הגשת התביעה החדשה הפתיעה את הנתבעים, שסברו כי ההבנות עם השכנה יסיימו את המחלוקות מולה (הסרת השער החשמלי, הסרת המחסן מפלסטיק ובטול הסכם רכישת זכות המעבר).
כן מפנים הנתבעים לסעיף 13 להסכם המכר הנוגע להצהרת הקונים כי בדקו את הממכר, לרבות זכות הגישה אליו, והם מוותרים על כל טענה לאי התאמה, למעט מום או פרט נסתר.
האם הפרו הנתבעים את חובת הגילוי בשלב הטרום-חוזי;
חובת הגילוי כוללת, אם כן, שלושה אדנים: דין, נוהג ונסיבות.
לאור כך, יכולים להיות מקרים שבהם אי גילוי יעלה לכדי הטעה לפי סעיף 15 לחוק החוזים.
משכך, הטענה בנוגע לפלישה לשטחה, שהנה טענה קניינית שיש בה כדי להשליך על זכויות הנכס שנמכר, לא זכתה למענה במסגרת הפתרונות שהציע הנתבע לשכנה להסדרת המחלוקות, ולא נאמר כי השכנה ויתרה על טענה זו.
מידע זה, שנוגע להסדרים עם השכנה, המועדים שנוהל המו"מ עמה וההסכמות אליהן הגיע, ואלה שנתבעו על ידה, לא גולו אף הם לתובעים, וכך גם לא לבית המשפט במסגרת ההליך, ולא ידוע כיום מה היה ההסדר והאם הוא אכן קיים נתוק בין התביעה הקודמת לחדשה שהוגשה בחודש אפריל 2017.
טענות השכנה נוגעות גם לשאלת זכויות התובעים בקניין, לרבות טענה בנוגע למעבר כלי רכב בזכות המעבר, המשפיעה באופן ישיר על זכות התובעים להשתמש בזיקת המעבר, טענה לפלישה לשטחה בהתאם לזכויות הקנייניות שהוקנו לה ולנתבעים בהסכמי החכירה, שהייתה חובה לגלותן.
באופן דומה, חסר כל מידע בנוגע למועדים שבהם פורק המחסן והשער, כאשר בתצהיר נכתב כי מדובר בחודשים ארוכים לאחר מחיקת התביעה בנובמבר 2015 (באופן המקרב את המועד למועד מכירת הדירה) אל מול עדותו (עמ' 72 ש' 3-12) שם טען כי פורק בסמוך לאחר מחיקת התביעה.
בהיעדר כל מידע נוסף מעבר לתצהירו של הנתבע, בעל דין, ובשים לב להסתרת המידע לכל אורך התקופה, עד לגילויו במקרה על ידי התובעים, וגם זאת כאשר טרם צורפו כבעלי דין, מצאתי כי הסתרת המידע מהוה הפרה של סעיף הצהרות המוכר, פרק ג', ובפרט סעיפים 8 ו- 10, בהם מצהיר המוכר כי: "אין בנכס כל פגם או מום נסתר וכי למיטב ידיעתו הצנרת תקינה". באשר לסעיף 10 להסכם המכר, אשר מדבר על חריגות בניה, קיימת מחלוקת האם תביעת השכנה בנוגע לפלישה נכנסת לגדרו של סעיף זה, אולם מאחר ומצאתי כי הסתרת מכלול המידע מהוה הסתרת מידע מהותי, הרי שאין צורך להדרש לסעיף פרטני זה, שכן הסתרת המידע נכללת גם במסגרת סעיף 8 להסכם.
...
"
בסיכומו של התיק נדחתה התביעה ונדונה שאלת ההוצאות של הצדדים, לרבות התובעים והנתבעים לפניי (אשר היו הנתבעים בהליך הקודם) (פסקה 33):
"התובעת לא הוכיחה כי מי מהצדדים עיוול כלפיה או הפר עמה הסכם, ואף לא כי מי מהצדדים התעשר שלא כדין על חשבונה, ובנסיבות אלה דין תביעתה להידחות.
לסיכום:
בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לקבל את התביעה כך שהנתבעים ישלמו לתובעים את הפיצוי כדלקמן:
החזר כלל הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים בגין ניהול ההליך הקודם עם השכנה במלואן: שכ"ט בסך 23,400 ₪; מינוי מודד מטעמם ומינוי מודד מטעם בית המשפט בסך 2,475 ₪ ו- 5,850 ש"ח. סה"כ 31,725 ₪.
כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ראשונה ושניה ושכר התייצבות התובע לדיונים בסך 2,000 ₪.
על אף האמור, לא בחרו להיעתר לבקשת התובעים לפעול בזמן אמת אלא ניהלו הליך זה במלואו.
