הנתבעת כופרת בחבותה לפצוי התובעים, ולדבריה, היא לא התרשלה בניהול לידתה של פלונית, ולאימות טענותיה היא צירפה את חוות דעתו של המומחה בתחום רפואת נשים ומיילדות – פרופ' יריב יוגב, הסבור, כי "לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין ארועי הלידה לבין מצבו של התובע (צריך להיות "תובעת" – ד.ג.), שכן הקריטריונים ההכרחיים לקיומו של קשר סיבתי לא היתקיימו.
בשעה 01:20 נותקה היולדת מהמוניטור, ולדברי פרופ' יוגב בחוות דעתו "התבצע דיון עם הרופא הבכיר בתורנות, והוחלט כי בניטור דופק לב עוברי הודגמו האטות מסוג האטות משתנות ומוקדמות, ללא האטות מאוחרות, או חמורות, בנוסף, הודגמו האצות בדופק העוברי, אשר על כן הוחלט על המשך ניהול הלידה כלידה נרתיקית". תהליך הלידה נמשך, ובשעה 02:05 נולדה פלונית במשקל 3,230 גר', בלידה וגינלית, וציוני האפגר שלה היו 9 בדקה הראשונה, ו- 10 בדקה החמישית.
ודוק: טכיקרדיה מוגדרת כדופק עוברי מהיר, מעל 160 פעימות בדקה, ובעניין שלפני, אין ספק שהדופק עלה ל- 180 פעימות לדקה למשך 4 דקות, אלא שפרופ' יוגב הבהיר, כי הגדרה של דופק עוברי כטכיקרדיה, או בריקרדיה, מושתתת הן על מספר הפעימות לדקה, והן על משכן, כאשר רק דופק מואץ הנמשך מעבר ל- 10 דקות מוגדר כטכיקרדיה, בעוד שבעניין אשר בפנינו נמשך הדופק המוגבר כ- 4 דקות בלבד, והוא הופיע במסגרת היתאוששות לאחר האטה, ועל כן, הגדרת המצב כטכיקרדיה, איננה נכונה, ואיננה מתאימה לדופק העוברי שתועד במשך מרבית שעות הלידה, ומכל מקום, ועל מנת להסיר ספק, הנני קובעת, כי במוניטור נשוא התובענה לא אובחנה טכיקרדיה, על פי הגדרתה הרפואית.
...
המסקנה מהאמור הינה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, מה עוד שהמומחה מטעמם – פרופ' דויד – הודה בהגינותו, כי אינו יודע, ואינו יכול לדעת, מתי אירע הנזק ההיפוקסי – איסכמי, ואין כל הוכחה, ובוודאי שאין כל וודאות, שהוא אירע במהלך הלידה דווקא, בעוד שמומחי ההגנה שכנעו את בית המשפט, כי לא יתכן שהנזק הנטען אירע במהלך הלידה.
גם הטענה לפיה יש להעביר את נטל השכנוע לכתפי הנתבעת, בשל נזק ראייתי, דינה להידחות.
הנני מצרה מאוד על נזקה של פלונית, אולם נזק זה לא נגרם כתוצאה מהתרשלות מי מעובדי הנתבעת, ומשכך אין מנוס מדחיית התובענה.
