האם החלטת הממונה על מרשם המקרקעין במשרד המשפטים נכונה

ביום 29.5.18 הוגש ערעור זה נגד הממונה על מירשם המקרקעין, רשם המקרקעין תל אביב, המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב וכן כנגד הממונה הבכיר לעינייני עדות נוצריות במשרד המשפטים (להלן: "המשיבים" ו/או "המדינה"), הנסב על המנעות הממונה על המירשם מקבלת החלטה בערר שהוגש על ידי המערערים מזה כחודשיים ימים, שכן לטענת המערערים, המנעות זו כמוה כסירוב.

לפיכך, שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לשקול את הסעד המבוקש, שעניינו סילוק תובענה על הסף, ולהמעיט בנכונות להעתר לו. בית המשפט מצוה לערוך בירור רציני, מעמיק ומקיף של טענות בעל הדין אשר את תביעתו מבוקש לדחות על הסף, ובכל מקרה של ספק, מן הראוי לדחות הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהכריע בתובענה לאחר שמיעת הראיות.

...

טענתם של המערערים אין בידי לקבל וזאת, במיוחד בהינתן שבהליך זה, מקור סמכותו של בית המשפט לדון בנוהל, כמו גם האופן בו נתקף הנוהל הינו כ"תקיפה עקיפה" ולא כ"תקיפה ישירה".

בהינתן כל האמור לעיל, הנני דוחה את טענות המערערים והנני מורה על סילוק הערעור על הסף.

סוף דבר; מכל המקובץ לעיל, דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, ומשכך, הערעור נדחה על הסף.

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת שיצר) מיום 16.6.13 בעש"א 34256-02-13, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על החלטה של הממונָה על מירשם המקרקעין, עו"ד עליזה קן (להלן הממונה), מיום 10.2.13 בתיק 374-2012-ARR.

המבקש לא השלים עם המענה שניתן לו, וביום 21.11.12 עתר לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה להורות לאגף רישום והסדר מקרקעין במשרד המשפטים לתקן את הטעויות הנטענות ברשום (בג"צ 8428/12).

נאמר, כי רשומו של הבניין נעשה בשעתו על יסוד תשריט שנערך על ידי מודד מוסמך ואשר הוגש על ידי חברת שיכון עובדים, וכי "כאשר רשות נסמכת על בדיקות או מדידות שנערכות על ידי אנשי מיקצוע המומחים בתחומם, לא חלה עליה חובה לבדוק אחר נכונות מימצאי בדיקותיהם וקביעותיהם באשר חסרה היא את היכולת והכלים לכך" (פסקה י"ב).

...

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת שיצר) מיום 16.6.13 בעש"א 34256-02-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטה של הממונָה על מרשם המקרקעין, עו"ד עליזה קן (להלן הממונה), מיום 10.2.13 בתיק 374-2012-ARR.

לא אטע מסמרות, משאין הנושא לפנינו, אך סבורני – כאמור – כי במקרים של "טעות סופר", פליטת קולמוס פשוטה, על פי רוב בתכיפות מועד, כגון שסמוך לאחר החתימה על הצו מוסבת תשומת לב המפקח לטעות הדפסה ברורה על פניה, יוכל המפקח לתקן, וזאת לאחר שאיפשר לצדדים להתיחס, הכל כמצוות השכל הישר והמינהל התקין.

מן המקובץ עולה איפוא, כי בדין נדחה ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי.

כללם של דברים נוכח האמור מעלה, לא אוכל להיעתר לבקשה.

לטענת הנתבע, בהחלטתה החלוטה של הממונה על מירשם המקרקעין במשרד המשפטים, מיום 30.12.07, נקבע כי בדין נרשמו הערות האזהרה על המקרקעין.

הבהרתי, כי מדובר בשאלה פרשנית של הסכם הפשרה, שנערך בין הנתבעת הפורמאלית ובין הנתבע ושוכרים אחרים, ואף שהתובעות לא פרטו בכתב תביעתן מהי הפרשנות הנכונה שיש ליתן להסכם הפשרה בנוגע לזכות שהוענקה לנתבע ומדוע אין לנתבע זכויות כלשהן בחלקות הרלוואנטיות, התרתי לתובעות לתקן את תביעתן ולהעמיד דברים על מכונם באופן שכתב התביעה המתוקן יתייחס ספציפית לעילת התביעה שעניינה העידר כל זכויות של הנתבע בחלקות הרלוואנטיות.

...

אין חולק, כי הסכם הפשרה מיום 5.7.92 שקיבל תוקף של פסק דין באותו יום בבית משפט השלום בבית שאן, קבע מפורשות, כי לנתבעים באותו הליך, עליהם נמנה הנתבע שבפני, "שמורה האופציה לרכוש שטחים מבונים שיבנו על ידי התובעת במקום תוך 60 יום מהיום שיקבלו דרישת פינוי ויוצגו בפניהם תכניות הבניין שתוכננו על ידי התובעים. לכל אחד מהנתבעים האופציה לרכוש 100 מ"ר שטחים מבונים במחיר עלות ושטחים נוספים במחירי שוק". בהמשך הוסכם, כי "תכנית הבניין שיבנה תהיה אך ורק תכנון אדריכל התובעת. בכפוף לתכנון הנ"ל – מיקום השטח שכל מהנתבעים ירכוש יהיה במידת האפשר קרוב למיקומו הנוכחי". כמו כן, אין חולק, כי הצדדים כבר התדיינו בהתדיינות קודמת באשר לשאלה אם זכאי היה הנתבע לרשום הערות אזהרה לטובתו על כל החלקות של התובעות מכוח הסכם הפשרה הנ"ל. רשם המקרקעין נעתר לבקשתו בחיוב וערר שהוגש על כך נדחה על ידי הממונה על המרשם.

משלא ראו שני הצדדים כל צורך להגביל את מימוש האופציה לחלקה ספציפית, אין אפשרות כיום להכניס להסכם הפשרה מה שאין בו. העולה מכל המקובץ לעיל הוא, כי החלטת הממונה על המרשם מהווה מעשה בית דין וחוסמת את דרכן של התובעות מלהתדיין מול הנתבע בשנית בכל הנוגע לעצם הרישום של הערות האזהרה כפי שנרשמו בפועל ביחס לשלוש החלקות.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעות יחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 45 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

החלטת הרשם אושררה בהחלטת סגנית הממונה על המירשם מושא ערעור זה. החלטת סגנית הממונה על המירשם: בתקופה שבה נרשם במירשם המקרקעין שמו של הבעלים הרשום, לא היה נהוג לציין תעודת זהות בצד השם, ולפיכך במקרים כאלו כאשר בעלי הקרקע מבקשים למכור אותה, יש להניח את דעת רשם המקרקעין כי המוכר הנו הבעלים הרשום או מי מטעמו.

לטעמי מנהל אגף הרישום והסדר המקרקעין, הממונה הארצי במשרד המשפטים, צריך לעמוס על שכמו את משימת הפקתם של הלקחים שמעלה תיק זה, לרבות חוזר הדרכה ללשכות המירשם".

שנית, סעיף 34א ככל הנראה טרם פרש את תחולתו שעה שהקרקע עדיין לא נרשמה על שם הרוכש, וזאת בעיקר לאור העובדה שהפעלת שיקול הדעת בידי רשם המקרקעין מהוה יישום נכון של הילכת זלצר אשר הטילה אחריות על רשם המקרקעין לברר את טיב זכויות החייב בנכס (אם בירור כזה לא נערך ע"י הרשות שחתמה על צו המכר וכאשר עולים חשדות או סימני אזהרה בדבר טיב הזכויות).

...

לאור האמור, אני סבור כי כעבור שנה מיום מתן פסק הדין ראוי לבחון שוב את מצב הזכויות בקרקע ואת השאלה האם לאחר ולאור הבירור שעורך האפוטרופוס הכללי, כף המאזניים נוטה לטובת רישום בעלותה של המערערת בקרקע (לעניין נטל ההוכחה בעניינים אלו ראו ה"פ (י-ם) 6008/07 עיסא ג'נאח נ' רשם המקרקעין, פס' 8 (פורסם בנבו, 10.09.2007) וראו גם בעניין מרטינז הנ"ל).

סוף דבר: החלטת רשם המקרקעין להפעיל שיקול דעתו ולדחות את בקשת הרישום ניתנה כדין.

הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5451/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת: Gan Hadar Corporation נ ג ד המשיב: האופוטרופוס הכללי – משרד המשפטים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.5.2020 בנע"ד 11332-10-13 שניתן על ידי כבוד השופטת הלית סילש תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשפ"א (17.06.2021) בשם המערערת: עו"ד אורי שורק; עו"ד צפריר סלומון בשם המשיב: עו"ד הילה שלום ][]פסק-דין

במהלך שנות פעילותה, רכשה המערערת זכויות בעלות בנכסי מקרקעין בישראל, אשר נרשמו על שמה במירשם המקרקעין, ובכלל זאת בחלקות 8, 26, 27, 28 ו-49 בגוש 3706; חלקות 26, 27, 87, 89, 109, 110, 111, 114, 116, 118, ו-120 בגוש 3708; וחלקות 6, 103, 104, 106, 145, 146, 149, 151, 152, 155, 156, 157 ו-173 בגוש 3709 (להלן: נכסי המקרקעין).

ביום 15.9.2004 נתן בית המשפט האמריקאי החלטה לפיה נימסר לו כי סידברן היא בעלת מניות בחברה, וכי מלבדה בעלי המניות הידועים האחרונים של החברה נכון ליום 12.6.1958 הם 8 אנשים פרטיים: אליאס גינסברג, הרווי קיבלסון, ארוין מיכלין, לואיס רוקוף, קארל רובינס, אברהם שניידר, אליהו יעקבי וברוך צוקרמן.

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין זה נדחתה, תוך שנקבע כי הואיל וישנו פסק דין חלוט שקבע כי החלטת בית המשפט האמריקאי המסמיכה את עו"ד רוס לשמש ככונס נכסים לצורך מכירת נכסי המקרקעין בישראל אינה אכיפה, ממילא אין כל בסיס לראות בעו"ד רוס כשלוח של החברה לבצוע עסקת המכר (בש"א 226/06 גן הדר קורפוריישן חבר זרה פעילה נ' הממונה על המירשם (6.6.2006), כב' הרשמת שושנה ליבוביץ (להלן: בש"א 226/06)).

...

אין לי אלא להצטרף למסקנה זו. אין חולק כי החברה התנהלה, הן בארצות הברית והן בארץ, באמצעות גורמים שהיו מוסמכים לנהל את ענייניה עד לשנות ה-50 של המאה העשרים.

מכאן, שמסקנת בית המשפט קמא לפיה יש לדחות את הבקשה לביטול צו הניהול, בדין יסודה.

לאור כל האמור, מסקנתי היא שדין הערעור שלפנינו להידחות, וכך אציע לחבריי להורות.