי מדובר בלשון הרע, יש לדחות את התביעה משום שהדברים שנאמרו חוסים בצל ההגנות המפורטות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע.

לסיכום: מכל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין פיצויי פיטורים סך של 67,047 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים סך של 8,358 ₪ .

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

סעיף 1 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת") קובע שעובד זכאי בתקופת ההודעה המוקדמת ל"שכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פצויי פיטורים".

עוד נקבע בפסיקה כי נסיבות פיטורים המהוות הפרה חמורה של חובת נאמנות, מצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, זאת כאשר היה מדובר בעובד אשר נפל פגם בהתנהלותו בתקופה שבה פעל למען מיזם פרטי [ראה לעניין זה סע"ש (איזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ נ' טלרד נטוורס בע"מ (פורסם בנבו, 15.10.17), אשר קבע כי אין לשלול הודעה מוקדמת שכן לא נגרם נזק למעסיק, ובערעור על פסה"ד בע"ע (ארצי) 28788-11-17 אורי יוסקוביץ נ' טלרד נטוורס בע"מ (פורסם בנבו, 11.12.18), נפסק כי נסיבות הפסקת העבודה, מצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, אך לא נשללו פצויי פיטורים מאחר ושולמו].

בעניינינו, משהוכח כי נפל פגם בהתנהלותו של דורון כלפי זיפקום, משלא שללנו את פ"פ ששולמו, ובהינתן קביעותינו לעיל – מצאנו לשלול את דמי ההודעה המוקדמת – על כן נדחית התביעה ברכיב זה. פגיעה בפרטיותו של עובד, כניסה לתיבת הדוא"ל שלו והתחזות לעובד לטענת דורון יום לפני פיטוריו, ביום 24.07.16, שלחה זיפקום, מתוך תיבת הדוא"ל האישית שלו, זימון שני לאחד מלקוחותיו (ש.הורביץ) בקשר לפגישה שנועדה ליום 26.07.16.

תנאי העסקתה סוכמו עימה כפי שעולה מטיוטת הסכם העסקה, על פיה נהגו בפועל הצדדים (ת/1 לתצהירה של חגית; להלן: "הסכם עבודה גרסה 1"), כך שהייתה זכאית ל- 50% מריווחי החברה (מכירת הרשוי בהפחתה של עלות הרשוי) מלקוחות שהביאה ומכלל לקוחות החברה שרוכשים תוכנה, בנכוי עלות המעסיק של שכר הבסיס שלה: שכר הבסיס נקבע ל- 15,000 ₪ ועלות המעסיק בגין שכרה הגיעה לכ- 21,000 ₪.

...

שוכנענו במקרה הנ"ל כי אכן אסף רצה ליידע את הלקוחות, כי מיום פיטוריה של חגית עליהם לפנות אליו.

משלא שוכנענו ולא הוכח כי זיפקום שגתה כאמור, מחד ומאידך, כי נגרם בכך נזק (ו"מבול" טלפונים – אין בו כאמור; ואגב, טענות חגית בנדון לא ממש הוכחו).

בנסיבות, לאחר ששקלנו כל האמור – לא מצאנו לחייב את זיפקום בעילת "פגיעה בפרטיות" – על כן נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר בהתייחס לאופי התביעה מחד ומאידך לתוצאת התביעה השלישית , תשלם זיפקום לחגית הוצאותיה, בסך של 2,000 ₪.

התובע עתר לדמי חופשה (13,296 ₪), לדמי הודעה מוקדמת (בכותרת; בתוכן הסעיף עתר להבראה 15,120 ₪), דמי חגים (12,500 ₪), החזר הוצאות נסיעה (74,800 ₪), חלף דמי ביגוד (5,000 ₪), הפרישי הפרשות לפנסיה (12,000 ₪), פ"פ (18,000 ₪), לפצוי בגין פיטורים שלא כדין (37,000 ₪), דמי הודעה מוקדמת (6,000 ₪), פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר כדין (100,000 ₪), חלף הישתלמות (4,110 ₪).

עוד טענה לקזוז הודעה מוקדמת, משהתפטר ללא הודעה ועתרה לשכר חודש (3,400 ₪); התביעה מבוססת על הערכות כלליות ולא מוסברות, כשבתלושי מדור התשלומים ניכר שקבל כל המגיע לו. התביעה הוגשה בחות"ל מובהק ובוטה, בעזות מצח וחוסר הגינות, משקיבל כל זכויותיו ושכרו.

התובע התפטר ללא הודעה מוקדמת וגרם נזקים כלכליים כבדים לנתבעת, ששילמה מלוא זכויותיו ע"פ דין ובהתאם להנחיות מת"ש. התובע הועסק במסגרת של 5 ימים בשבוע, שכרו דווח במדויק ולעתים שולמו לידיו מתנות לחגים, או בונוסים במזומן; תלושי השכר הופקו כדין והם ראייה לאמתות תוכנם.

ערים אנו לטענת התובע כי יש לקבל טענותיו בפנינו וכי לא הציגה הנתבעת פנקס עבודה ושכר/ הסכם עבודה/ הודעה על תנאי עבודה וכיוצ"ב – אלא שמנגד, דוקא לאור טענותיו הכלליות בעיניין עמידה בדרישות המת"ש – ברי כי אין ניתן היתר למעסיק שלא עמד בדרישות.

...

בהעדר חישוב חליפי, מקבלים אנו עתירת התובע, ומשאין חולק כי הנטל ברכיב זה על הנתבעת (נטל שלא הורם).

משקבענו כי התובע לא חזר לעבודתו, על דעתו, ומשלא הוכח כי פוטר, משלא הוכח כי הנתבעת ביטלה ההיתר ומשאישר בפנינו כי בניגוד לעובדים האחרים לא חזר לעבודתו עם תום חג הקורבן, ומשגרסתו כי נשאר בביתו בשל חתונת אחיו, חדשה ועלתה רק בעדותו בפנינו (והיא מנוגדת לטענתו בס' 17 לתצהירו) – נעתרת עתירת הנתבעת ומהסכומים שעליה לשלם כאמור לעיל, רשאית היא לקזז אי מתן הודעה בסך 3,400 ₪, כעתירתה.

ה. סיכום הנתבעת תשלם לתובע הסכומים שנקבעו לעיל, בניכוי הסכומים שעמדו לרשותו במת"ש, כאמור בנספח "ח" לתצהירו ובקיזוז הודעה מוקדמת בסך 3,400 ₪, בתוך 30 יום ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.2.16 ועד לתשלום בפועל.

בנגוד למסקנה אליה הגיע בית הדין האיזורי, אנו סבורים כי המעסיק לא העמיד תשתית ראייתית להוכחת עצם קיומו של הנזק שנטען שניגרם לו או לכימותו.

אף אם בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן לחייב עובד לפצות מעסיק בגין התפטרות ללא הודעה מוקדמת תוך גרימת נזק כבד למעסיק, שיש בה "הפרה רבתי של חובת הנאמנות שבה מחויב עובד למעבידו" (ראו: ע"ע (ארצי) 17760-07-17 פרבר – סופר מרקו (22.09.2019); יצחק לובוצקי סיום יחסי עבודה פרק 8 עמ' 20, (מהדורה חמישית, ספטמבר 2020)), לא מצאנו כי בנסיבות העניין זכאי המעסיק בפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת העולה על הפצוי הקבוע בסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת.

המעסיק טען כטענת הגנה בתצהירו כי יש לדחות את תביעת העובד לדמי הודעה מוקדמת שכן העובד הוא שהתפטר בפתאומיות "ולפיכך הוא היה זה שהיה צריך ליתן לי הודעה מוקדמת". כפי שנפסק לא אחת, "בית-המשפט לא יפסוק לטובת תובע סעד אשר לא נתבקש" (ע"א 8659/99‏ חב' נוף ים כחול השקעות ופיתוח פרוייקטים בע"מ נ' פיינרו, פ''ד נד(2) 625; ע"ע (ארצי) 119/10 אטקין - הכליה שירותי רפואה ומכונים (1991) בע"מ, פסקה 10 (26.5.2011)).

...

סכום התביעה שכנגד עמד על 1,133,404 ש"ח. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה, הגיע למסקנה כי המעסיק הוכיח את טענתו המרכזית לפיה העובד ביצע מעשי גניבה של טיח, באופן שיטתי ובמשך שנים רבות, ומכר אותו לגורמים פרטיים במהלך יום העבודה.

אכן, שכר היסוד המהווה חלק מ"השכר הכולל" אינו אמור להיות נמוך משכר המינימום, אך דין טענת העובד שהועלתה לראשונה בסיכומיו בערעור, לאחר לא פחות משלוש טענות שאינן מתיישבות עמה שהועלו בהליך, להידחות לנוכח שינוי החזית ועיתוי העלאתה.

אף דינן של טענות אלה המתמקדות בקביעות עובדתיות ובקביעות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית להידחות.

סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.

כמו גם, יש לחייבו לשלם לו דמי הודעה מוקדמת בגין התפטרותו ללא הודעה, בסך של 9,900 ₪.

זניחתך את מקום העבודה בתקופת הקיץ, שהנה התקופה העמוסה ביותר בענף המיזוג אוויר, ללא מתן הודעה מוקדמת בהתאם לחוק גרמה וגורמת לי לנזקים כספיים רבים.

כפי שהביע זאת במסגרת המכתב ששלח לתובע ביום 27.8.17, במסגרתו, הוא מתריע בפני התובע כי אי הגעה לעבודה לאחר תום תקופת המחלה ואי יצירת כל קשר בשום דרך, כמוה כזניחת מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת, דוקא בתקופת הקיץ שהיא תקופה עמוסה ביותר בענף המיזוג .

התובע שכנגד/המעסיק, שילם לעובד בתלוש השכר האחרון דמי מחלה על סך 1,320 ₪ בנוסף לפדיון חופשה על סך 4,152 ₪, ובחר שלא לקזז לו דמי הודעה מוקדמת, לאחר שידע על מעשיו של הנתבע שכנגד (העובד), וזאת לאחר מכתב התראה שהוציא לתובע/נתבע שכנגד, במסגרתו הוא מתרה בעובד, שככול ולא יחזור לעבודה תוך 24 שעות יראה בו כמי שזנח את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת להתפטרות "על כל המשתמע מכך". על פי הוראות סעיף 25 (ב)לחוק הגנת השכר, רשאי המעסיק לערוך חשבון מדויק עם העובד ולנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרת חוב.

...

נקדים ונאמר, כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות שבתיק, הגענו למסקנה שיש לדחות את כל רכיבי התביעה שכנגד, מהנימוקים כדלקמן; הנתבע/תובע שכנגד, ערך גמר חשבון לתובע/נתבע שכנגד, כאשר בתלוש שכר לחודש 8/17, שילם לו 4 ימי מחלה ו"פדיון חופשה" במסגרת גמר חשבון(להבדיל מ"חופשה" אשר שילם לו קודם לכן בכל תקופת העסקתו).

לאור כל האמור לעיל, התביעה שכנגד- נדחית.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי הנתבע ישלם לתובע בגין דמי הבראה סך של 1,512 ₪ .