דרישת שיפוי לתיקונים בדירה בעקבות פיצוץ בצנרת בדירת צד ג

ביום 20.6.18, בשעה 08:47 היתקשר התובע לדיווח על ארוע של פצוץ בצנרת הבית (ראה דו"ח נתוני קריאה מס' 1257978), בהתאם לדו"ח זה, שצורף על ידי הנתבעת, פעלה חברת "נתב" (נותנת השרות בעבור הנתבעת) כדלקמן:- ביום 21.6.18 הגיע עובד בשם יוסי פחימה אשר קבע כי יש צורך לבצע איתור באמצעות גז. ביום 24.6.18 הגיע עובד בשם אלעד גרויסהויס אשר מציין כי ביצע איתור באמצעות גז, בוצעה חפירה בדשא ובוצע תיקון, מאחר והשעון המשיך להסתובב סוכם כי הוא ישוב למחר לבצע איתור נוסף.

הערכת הנזק בערכי כינון הנה 14,040 ₪ ובערכי שיפוי 9,500 ₪.

בכתב התביעה מטעמו טען התובע לתאריך אחר שבו נערכה הפוליסה (אם כי לא הביא כל ראיה על כך, כולל לא את סוכן הביטוח), לטענתו בבוקר 20.6.19 הבחין לראשונה כי שעון המים רץ בעוצמה, פנה לחברת הביטוח שהחלה לטפל, טען כי בכל בוקר היה בודק את שעון המים מאחר והיו לו בעבר פיצוצים בצנרת, ולראיה עלתה צריכת המים ל200 קו"ב, וזאת הן בעקבות מילוי הבריכה והן בעקבות הפיצוץ בצנרת.

בדיון שהתקיים ביום 31.12.18, כאשר התביעה הייתה עדיין תביעה קטנה, העיד התובע (תחת אזהרה) לטענתו ההיתקשרות בוצעה טלפונית אל מול סוכן הביטוח וזאת בעקבות ארוע בו החליק חבר של בתו בבריכה (עמ' 1, שורות 25-26), כל אשר עניין אותו הוא פוליסה לביטוח חבות צד ג' (עמ' 1, שורה 28), בבוקר 20.6.18 הוא שמע את השריקה של השעון וכך הבין שיש פצוץ (עמ' 2, שורה 1) לשאלה מדוע לא חודש הביטוח הקודם השיב "לא חידשתי את הביטוח הקודם כמדומני בגלל שהיתה בעיה של כמה פיצוצים בזמנו בצנרת והם רצו להעלות את הפרמיה באופן משמעותי בגלל כמדומני רעידת אדמה לפי מה שאני זוכר. זה היה בחברה אחרת. לא עם אותו סוכן" (עמ' 2, שורות 6-8), לטענתו בעלי המיקצוע שהיו במקום ידעו על העבר הקודם של תביעות הצנרת בדירתו (עמ' 6, שורות 20-22), הדבר נבע מכך שהמפקח היה אותו מפקח והמאתר היה אותו מאתר (עמ' 2, שורות 25-26).

איני נידרש לטענות המירמה שהעלתה הנתבעת, שכן היא לא עמדה בנטל להוכיח אותן והואיל והיא לא פעלה שבהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח לביטול הפוליסה ובכך גילתה כי אין היא סוברת שבאמת הייתה כאן מירמה ביטוחית (בנוסף, הנתבעת לא פעלה להעלאת הפרמיה ובכך גילתה כי לא הייתה משנה אותה גם אם הייתה יודעת על העבר).

...

בנסיבות אלו אני קובע כי התובע לא הוכיח שמדובר במקרה ביטוח, שארע במהלך תקופת הפוליסה, וכי לא דובר המקרה שארע טרם התקופה, ועל כן אני דוחה את התביעה.

לסיכום, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכר עדים וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בשים לב למספר הדיונים שהתקיימו וכן לתשלומים שנפסקו לעדים בשני הדיונים.

טענות הצדדים על פי המתואר בכתב התביעה, עקב עבודות שפוץ רשלניות של הנתבע בביתו, היתפוצץ צנור מים בדירת הנתבע והמים חדרו למערכת החשמל בבית התובע, באופן שבתאריך 13.9.17 גרמו לקריסת מערכת החשמל בביתו.

הוא הבהיר כי מתוך יחסי שכנות טובים הציע לתובע לשלם את עלות החלפת אבזרי לוח החשמל ואף העמיד לרשותו את החשמלאי שעבד בדירתו לצורך התקנת אבזרי החשמל החדשים בלוח דירתם.

לאחר שנחשף לקו הגנתו של הנתבע אשר הכחיש באופן גורף קיומו של פצוץ בצנור, השיב בכתב תשובתו כי כוונתו הייתה לא לצנרת אלא לצנרת נקוז של מי מזגן בדירתו של הנתבע אשר הוביל אז לחדר האמבטיה של הנתבע הוא היה צנור קרוע, אותו ראה במו עיניו.

התנאי השלישי שעל התובע להוכיח, הוא שהנתבע היה בעליו של הדבר המסוכן או הממונה עליו.

סעיף 3 (ב) לתקנון המצוי בתוספת לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מקנה לתובע זכות לידרוש תיקון מהנתבע 1 כל אימת שאי ביצוע התיקון עלול לפגוע בדירתו של התובע – "בעל דירה זכאי לידרוש מבעל דירה אחרת שיבצע תיקון בדירה האחרת, שאי-ביצועו עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון", ועל כן מכוח חובה זו המקבלת עגון בדיני המקרקעין, הנתבע חב כלפי התובע.

אכן, בעולם תביעות רכוש עבור נזקים לרכבים למשל, אין חובה ליתן למזיק לתקן את הנזקים אלא הניזוק ראשי לפנות למוסך מורשה מטעמו על מנת לתקן את הנזק, ולאחר מכן לידרוש שיפויו.

...

משכך, אני קובעת כי לפי החומר שהונח בפניי לא הוכח שחדירת המים נבעה מפיצוץ בצינור דירתו של הנתבע.

על כן, אינני נדרשת למסקנה האם הנתבע הוכיח שלא התרשל בהתאם לעובדות, אלא קובעת כי חלה עליו החובה לתקן את הדרוש תיקון באופן שמאפשר לתובע מגורים ראויים בדירה.

העולה מהמקובץ, כי שוכנעתי ששניים חברו יחד וגרמו לחלחול המים ללוח החשמל של דירת התובעים.

הודעת צד ג' הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח הראל וכנגד קבוצת שגריר שירותי רכב בע"מ בטענה לשיפוי מלא או להישתתפות בכל סעד שיקבע בית המשפט.

לטענתם איש המיקצוע מטעם צדדי ג' התרשל בבדיקתו ולא ביצע את הבדיקות הנדרשות כפי שנכתב בדו"ח הקריאה שיש לבצען.

משהנתבעים טענו כי לא התרשלו הרי שאין עילה כנגד צדדי ג. עוד טענו הצדדים השלישיים להעדר כסוי בטוחי הן מהטעם שלא היתרחש ארוע תאונתי כאמור בסעיף 12 לפוליסה והן מהטעם שהדירה שכורה, דבר המהוה שימוש עסקי השולל את תחולת הפוליסה.

דיון והכרעה אחריות הנתבע - הנזקים בבית התובע ומקורם לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות חוות דעת המומחים השונים, והעדויות, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן: בעיניינו מדובר בשתי דירות בבניין הממוקמות אחת מעל השניה באופן שבו נזק לצנרת הדירה העליונה עלול להסב נזק לדירה התחתונה.

מדובר בספקולאציה ותו לא. לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה שהנזק הנו תוצאה של צנור שהתפוצץ בדירת הנתבעים.

הפצוי בגין נזק לא ממוני, עגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, היתנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפנוי מהדירה לצורך ביצועם )ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ,( 28.02.05 ) ).

...

אי לכך מסקנתי היא שיש להעדיף את גרסת התובעת מגרסת צדדי ג'.

גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובת עבור נזקיה סכום של 50,300 ₪.

באותו כתב תביעה ציינו הדיירים כי פנו לתובעת לאחר הדליפות ובעקבותיהם, אולם הם רואים בחברת הבניה אחראית לשני הפיצוצים, והם שומרים על זכויותיהם נגדה בעיניין זה. באותה תביעה נדרשה חברת הבניה בעיניין אותם שני פיצוצים, רק לשפות את התובעים בגין ההישתתפות העצמית ששלמו לתובעת בגין טיפולה באותם ארועי דליפה (כתב התביעה של תביעת הדירים, צורף לכתב ההגנה של חברת הבניה בתיק דנן).

באותו פסק דין חייב ביהמ"ש את חברת הבניה לשלם לדיירים סך 91,850 ₪ עבור ליקוי הבניה; 4,000 ₪ בגין הפסדי שכר; 370 ₪ הישתתפות עצמית בגין הפיצוץ הראשון; 516 ₪ בגין הפיצוץ השני; סך 600 ₪ תשלום לחשמלאי; סך 50,000 עגמת נפש; וכן פסק הוצאות משפט, שכ"ט מומחה הצדדים וכן שכ"ט עורכי דין.

באשר לניזקי פצוצי הצנרת, נקבע כדלקמן: "מדובר בשני אירועים נפרדים של פצוצי צנרת. התובעים היו מכוסים על ידי חברת הביטוח שפיצתה אותם בגין נזק ישיר פחות הישתתפות עצמית. התובעים אינם זכאים לפצוי כפול. ככל שמדובר בליקויים ברי תביעה, חברת הביטוח נכנסת לנעלי התובעים בתביעת שבוב...". על פסק הדין הוגש ערעור על ידי חברת הבנייה, כאשר העירעור בתחילה לא עסק באותם סכומיי הישתתפות עצמית ולאחר מכן תוקן, באופן שכלל גם ערעור על כך שנפסק שחברת הבנייה צריכה לשפות את הדיירים בגין סכומי ההישתתפות העצמית ששלמו לתובעת.

בין לבין הוגש ערעור על ידי חברת הבנייה על פסק הדין כאשר בדיון שהתקיים בעירעור, נמחק העירעור בהסכמה, כאשר הצדדים הסכימו שלא הוכחה בתביעת הדיירים, אחריות חברת הבנייה , ביחס לניזקי הפיצוצים שארעו בצנרת דירת הדיירים.

במהלך אותו דיון עלו שאלות בנוגע לזהותה של צד ג', האם היא אכן החברה הרלוואנטית, כאשר בא כוח חברת הבנייה ציינה שבכוונתה לתקן את ההודעה, ולהוסיף את חברת מי צור צנרת בע"מ לתביעה.

...

לסיכום אני דוחה את התביעה.

בעניין זה יצוין כי בשלבים שונים של ההליך הוצעו הצעות פשרה על ידי בית המשפט, אולם, לאחר עיון בסיכומי הצדדים (כמובן יחד עם עיון חוזר בתיק כולו), שוכנעתי שיש מקום לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לחברת הבניה סך של 18,000 ₪ וכן תשפה את חברת הבניה בהוצאות צד ג', בסך של 18,000 ₪ נוספות.

התובעת טענה כי פנתה לנתבעים על מנת שיתקנו את הנזילה אולם, לא נענתה ועל כן, הגישה תביעה נגד הנתבעים בבית משפט השלום בעכו והנתבעים הגישו כתב הגנה והודעת צד ג' לנתבעת 3.

טענות הנתבעים: הנתבעים 1-2 (להלן "הנתבעים") הגישו כתב הגנה וטענו, בין היתר, כי הם הבעלים של דירה ברח' הכרמים 35/18 כרמיאל הממוקמת בקומה שניה ומתחתיה מצויה דירת התובעת, כי במהלך השנים התובעת פנתה אליהם והתלוננה על ניזקי רטיבות באיזור תיקרת המטבח בדירתה, כי מיד עם קבלת פניותיה הנתבעים פנו לנתבעת 3 – אצלה היו מבוטחים בפוליסת "ניו הום" (להלן "הנתבעת 3") והודיעו על תלונות התובעת וכי חברת הביטוח ערכה מספר ביקורים בנכס באמצעות החברות "ש.ח.ר ניזקי צנרת" ו- פמי פרימיום" אשר בהתאם לדו"חות שלהם לא נימצאו סימני נזילות ו/או פצוץ בצנרת בדירת הנתבעים.

הנתבעת 3 טענה כי לפי דו"חות הבקורת שנערכו ובכלל זה דו"ח חברת ש.כ.ל מיום 29.11.16 עולה מפורשות כי אין קשר בין הנזק המתואר בדירת התובעת לדירת הנתבעים, כי מדובר בתביעה שהתיישנה מאחר וחלפו למעלה משבע שנים מעת החלו להופיע נזקים בבית התובעת, כי התביעה מנופחת ונעדרת פירוט , כי התובעת ו/או הנתבעים הפרו את חובתם שבדין להקטנת הנזקים וכי ככל שתוטל אחריות על הנתבעת 3 הרי שאין התובעת רשאית לידרוש פיצוי בערכי כינון אלא בערכי שיפוי בלבד וכי יש לנכות ערכי בלאי, פחת ושיפורים שבוצעו מהסכומים שבחוות דעת השמאי.

מהאמור לעיל, עולה כי המומחה מטעם בית המשפט קבע באופן מפורש כי אין דליפת מים מצנרת המים/הביוב בדירה של הנתבעת, כי הבעיה בבניין ובדירות היא מקירות החוץ – בעיית אטימה של חיבורי קירות חוץ ותקרות בין הקומות בשתי הדירות וכי הגם שבאחריות הנתבעת לתקן בקירות החוץ את החורים שנותרו ממעבר צנור המזגן וחוט האנטנה, המשיך וקבע כי מחורים קטנים אלה אין נזק מוכח לנזקים בטיח דירת התובעת ובכך המומחה מטעם בית המשפט שלל כל קשר סיבתי בין החורים לבין הנזקים בדירת התובעת.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר עיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט המנומקת ומשחוות הדעת לא נסתרה כאמור בחקירה נגדית או בשאלות הבהרה, לא מצאתי טעמים של ממש לסטות מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים 1-2 מצד אחד ולנתבעת 3 מצד שני הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 3,500 ₪ לכל צד לחוד.