הנסיבות בהן איבד התובע את כושרו לבצע תפקידו, בין אם לצמיתות ובין אם באופן זמני, אינן מעניקות לו חסינות מפני פיטורים, מה שלא ניתן לו לפי דין.
קבלת גרסת התובע כי אין לפטרו בתקופת מחלה תביע לתוצאה אבסורדית ומרחיקת לכת כי לא ניתן לפטרו במשך שנים וחודשים אם נכותו תמשך תקופה זו.
הנתבעת פיטרה את התובע עקב סיבה מוצדקת ולגיטימית ושילמה לו את מלוא זכויותיו בקשר עם פיטוריו ולא ניתן לטעון שפיטרה אותו בחוסר תום לב.
דיון והכרעה
כפי שפורט לעיל, התובע פוטר לאחר שנעדר מהעבודה עקב תאונה בעבודה במשך חודש וחצי בעודו מקבל דמי פגיעה, כאשר התברר לנתבעת כי אינו יודע מתי יהיה מסוגל לשוב לעבודתו.
בהתייחס לשאלה האם התובע הוזמן לישיבת שימוע בעל פה – הרי שהתובע העיד כי הוא הוזמן לשיחה על ידי הפקידה יפעת אשר לא מסרה לו כי מדובר בישיבת שימוע ו/או כי שוקלים את פיטוריו וכי הוא סבר שמדובר בשיחת היתעניינות בשלומו בשל היותו בתאונת עבודה.
...
בהקשר זה יצוין, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת האם הבירור שנערך לתובע בעניין השימוש ברכב היווה שימוע אם לא, ואולם אנו סבורים שסוגיה זו אינה רלוונטית לתיק זה, ועל כן אין טעם להכריע בעניינה.
מאחר והתובע ממילא לא היה זכאי לקבל דמי מחלה, איננו מקבלים את טענתו כי הוא פוטר על מנת להתחמק מתשלום דמי מחלה.
נציין עוד, כי חוק דמי מחלה אינו קובע פדיון ימי מחלה ועל כן, אין מקום לקבל את תביעתו של התובע ברכיב זה.
באשר לתביעה להפרש פיצויי פיטורים – משהתובע פוטר באוקטובר 2013 אין הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים בגין התקופה שלאחר מכן ועל כן דין תביעתו ברכיב זה להידחות אף היא.
סוף דבר
מכל המפורט לעיל – התובע זכאי לסכומים הבאים:
67.1.
