האם טענת עורך הדין כי הידבקותו בקורונה מהווה פגיעה בעבודה נדחתה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 8384-01-21 ניתן ביום 01 נובמבר 2021 מורפוט בע"מ המערערת Toklom Zeray Musie המשיב לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר ב"כ המערערת עו"ד דוד יפתח ועו"ד שלווה פוטשניק ב"כ המשיב עו"ד דוד בר-חוה פסק דין

על אף מספר ארכות שניתנו למערערת לצורך הגשת ראיותיה, לא עמדה במועדים שנקצבו לה ולאור זאת בהחלטה מיום 12.6.20 קבע בית הדין כי המערערת נחשבת כמי שאין בדעתה להגיש ראיות.

דיון הוכחות נקבע ליום 27.10.20, אך יום טרם הדיון ביקשה המערערת לדחות את מועד הדיון כיוון שבאת כוחה נפגשה עם אדם שנחשד כי נדבק בנגיף הקורונה.

טענות הצדדים בעירעור עיקר טרוניית המערערת בהודעת העירעור מטעמה הופנתה כלפי בית הדין האיזורי, אשר לשיטתה "עשה כל שביכולתו על מנת שלא לאפשר למערערת לנהל את התיק" ו"בחר שלא להגיע לחקר האמת", נוכח "משוא פנים" כביכול לטובת "עורכי דין המופיעים אצלו דרך קבע". רק בסיכומיה, ולאחר שבית דין זה הפנה שאלה בקשר לכך מיוזמתו בדיון המוקדם בעירעור, הוסיפה המערערת טענה לפיה בית הדין האיזורי כלל אינו מוסמך להתנות את המשך ההליכים בתשלום ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה, וכי רק בגין כך - ולא בגין כלל היתנהלותה - נמחק כתב ההגנה, תוך פגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות.

...

בית הדין נימק כי אמנם סעד של מחיקת כתב טענות מופעל על ידי בית הדין במשורה, ועם זאת "התנהלות התובעת [צ"ל הנתבעת] לאורך כל ההליך והתעלמותה מהחלטות בית הדין כמו גם מהחלטות רבות המאריכות את המועדים לביצוע החלטות בית הדין, תוך מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות לנתבעת לביצוען (היינו, הגשת תצהיר גילוי מסמכים; דוחות נוכחות; תצהיר איש מחשוב/מנהל החברה המספקת את שעון הנוכחות; ביטול שני דיונים מקדמיים; ביטול דיון ההוכחות; אי הגשת אישור רפואי; הימנעות הנתבעת מתשלום ההוצאות שהושתו עליה) היא בגדר מקרה חריג ויוצא דופן המגלה 'זלזול חמור בבית המשפט', כך, שכלו כל הקיצין ואין מנוס אלא להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעת" (בית הדין הפנה לצורך כך בין היתר לרע"א 7620/04 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ (5.10.04)).

לא מצאנו ממש בטענות שהעלתה המערערת בהודעת הערעור מטעמה, ונטענו בעלמא וללא כל ביסוס.

משמדובר בהרחבת חזית שהמשיב התנגד לה, לא מצאנו לנכון לאפשרה (ומעבר לצורך נפנה בקשר לכך בין היתר, ובשינויים המחויבים, לרע"א 847/16 אבו חצירה נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה (22.2.16); ע"ע (ארצי) 12139-10-11 כיף ים בע"מ - גיא כלפון (23.1.12); בר"ע (ארצי) 16833-07-20 מארג'י באלנטין - גיטי גנצפריד (16.8.20)).

סוף דבר - הערעור נדחה.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 26908-03-21 ניתנה ביום 17 מרץ 2021 אור שמש המבקשת מדינת ישראל המשיבה בשם המבקשת – עו"ד גדי שילה החלטה

המבקשת טענה כי בסעיף 3ה(ב)(2) לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף – 2020 (להלן – צו בריאות העם) שמכוחו מוטלת החובה לעטות מסכה, נקבע כי החובה אינה חלה על "אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנעת ממנו עקב מוגבלותו האמורה, לכסות את האף ואת הפה ...."; החריג על פי סעיף 3ה(ב)(2) לצוו בריאות העם אינו מותנה בהצגת אישור רפואי, ומכל מקום המבקשת הציגה מיסמך רפואי המעיד על מוגבלותה; בהוראת סעיף 3ה(ב)(2) לצוו בריאות העם ערך משרד הבריאות, שהוא הגורם המוסמך ובעל המומחיות בעינייני בריאות, איזון בין השמירה על בריאות הציבור לבין המצבים החריגים המצדיקים מתן פטור מעטיית מסכה; בהתאמה להוראות הדין, משרד החינוך קבע נהלים פנימיים המכונים "אורחות החיים בבית הספר לתקופת הקורונה", וביחס לעטיית מסכה נקבע בסעיף ד' להוראה בעיניין "עטיית מסכה פה ואף" כי "אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנעת ממנו עקב מוגבלותו האמורה, לכסות את הפה ואת האף, פטור מעטיית מסכה"; נוכח הוראות צו בריאות העם, שאומצו בנהלים הפנימיים של משרד החינוך, ההוראה שניתנה שלפיה המבקשת לא תלמד בהוראה פרונטאלית אלא בהוראה מרחוק בלבד מנוגדת להוראות הדין ומהוה חריגה מובהקת מסמכות; משרד החינוך אינו מוסמך לקבוע, בנגוד להוראות הדין, כי נשקפת כביכול סכנה בריאותית מן המבקשת בעצם העובדה שאינה עוטה מסכה, בנגוד לאיזון שנערך בהוראת צו בריאות העם על ידי הגורם המוסמך – משרד הבריאות; נוכח העובדה כי החלטת משרד החינוך מנוגדת לדין ונתקבלה בחריגה מסמכות היא חורגת גם ממיתחם הסבירות; מעבר לכך, ההחלטה פוגעת במבקשת בשל מוגבלותה, ומהוה הפרה של הוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

במסגרת עריכת האיזון בין הזכויות השונות, יש לשקול, בין היתר, את הצורך, ואולי אף החובה, לצמצם את הסכנה לבריאות של תלמידי בית הספר, בנפרד ובנוסף לצמצם את הסכנה הבריאותית לעובדי בית הספר, וכן הצורך לצמצם את התפשטות המגפה מתוך בית הספר לתושבי אילת ואף לשאר תושבי המדינה; הצורך במניעת פגיעה כלכלית, נפשית וחינוכית של כל מי שעלול לבוא במגע עם המבקשת שאין לדעת אם חלתה, חס ושלום, נדבקה בקורונה או מעבירה אותה לאחרים וביניהם אוכלוסיית ילדים שהם חסרי ישע.

לסיכום קבע בית הדין כי "חובה על משרד החינוך שלא לאפשר למורה ללא מסיכה ללמד תלמידים, לא כל שכן תלמידים בבית הספר היסודי שעדין לא חוסנו"; "המבקשת לא הוכיחה זכות לכאורה, מאזן הנוחות מצביע על כך שקיבלת הבקשה שתאפשר למבקשת ללמד ללא מסיכה, עשויה לגרום לנזקים גבוהים יותר מאשר הנזק שייגרם, אם ייגרם למבקשת"; ".. בשים לב לחלופה הראויה שהוצעה למבקשת, תוך מיזעור נזקיה, ...דין הבקשה להדחות". בית הדין הוסיף וקבע כי בתקופת הקורונה על בתי המשפט ובתי הדין לדאוג לאנטרס הצבורי כאשר יש היתנגשות בין זכויות.

למבקשת הזכות לבצע את עבודתה בפועל מבלי שתופלה לרעה עקב מוגבלותה, והמשך תשלום השכר ומתן חלופה של למידה מרחוק אינם מצדיקים דחיית הבקשה לסעד זמני, נוכח הפלייתה לרעה והפגיעה בכבודה כתוצאה מהדרתה מלימודים פרונטאליים.

...

בהתחשב בעובדה שקביעותיו של בית הדין האזורי הן לכאוריות בלבד, הגעתי לכלל מסקנה כי במכלול הנסיבות נכון יותר שלא לדון בערעור על החלטת בית הדין האזורי, אלא שבית הדין האזורי יקדם את הדיון בהליך העיקרי, כך שהכרעה בו תינתן בתוך פרק זמן קצר יחסית.

נוכח האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

בית הדין האזורי ייתן הנחיות בנוגע לקידום הדיון ההליך העיקרי, כך שהוא יושלם בהקדם, לאחר שהצדדים יפרשו לפני בית הדין האזורי תשתית ראייתית וכן טיעונים משפטיים מלאים ומקיפים להכרעה בסוגיות העומדות להכרעה בהליך זה. סוף דבר – בכפוף לכל האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית.

לשיטתו, לא די בהמצאה המביאה לידיעה את דבר התביעה ואין בה כדי להקנות סמכות לבית המשפט לידון בה. המבקש מוסיף וטוען כי בא כוחו באמצעותו הוגשה הבקשה לביטול פסק דין וכעת מוגשת הבקשה לסילוק על הסף, אינו מייצג אותו בהליך וייצוגו ייוחד לצורך הגשת בקשות אלו וכפירה בסמכות ועל כן אין לראות בכתובת עורך הדין כתובתו של המבקש בישראל או לייתר המצאת התביעה מחוץ לתחום.

זמן קצר לאחר מכן, זכה לאיומים מפורשים ומרומזים תוך שימוש בפרטיו ופרטים אודות משפחתו שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיותו.

עוד טוען המבקש כי לא הוכח כל קשר בין התובע לבין "אופטיל וורקס". דיון והכרעה: אשר לטענת המבקש כי עד היום לא בוצעה לו מסירה כדין, הנני סבורה כי בנסיבות העניין, דינה להדחות ויש לקבוע כי ההמצאה אשר בוצעה במענו הרשום בישראל בו מתגוררים הוריו, מהוה המצאה כדין על אף שבמועד ביצועה המבקש שהה במדינת תאילנד.

בהתאם לתקנה 161(4), המצאה במסירה אישית "תהיה במסירה לידי הנמען ...". עם זאת , "יראו מיסמך כמסמך שהומצא כדין, אם הוא הונח במקום הנראה לעין בסמוך לדלת ביתו או עסקו של הנמען", בין היתר, "אם לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך לפי תקנות אלה על אף שהשולח פעל בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו". כאמור, בנסיבות העניין, הדבקת כתב התביעה, במענו הרשום של המבקש בישראל לאחר שהשליח מטעם התובע פעל בשקידה ראויה וסבירה וביקר במען שלש פעמים קודם לבצוע ההדבקה, מהוה המצאה העונה על דרישת התקנות על אף שבמועד ביצועה המבקש שהה בחו"ל. כבר נפסק כי העדרות זמנית של אדם מביתו שהוא המקום בו הוא חי בעבר עם משפחתו וכנראה ימשיך לחיות בו בעתיד, אינה מפסיקה לצורך התקנות בהנ"ל את מגוריו שלו ואת מגורי בני משפחתו עמו באותו מקום.

עיון בהיתר שהייה של המבקש במדינת תאילנד מעלה כי מדובר בהיתר זמני, המצריך חידוש מדי מספר חודשים ואף מתצהיר המבקש עולה כי עובר למשבר הקורונה הוא עבד בתאילנד בעבודות מזדמנות.

...

לאור האמור, טענת המבקש בדבר פורום לא נאות נדחית.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות – וכך אני מורה.

אשר לבקשה להארכת מועד שהועלתה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, הנני מורה כי כתב ההגנה יוגש תוך 21 יום מהיום.

(הדגש בקוו תחתי במקור-מ.ל) בהמשך הבקשה טען עורך הדין שכונסת הנכסים מנצלת את העובדה שהמבקש "...אינו במצב בריאותו להופיע בהתמחרות ואף צריך לקבל אישור עיקרוני מהבנק לצורך רכישת חלקה של האשה בבית בנכס הנמכר (ס' 1) ... וללא הודע מוסכמת תשלל זכותו של המשיב לרכוש את הנכס בדין קדימה (ס' 2) ... אין באפשרותו של הלקוח להגיע להתמחרות בזמן כה קצר, קל וחומר שעה שהח"מ מעוניין כמייצגו של הלקוח (זכות בסיסית) להופיע בהתמחרות ולא קיבל על כך שום זימון או מכתב לרבות הודעה ( ס' 5)...לא יעלה על הדעת כי כונסי הנכסים יפעלו בכובע של מייצגים ולא בכובעם כשליחי בית המשפט ולא קיימו הליך הוגן ויאפשרו למשיב לנצל את זכותו הבסיסית לרכוש את הנכס (הקבועה בחוק) (ס' 6)...יובהר כי מרשו של הח"מ מבקש לרכוש את הדירה ע"פ דין קדימה ולהציע הצעה לרכישת חלקה של האשה (ס' 8) ...מבוקש בכל לשון של בקשה ...לא לאפשר היתנהלות שכזו על מי שאמור להיות שלוח בית משפט ולמלא את עבודתו ללא מורא תוך שמירה על כללי הצדק וזכויות הצדדים שווה בשווה " (ס' 11).

היא דחתה את הטענה שזכויות המבקש תפגענה, לכאורה, שהרי תנתן לו זכות ראשונים להשוות הצעתו להצעה הגבוהה ביותר "...נהפוך הוא זכות הקניין שנפגעת היא זו של התובעת אשר נאלצת להתגורר כאמור מחוץ לביתה תוך נסיונות סיכול רבים מצד הנתבע שממשיך להתגורר בדירת הצדדים." לתגובה צורפו הודעות ווטספ למבקש, לבא כוחו ועותק צלומי של אישור ההדבקה על הדלת ותצהיר מוסר.

בדיון העלה בא כוחו של המבקש שתי טענות בסיסיות: האחת, חזרה על טיעוניו הקודמים שלא ידע על מועד ההתמחרות והמבקש לא נכח בה (פרוטוקול עמ' 11 ש' 16 ואילך) והשני -המהוה שינוי מהותי מהסברו הראשון המובא לעיל שהמבקש מבקש לרכוש חלקה של המשיבה בדירה – "...אולי אני יכול לעשות היתמחרות ולהביא קונים יותר טובים? אם אני הייתי בשלבי ההתמחרות הייתי יכול להביא יותר כסף בתיק הזה. אם ההיתי בהתמחרות הייתי יכול להביא רוכשים ביותר כסף" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 20-18).

העילה לבקשה שעורך הדין אינו חש בטוב וחשש למחלת קורונה.

עורך הדין המתייחס בתצהירו ל"סכויי הזכייה בעיניינו של מרשי" ציין שהליך כנוס הנכסים "...נעשה בחופזה תוך פגיעה אנושה בזכות קיניינו של מרשי, ללא הודעה, לא אלי ולא ללקוח שלי וללא מקסום הרווח... ההתמחרות נערכה בחופזה, ללא ידיעת מרשי, כאשר אין כל משמעות להודעת הכונסים כפי שהוגשה מאחר ותם הזמן להגשת הצעות.

אבל גם אם אקבל את הטענה המובלעת בטיעוניו שלא ראה את המסרון (הגם שאין טענה כזו במפורש) הרי שלאחר שבוטל הדיון מיום 25/4/22 חובה היה על עורך הדין, כעורך דין ומקל וחומר לאחר שמונה ככונס נכסים משותף לבדוק בעצמו על המועד הנדחה ולהתייצב לדיון.

...

אחרית דבר: בשים לב לכל המובא לעיל לא מצאתי להורות על ביטול הליך הכינוס ואני מאשרו.

המכירה לזוכה על פי ההתמחרות מעוכבת בזאת עד ליום 6/7/22 : בפרק זמן זה יודיע המבקש אם בדעתו לרכוש את חלקה של המשיבה בדירה בתנאי סכום ההצעה הגבוהה שזכתה בהתמחרות או לחלופין לערור על החלטתי לבית המשפט המחוזי.

תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים בדחיפות.

השאלות המרכזיות שלפנינו הן כדלקמן: האם יש לראות בהתפטרות התובעת כהתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים)? האם העברת התובעת לעבודה במתכונת עבודה של קפסולות, תוך צימצום שעות המשמרת ל- 6.5 שעות, מהוה פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה של התובעת לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים? נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים על בסיס הראיות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות ענייננו יש להשיב לשתי השאלות הנ"ל בשלילה, ודין התביעה להדחות.

לא הוכח כי הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה – כעולה מעדויות יצהל ואילנה שלא נסתרו, הסיבה לשינוי במשמרות הייתה הנחייה של הרשת לכל החנויות לעבור לעבוד בקפסולות, נוכח ההחמרה בהתפשטות נגיף הקורונה באותה עת. אולם, לנתבעת לא הייתה כל כוונה לפגוע בשכרה או בתנאי עבודתה של התובעת עקב שינוי זה, ולא נאמר לתובעת בשלב כלשהו אחרת.

התובעת העידה כי היא גילתה כי היא בהיריון רק לאחר שהיא הודיעה על התפטרותה וכי בעקבות זאת היא פנתה לעורך דין (ע' 9, ש' 17), וטענותיה בנוגע להרעה בתנאי עבודתה הועלו לראשונה במכתב ב"כ התובעת שנשלח ביום 22.7.2020, שמונה ימים לאחר ההודעה על ההתפטרות.

כזכור, מדובר היה בשיא תקופת הקורונה, בה הוטלו מיגבלות שונות על כל המשק, ומעסיקים ועובדים נדרשו להתאים את מתכונת העבודה במקומות העבודה להנחיות ולהמלצות הממשלה ומשרד הבריאות במטרה למנוע הידבקות בנגיף במסגרת העבודה.

...

לאור הכרעתנו בעניין זה, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

לאור האמור, אנו קובעים כי השינוי במתכונת המשמרות בחנות הנתבעת לא היווה פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של התובעת לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לאור תוצאת פסק הדין, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.