חברת בני נוח אינה אלא התובעת בשמה הקודם, וברי כי התובעת היא זו שהייתה אמורה לזמן את בעלי התפקידים הרלוואנטיים שפעלו מטעמה בקשר עם הסכמי הקומבינאציה, ככל שרצתה להפריך את טענות הנתבע בעיניין זה.
במצב דברים זה פועלת אי הבאת הראייה לחובת התובעת, והיא מחזקת את גרסת הנתבע כי אכן כך היה, דהיינו, כי הוסכם בין הצדדים – כחלק מההסכמות הכוללות במסגרת הסכמי הקומבינאציה שנחתמו - כי ללא קשר לבצוע פעולות שיווק או תיווך אלו או אחרות, וודאי ללא תלות בשאלה אם הנתבע היה הגורם היעיל בעיסקה – ישולם לנתבע הסכום המוסכם בגין כל דירה שתימכר בפרוייקט (למעט דירות מישפחת שורשי) .
האם ההסכם בין הצדדים מהוה "הסכם תיווך" שחוק המתווכים חל עליו
התובעת טענה כי ההיתקשרות בין הצדדים מהוה עסקת תיווך לכל דבר ועניין, ולחיזוק עמדתה הדגישה את לשונו הברורה של הסכם הבלעדיות, בו מכונה הנתבע, לכל אורך ההסכם, "המתווך"; בו הוסכם כי "התיווך הבלעדי" במכירת כל היחידות יימסר לו; ואף סוכם על תשלום "דמי תיווך". עוד מפנה התובעת לכך, שבכל החשבוניות שהפיקו לה הנתבעים נרשם כי החשבונית ניתנה עבור "עמלת תיווך".
התובעת דחתה מכל וכל את טענת הנתבע כי מדובר ב"הסכם שיווק", והדגישה, כאמור, כי היה לה מערך שיווק מקיף ופעיל, אשר הנתבעים או מי מהם כלל לא לקחו בו חלק, וכל פעולות השיווק בוצעו על ידה, בעוד הנתבעים לא ביצעו כל פעולת שיווק או פירסום.
בכלל זאת, לא נחתמה הזמנה למתן שירותי תיווך עם מי מן הנתבעים כמתחייב מסעיף 9 וסעיף 14(א)(2) לחוק; לנתבעים או מי מהם לא היה (לפחות בחלק מן התקופה הרלוואנטית) רישיון תיווך בתוקף כדרישת סעיף 14(א)(1) לחוק; והנתבעים או מי מהם אף לא היו הגורם היעיל בעיסקה כדרישת סעיף 14(א)(3) לחוק (יוער, כי בעוד שהתובעת טענה לאי התקיימות דרישת הגורם היעיל ביחס לאותן 23 דירות אשר נמכרו באמצעות מתווך אחר, למעשה הנתבעים עצמם הודו בסיכומים כי לא היו הגורם היעיל – ולא היו אמורים להיות הגורם היעיל – באף אחת מן העיסקאות).
כפי שציינתי לעיל, בהנתן הקביעה שההסכם שהשתכלל בין הצדדים הוא הסכם תיווך, הרי שההסכמות הגלומות בו - ולפיהן זכאי הנתבע לתשלום דמי תיווך על אף שהוא ובנו אשר עסקו בתיווך במכירת הדירות לא היו, לפחות בחלק מן התקופה הרלוואנטית, בעלי רישיון תיווך בתוקף; על אף שלא נחתמה הזמנה לשירותי תיווך כדרישת סעיף 9 לחוק; ועל אף שלא היו הגורם היעיל בעיסקה – סותרות את הוראות חוק המתווכים.
סוף דבר
העולה מן המקובץ, כי הגם שיש לקבוע כי מדובר בהסכם תיווך שהוא בלתי חוקי ולפיכך בטל, הרי שבנסיבות המיוחדות של ענייננו, מצאתי כי מוצדק לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 31 לחוק ולפטור את הנתבעים מהשבת הסכומים ששולמו להם כדמי תיווך.
...
העולה מן המקובץ, כי בחינת ענייננו באספקלריה של האינטרסים המתנגשים ויישום אמות המידה שנקבעו בפסיקה, מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין מוצדק לסטות מן הכלל לפיו הסכם התיווך אשר לא מתקיימות בו הוראות חוק המתווכים הוא בטל ויש להשיב את הסכומים ששולמו מכוחו, ונכון וצודק יותר להורות על תוצאה מרוככת לפיה יופטרו הנתבעים מהשבת הסכומים ששולמו כבר לפני שנים, ובהתאם להסכמות הצדדים.
סוף דבר
העולה מן המקובץ, כי הגם שיש לקבוע כי מדובר בהסכם תיווך שהוא בלתי חוקי ולפיכך בטל, הרי שבנסיבות המיוחדות של ענייננו, מצאתי כי מוצדק לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 31 לחוק ולפטור את הנתבעים מהשבת הסכומים ששולמו להם כדמי תיווך.
לאור האמור אני דוחה את התביעה.
