האם החוק מאפשר גביית שכר טרחת עו"ד בסכום גבוה בתאונת דרכים

אין מחלוקת כי אין בכך כדי להגביל גביית שכר טירחת עו"ד עבור הטיפול בקביעת נכויותיו של הנפגע במל"ל, ושכר הטירחה בעיניין זה הוגבל בשנים האחרונות בחקיקה נפרדת (ראו סימן ב'1 לפרק י"ד בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

משכך, לנפגע בתאונת דרכים נגרמת הוצאה הקשורה קשר הדוק וישיר לניזקי הגוף שנגרמו לו ואינה כלולה בשכר טירחת עו"ד שהוא משלם לעורך דינו עבור ייצוגו בבית המשפט לפי סעיף 16(א) לחוק.

בנסיבות אלו, ולמצער כאשר מדובר בהליך המתנהל לפי סעיף 6ב לחוק, אני סבורה כי יש לאפשר החזר שכ"ט עו"ד ששולם עבור ההליך שנוהל במל"ל (וראו גם הנימוקים שהוזכרו בת.א. (שלום ת"א) 33341/05 כצוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 37 ואילך (7.3.2007)).

הנתבעת לא חלקה על גובה שכר הטירחה ששולם ולכן יש להורות על פיצוי בגובה שהתבקש.

סיכום סכומי הפצוי הם: הפסדי הישתכרות לעבר – 3,134 ₪; הפסדי הישתכרות לעתיד – 114,000 ₪; כאב וסבל – 16,450 ₪; הוצאות ועזרה – 5,000 ₪; שכ"ט מל"ל – 6,811 ₪.

...

בנסיבות אלו, ולמצער כאשר מדובר בהליך המתנהל לפי סעיף 6ב לחוק, אני סבורה כי יש לאפשר החזר שכ"ט עו"ד ששולם עבור ההליך שנוהל במל"ל (וראו גם הנימוקים שהוזכרו בת.א. (שלום ת"א) 33341/05 כצוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 37 ואילך (7.3.2007)).

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 116,167 ₪ וכן ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כדין ואגרות משפט.

התאונה, המחלוקת ונתוני היסוד התובע יליד 8.11.91, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 23.2.14 עת נהג ברכב במהלך עבודתו (להלן – התאונה).

הפסדי שכר לעבר התובע עבד ערב התאונה בבית העסק של אביו ושכרו הממוצע עמד על סך 10,321 ₪ נטו (פלת"ד), לחודש, כאשר סכום זה כלל רכיב המכונה "שווי רכב". התובע טוען כי שכר זה אינו משקף את פוטנציאל הישתכרותו אילמלא התאונה, ולעמדתו יכול היה לאחר תקופה לא ארוכה (מחודש 10/16) להישתכר שכר של כ - 15,000 ₪ בחודש.

ביחס לאפשרות ללמוד על שכרו של התובע כיום, אילמלא התאונה, על בסיס עליית שכרו של מר פוני, טוענת הנתבעת כי אין אפשרות להשוות בין השניים וכי התובע נימנע מהבאת עובדים בעלי נתונים דומים לשלו.

לאור העובדה שפערי השכר בשנים אלו, אל מול שכרו עובר לתאונה, אינם גבוהים (למעט בשנת 2017 בה יש להניח שהלימודים מילאו חלק ממשי בחייו); העדר הסבר בנושא; והעובדה שהתובע למד לימודים אקדמאיים בשנים אלו כך שלא היה פנוי לעבודה במשרה מלאה, אני סבור שראוי לפסוק לתקופה זו פיצוי גלובאלי המביא בחשבון את מכלול הנתונים שפורטו לעיל ואין מקום לחישוב אריתמטי לתקופה זו. אני מעריך את הפסד השכר לשנים אלו בסכום של 40,000 ₪ (בערכו כיום ובתוספת ריבית).

החזר שכ"ט עורך דין בניהול ההליך במל"ל בסיכומיו עתר התובע לפצוי נוסף בגובה שכר טירחת עורך דין בהליך שנוהל בביטוח הלאומי.

אכן, קיימת הגבלה בחוק של שיעור שכר הטירחה שניתן לגבות בגין טפול בביטוח הלאומי (ראו סעיפים 315א'-315י' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995) ואולם מדובר בסכומים המירביים שניתן לגבות, ומשכך, הסכום ששילם התובע בפועל הוא נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות ברורות.

...

כאמור, שילוב העובדה שהמומחה לא זומן לחקירה עם אופי טענות הנתבעת מוביל למסקנה כי יש לדחותן.

סיכומו של דבר.

דין הטענה להידחות.

על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 838,438 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים לפני כב' השופט אהרן פרקש, נשיא ע"ר 40498-08-18 אבו טיר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח' המערער מאנר אבו טיר ע"י ב"כ עו"ד קאזם כיואן נ ג ד המשיבות 1.שומרה חברה לביטוח בע"מ 2.אורלי עוזרי ע"י ב"כ עו"ד ע.לוי ואח' פסק דין

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המערערת הגישה תביעה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בירושלים, תא"מ 16962-08-17, בגין ניזקי רכוש שנגרמו לה בעטיה של תאונת דרכים.

בסמוך לאחר הגשת הודעת העירעור הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה "לפטור את המערערת מאגרת בית משפט ובטול/הפחתת סכום הערבון". בבקשתה טענה המערערת, כי סכויי העירעור הנם גבוהים מאוד וכן שהמערערת סובלת מקשיים כלכליים ואין זה מן הראוי לחסום את דרכה על ידי תשלום אגרה והפקדת ערבון שידה לא משגת.

כן צוין, כי אין בכוונת בא-כוחה לגבות ממנה שכר טירחה בשל אמונתו בצדקת דרכה.

גם אם נצא מנקודת הנחה שמצבה הכלכלי של המערערת הוכח ככזה שאינו מאפשר לה לעמוד בתשלומי האגרה והערבון הרי שסכויי העירעור הנם נמוכים ביותר.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת כב' הרשמת, בתיק בית המשפט קמא ובהודעת הערעור שהוגשה על פסק-דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבות (לעניין דחיית ערעור ללא היזקקות לתגובת המשיבות ראו: בש"א 661/08 (ע"א 10258/07) גולדבליט נ' מעלות הנביאים בע"מ (31.3.2008); ע"ר (מחוזי י-ם) 34903-03-10 אייכנברונר נ' מועצה אזורית מרחבים (25.4.2010); ע"ר (מחוזי י-ם) 37751-08-11 סלם נ' עמידר (6.9.2011); ע"ר (מחוזי י-ם) 10864-04-14 קרטו ירונים נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (23.4.2014); ע"ר (מחוזי י-ם) 17640-06-16 בן יאיר ואח' נ' אוחנונה ואח' (16.6.2016)).

על יסוד האמור הערעור נדחה.

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, כבוד סגן הנשיא, השופט ר' חיימוביץ, מיום 6.12.18 במסגרתו נפסקו למשיב פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: החוק), בסך של 631,593 ₪ ובתוספת שכר טירחת עו"ד, ובתוספת הוצאות בסך של 1,500 ₪.

המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע של 250,000 ₪ בתוספת שכר טירחת עו"ד כך שמתוך הסכום של 631,593 ₪ נטו ישולם למשיב הסך של 381,593 ₪ נטו.

לטענת המבקשת מפסק הדין עולה כי המשיב אינו אדם אשר הממון בכיסו וכי הוא מישתכר כיום סכום, אשר לא יאפשר לו להחזיר בעתיד סכומים ניכרים של מאות אלפי שקלים, כאשר מנגד המבקשת היא חברת ביטוח, אשר אין חשש כי לא תוכל לפרוע את פסק הדין ככל שהערעור יידחה.

החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סכויי העירעור להיתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בעירעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו עא 5333/14 ‏ ‏ נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.10.14, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009).

בגדר מאזן הנוחות נשקלים גובה הסכום שכבר הועבר למשיב, גובה הסכום שלגביו מתבקש עיכוב; יכולת השבת המצב לקדמותו; מידת הנזק שתגרם למשיב או הפגיעה ברווחתו שעה שמדובר בסכום חלקי מתוך סכום הפצוי הכללי [ ע"א 3986/18 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (4.6.2018); ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (9.5.2017)].

...

במקרה הנדון ובשים לב לטענות המבקשת, ונוכח הסכומים שנפסקו לטובת המשיב, ובעיקר הפסדי השתכרות לעתיד, אני סבורה כי האיזון הראוי יהיה בעיכוב הסך של 140,000 ₪ מהסכום הכולל שנפסק לטובת המשיב.

בפסק הדין החלקי, שעניינו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, נדחתה הודעת צד ד' של המבקש, צד ג'3 בהליך קמא, נגד המשיבה 2 והוא חויב בהוצאות המשיבה 2 ובשכר טירחת עו"ד בסכום של 12,000 ₪.

זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר ... יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". ההלכה ביחס לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתגבשה טרם תחיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, רלוואנטית גם כיום, מאחר שאין שינוי בדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". נקודת המוצא בבקשה להארכת מועד, כפי שהתגבשה בפסיקה, ומובאת בהרחבה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) הנה כי: "מחד גיסא, הכלל הנו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים...מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". ראו גם: רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07); רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינארית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

המבקש היה מיוצג ע"י בא-כוחו הנוכחי בהליך בבית משפט קמא וגם אז נטען שהוא שוהה בחו"ל, מה שלא מנע את ניהול ההליך המשפטי מטעמו, לרבות גביית עדותו באמצעות היועדות חזותית.

בנוסף, בבקשה לא נומקו סכויי העירעור, אך ניתן לקבוע, בזהירות המתבקשת ומעיון בפסק הדין, כי סכויי העירעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין של בית המשפט קמא מנומק היטב ומבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, ועל היתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית המשפט מהעדויות ששמע, והלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ (15.1.2004)).

המבקש יישא בשכר טירחת ב"כ המשיבה 1 בסכום של 3,000 ₪.

...

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

על כן, משלא הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.