האם חיסיון עו"ד לקוח חל על מסמכים שמסרו אחרים בעניין הלקוח

המקור האחד הוא סעיף 48(א) לפקודת הראיות, אשר קובע כי "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך -הדין ללקוח, אין עורך -הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך -הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך -הדין"; המקור השני הוא סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א -1961, הקובע כי "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך -הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך -הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". ההבדל בין שתי ההוראות הללו הוא שסעיף 48 מופנה הלכה למעשה אל בית המשפט ורשויות החקירה, ומנחה אותם כיצד יש לנהוג בעת גביית עדותו של עורך-דין, ואילו סעיף 90 מופנה אל עורך -הדין עצמו ומטיל עליו איסור למסור את המידע החסוי.

בהקשר זה אף הובעה בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1795/88 יצחק וקסברג נ' סילביו נחום, פ"מ תשן(3) 45, 49 (1990)‏‏ (להלן: "סילביו נחום"), הדיעה כי חסיון עו"ד- לקוח כלל איננו חל על מידע בענין רכושו של פושט רגל, אף אם לא מדובר באנטרס אישי של עורך -הדין לעשות שימוש במידע זה: "תשובות לשאלות הנוגעות במישרין לטיבם או למקומם של נכסי פושט הרגל, כולל מידע על תביעות משפטיות, בדרך כלל אינן חסויות, ואין צורך בוויתור של פושט הרגל על החסיון כדי שעוה"ד ישיב עליהן ..." עוד נפסק בענין סילביו נחום כי אם הייעוץ המשפטי שנתן עורך- הדין ללקוח היה בקשר לנכסיו שהוקנו לנאמן במסגרת הליך פשיטת הרגל, אזיי לא יעמוד כל חסיון למכשול, ועורך- הדין חייב להשיב על שאלות הנאמן.

סיכומו של דבר, ככל שהמסמכים המצויים ברשות המבקשת נוגעים אכן לרכוש ולנכסים של החייב, לא חל עליהם חסיון עו"ד- לקוח ואין מניעה למסור אותם לידי הנאמן.

...

זאת, בשונה מחסיונות אחרים שהם חסיונות יחסיים כגון חסיון רופא, פסיכולוג ועובד סוציאלי, אשר ניתן בנסיבות מסוימות להסירם אם בית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה (בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר, פ"ד סו(3) 442 (2014), פס' 29‏‏).

מכל מקום, נוכח המסקנה אליה הגענו לפיה במקרה הנוכחי החסיון לא חל מדעיקרא, ניתן להשאיר בצריך עיון את הדברים שנפסקו בענין סילביו נחום.

סיכומו של דבר, ככל שהמסמכים המצויים ברשות המבקשת נוגעים אכן לרכוש ולנכסים של החייב, לא חל עליהם חסיון עו"ד- לקוח ואין מניעה למסור אותם לידי הנאמן.

חיסיון עו"ד לקוח חיסיון עו"ד לקוח חל על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו, אשר יש להם קשר עינייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין, כאמור בהוראות סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971: עדות עורך דין (א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

...

כך או כך, בסופו של יום, בבחינת מכלול נסיבות הענין, כאשר הן לתובעים והן לחברות יכולת כלכלית לשאת בהוצאות אם אלה תפסקנה בסופו של הליך, כאשר התובעים ערבים לחברות וערבים אף זה לזה, וכאשר לא ניתן לומר כבר עתה כי מדובר בתביעת סרק - כל אלה מובילים למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סבורני כי עיון בכתבי הטענות מושא הבקשה מלמד כי אלה כוללים התייחסות לעובדות שנויות במחלוקת ואשר יהיה צורך לבררן במהלך ההליך.

מכאן שאין עסקינן על פניו בה אשר יש לסלקו על הסף בשלב מקדמי זה. סיכום לאור כל האמור, דין הבקשות להידחות.

וטשטיין מבקש שכהן ימסור לגילוי ועיון מלא את המסמכים הנוגעים לדרישות סעיפים 2.39-2.41 לגילוי ספציפי של מסמכים, אשר מחייבים גילוי של כל המסמכים שרלוונטיים לטענת כהן בדבר התיכנון המוקדם לכאורה של וטשטיין לעניין עזיבת משרד כהן; שדול לקוחות; שדול עובדים; והשמדה או העתקה של קבצי מחשב או מסמכים.

לטענת כהן, וטשטיין ידע כבר מחודש יולי 2016, עת הגשת תצהיר גילוי המסמכים, שקיימים מסמכים שהגילוי והעיון בהם יהיה בהתאם להילכת סויסה ומשידע על מסמכים אלו ועל תחולת הילכת סויסה עליהם הוא מנוע ומושתק מלטעון אחרת לגבי אותם מסמכים.

וטשטיין טוען לחיסיון עו"ד-לקוח לגבי מספר תיכתובות דואר אלקטרוני שבין וטשטיין לבין הלקוחות: חברת פינכימיקה, חברת אלביט ותכתובות מול המדינה בעיניין תיק המכון הוטרינרי (להלן: "הלקוחות השונים").

...

כללי מונחות לפניי בקשות הדדיות להורות על קיום החלטתי בבקשות שמספרן 21, 22, 23 ו-24, אשר ניתנה ביום 13.12.2016 (להלן: "ההחלטה").

משכן אני דוחה את בקשת כהן.

לא מצאתי שמועדים אלו רלוונטיים למחלוקת המתבררת בענייננו ולכן אני דוחה את בקשתו של כהן.

משכך אני נעתר לבקשת כהן ומורה על וטשטיין להגיש כתבי התחייבות מטעם חברת ל.וו.אי.פי.אס ומטעם משרד ליעד וטשטיין.

ובאשר לבקשה לגילוי מסמכים לגופה - טענותיהן המרכזיות של המשיבות כנגד גילוי המסמכים הן שתיים: הראשונה- כי על חוות הדעת של עו"ד ארנסט חל חיסיון עו"ד לקוח; והשנייה- כי הן חוות הדעת של עו"ד ארנסט והן המסמכים עם סוכנויות ההסדר האחרות מכילים סודות מסחריים הן של המבקשות והן של צדדים שלישים, ומשכך אין להורות על גילויים.

באשר לחיסיון עו"ד-לקוח נקבע בסעיף 48 לפקודת הראיות כך: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין." בעניינינו, יש לבחון האם הודעת הדוא"ל, במסגרתה פנה מר קפלון, בשם המשיבות, לקבלת חוות דעת משפטית מטעם יועצן המשפטי של המשיבות דאז, עו"ד ארנסט, הנה חלק מאותם הדברים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו ויש להם קשר עינייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, כהגדרת סעיף 48 לפקודת הראיות, וככל שכן, האם ויתרו המשיבות בהתנהגותן על החיסיון החל על דברים אלה.

...

קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין ארמוזה מחזקות את מסקנתי, לפיה אין לאפשר את גילויים של ההסכמים בין המשיבות לסוכנויות ההסדר השונות, שעה שכאמור, הרלוונטיות של הסכמים אלה לתביעה דנן פחותה, ושמדובר בחשיפת סודות מסחריים של צדדים שלישיים שאינם צד להליך המשפטי.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

(21.07.2013) לענייננו, בעקבות הבקשה להזמנת עורך הדין לעדות, כן בעקבות התגובה לדחיית הבקשה מטעמי חיסיון, יבואר כי בעיניין "חיסיון עו"ד-לקוח" , קיימות מספר הוראות חיקוק אשר מתייחסות לעניין, ואפרט: בהתאם להוראות  סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון".  סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א -1961 קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". כלל 19 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, קובע: "עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת"; יוצא אם כן, כי החיסיון החל על מערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו הנו חיסיון מוחלט והלקוח בלבד הוא שיכול לבחור האם לוותר עליו, במפורש או במשתמע.

ברע"פ 751/15 יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 9.12.2015), שם נקבע כי אין חיסיון על סכום שכר הטירחה שסוכם בין הלקוח לעורך הדין, שכן אינו קשור ל"שירות מקצועי", מושג אותו ביאר כב' השופט א' שהם במשמעות שנתן למושג החיסיון על פי סעיף 48 לפקודת הראיות כדלהלן:   "לשון סעיף 48 לפקודת הראיות קובעת כי החיסיון יחול רק על "דברים ומסמכים" שהוחלפו בין עורך הדין ללקוח.

...

אני סבורה כי בעננייננו, מבוקש לזמן את עו"ד ארד ביחס לשירות שנתן לתובעת, ולא ביחס לאירועים ממש, שהולידו את המכרז ואת הבקשה לביטולו.

 אני סבורה כי עניינים אלו חוסים תחת חסיון עו"ד-לקוח וזאת כאשר מדובר בדברים שהוחלפו בין אם בע"פ או בכתב בין התובעת לבין באי כוחה וזאת תחת מעטה הייצוג, כאשר הדברים קשורים באופן ישיר לענייני השירות המקצועי של בא כוח התובעת לתובעת.

אשר על כן, בענייננו לא מתקיים חריג כלשהו שבגינו יש מקום לאפשר חקירת עוה"ד ארד בידי ב"כ הנתבע, והבקשה לחקירתו, נדחית.