דרישת צו הריסה וקנס בגין בנייה ללא היתר

ההליכים הקודמים בעיניינו של המבקש המבקש הורשע על פי הודאתו, ביום 18.11.2019, בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק, בגין בנייה ללא היתר של ביניין חדש בשטח של כ- 67 מ"ר. ביום 19.5.2020 נגזר דינו, על פי הסדר אליו הגיעו הצדדים, לתשלום קנס, התחייבות וכן ניתן צו התאמה/הריסה, שכניסתו לתוקף ביום 19.5.2021.

צוין כי תחילה היה בכוונתו של המבקש לקדם תיק תב"ע לכל השטח שבבעלותו, אך משהתברר כי יידרש לשם כך זמן רב, הוא פועל לקדם היתר בנייה לחלק מהמבנה, בשטח 67 מ"ר, וכי כתנאי לקבלת ההיתר יסומן החלק המיועד להריסה.

...

סעיף 254ד לחוק, שעניינו מועד ביצוע צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין, קובע כדלהלן: "צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 254ב יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו, ואולם רשאי בית המשפט, אם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו, לדחות את מועד ביצוע הצו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד ביצוע הצו לא יידחה ביותר משנה מיום שניתן". סעיף 254ט לחוק, שנוגע לעיכוב ביצוע צו סופי, קובע: "254ט.(ד)  (1)   בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו; (2)  נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

נוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית.

העירעור נוגע לתקופת מאסר חלף קנס שנגזרה על המשיב, ולאי מתן צו הריסה חדש, לאחר שהמשיב הורשע בעבירה לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965 (בנוסח לאחר תיקון 116) (להלן: החוק).

לפיכך לא נידרש צו הריסה חדש.

לא ניתן היה להורות על הריסת המבנה בהרשעה לפי סעיף זה, ואכיפת ההריסה נעשתה מכח גזר הדין המקורי שניתן בגין הבנייה ללא היתר.

העובדה שהמשיב פועל לקבלת היתר בנייה אין בה טעם מיוחד המצדיק המנעות מהוצאת צו הריסה חדש.

...

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל.

לעניין זה מתייחס סעיף 254ג לחוק: "254ג. (א) צו שנתן בית משפט לפי סעיף 254ב יבוצע בידי מי שהורשע בביצוע העבירה או מי שבית המשפט קבע שביצע את העבירה (בפרק זה – מורשע), ואם היה יותר ממורשע אחד – בידי כולם יחדיו או בידי מי שבית המשפט קבע.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הרשות האוכפת רשאית לבצע צו שניתן לפי סעיף 254ב בהתקיים אחד מאלה: (1) המורשע לא קיים את הצו וחלף המועד לביצוע הצו לפי סעיף 254ד, ובלבד שהתובע הודיע למורשע, בכתב, 21 ימים מראש לפחות, על כוונת הרשות האוכפת לבצע את הצו; (2) בית המשפט הטיל את ביצוע הצו על הרשות האוכפת, ובלבד שהתובע ביקש זאת טרם מתן הצו".

בתו"ב (באר שבע) 1677-04-19 הועדה המקומית לתיכנון ובניה - נגב מזרחי נ' אחמד אבו עואד (31.03.22), קבע ביהמ"ש כי בגין ביצוע עבירות בניה ללא היתר של עבודות יציקת משטח בטון ובניית סככות בשטח של 1,112 מ"ר ושימוש ללא היתר לצורך מסחרי על קרקע המיועדת למגורים, מיתחם העונש ההולם הוא בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות, קנס בין 150,000 ₪ לבין 900,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצו הריסה.

תו"ב (טבריה) 2315-04-15 ועדה מקומית לתיכנון הגליל המזרחי נ' אבו רחאל ואח' (22.11.18) - בגין בניה והפעלה של מיתחם אירועים בשטח כולל של 2,800 מ"ר בקרקע חקלאית מוכרזת בכניסה לכפר טורעאן, קבע כב' השופט י' נבון כי מיתחם הענישה לעניין רכיב הקנס יעמוד על 50,000 עד 200,000 ₪ בנוסף לחודשי מאסר על תנאי, צוי הריסה ואיסור שימוש.

במעשיהם, חתרו הנאשמים תחת הדרך המקובלת והחוקית בה נוקטים אזרחים שומרי חוק וסדר צבורי אשר פועלים כדין וממתינים כנדרש בטרם בנייה להשגת היתר כדין, על אף הקשיים העומדים בפניהם על פי דרישות הרשויות המוסמכות ועל אף הפסדים כספיים הכרוכים בהמתנה עד לקבלת ההיתר המתאים.

...

עוד שקלתי את העובדה שהנאשמים פעלו לסגירת מתחם הקארטינג, אמנם בחלוף 11 שנות פעילות מסחרית תוך בניה ושימוש בניגוד לדין, אך בסופו של דבר הם פעלו להשיב את השימוש במקרקעין כייעודו העיקרי, לחקלאות (מוצג נ/6).

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי העונש הראוי לנאשם מס' 1 ממוקם במרכזו של מתחם הענישה.

ובנסיבות שלא הוכחה מעורבותו של הנאשם מס' 2 בניהול העסק והפעלתו, מצאתי להקל ולקבוע כי העונש הראוי לגביו ממוקם בתחתית מתחם הענישה הנ"ל. סוף דבר לאחר ששקלתי ואיזנתי בין כל השיקולים שנזכרו לעיל, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם מס' 1 - קנס כספי בסך של 100,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.

בהיתחשב בכך שלא בוצע שימוש במבנים, עתרה התביעה לקנס כספי, התחיבות בגובה כפל קנס וצו הריסה דחוי לפרק זמן של 60 ימים לצורך התארגנות.

בעיניין צו ההריסה הנידרש, עתר ב"כ הנאשם לארכה של 120 יום לפחות, ונימק זאת בכך שעליו "למצוא את מי שאחראי לעניין הזה". הנאשם לא ניצל את זכותו לומר את דברו האחרון.

בעפ"א (חי') 10785-05-17 קבסה נ' מד"י (25.7.17), דן בית המשפט המחוזי בערעורים נגדיים בעיניין העונש שהוטל על בני זוג, בגין בניה ושימוש בקרקע חקלאית ללא היתר ובסטייה מתכנית, בשטח של כ-5,000 מ"ר, מבנה טרומי חד קומתי בשטח של 90 מ"ר, מחסום חשמלי, סככות בשטח של 954 מ"ר לאורוות סוסים וחוות סוסים טיפולית, מכולת ציוד לרכיבה, ושימוש נוסף ב- 4,046 מ"ר, כחצר רכיבה.

         בת"פ 3405/07 וועדה מקומית צפון נ' חטיב (4.7.13), הורשע הנאשם בבנייה ללא היתר בקרקע חקלאית של מיתחם אירוח, הכולל קיר תמך, המשך עבודות ושימוש חורג תוך הפרת צו שפוטי, בניית בקתות מעץ בגודל כ- 52 מ"ר ו- 41 מ"ר לצורך משרד ומטבחון, מיזרקה מאבן ובטון, שבילי גישה מאבן ובטון, והפרת צוים על ידי בניית קיר תמך נוסף ומכלאה לסוסים בשטח כ-278 מ', אורווה לסוסים בשטח כ-130 מ', מכולה מפח בשטח כ-19 מ"ר, ושפיכת מצעי אספלט וסלילת דרך ברוחב כ-4 מ' ובאורך כ- 80 מ'.

...

לצד זה, אני סבורה כי עמדתה העונשית של התביעה בהתייחס לקנס הראוי, מחמירה יתר על המידה, בשים לב לכך שמדובר בתחימת שטח על ידי טראסות שנוצרו כתוצאה מהשטחת המתחם, בנייה קלה מעץ, והצבת מכולה, בלבד.

בשים לב למכלול הנסיבות, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות חמורות מאלה הנדונות על פי הסקירה שהובאה, אני קובעת כי המתחם ההולם לקנס, נע בין 30,000 ₪ ל-80,000 ₪.

סופו של דבר, אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 40,000 ₪, או 80 ימי מאסר תמורתו.

המערער לא הוכיח במידה הנדרשת את טענותיו לעניין הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית, ולכן אין לקבל את טענותיו בעניינים אלה, בייחוד כאשר אין מחלוקת שמדובר בעבודות שבוצעו ללא היתר, לגביהן ניתן צו הריסה.

כמו כן הועדה המקומית לא ישבה בחיבוק ידיים כפי שטוען המערער, אלא נקטה בהליך פלילי שבסופו הורשעו הנאשמים, הוטלו עליהם קנסות וניתנו צוים שפוטיים.

אכן מטרתו של צו הריסה מינהלי הוא להלחם בתופעת הבנייה הלא חוקית שהפכה למכת מדינה ולהסיר בנייה לא חוקית טרייה, ואולם יש לזכור כי צו הריסה מינהלי הוא אמצעי דראסטי בעל תוצאות קשות הפוגע בקניינו של אדם ללא הליך משפטי, ולכן יש להקפיד ולבחון אם התנאים להוצאת צו ההריסה קוימו.

בחירת הדרך של הוצאת צו הריסה מינהלי פעם אחר פעם בשל בנייה חלקית בחלק מהמבנים במקרקעין אינה נכונה.

...

בנוסף מצאתי ממש גם בטענה כי התשתית העובדתית שהוצגה בפני היועץ המשפטי בטרם הוצא הצו פגומה, ולכן אני סבורה כי נפל פגם גם בעניין חובת ההיוועצות בטרם הוצא הצו, במיוחד בכל הקשור לקיומה של התכנית החדשה ולשאלה האם זו תאפשר או לא את הכשרת המבנה.

בנסיבות המקרה דנן ובהתחשב בכך שבעבר נבחרה דרך של ניהול הליך פלילי בנוגע לגן האירועים, סבורני כי זהו המסלול בו יש לפעול אם המשיבה סבורה שיש לעשות כן. במסגרתו נתן יהיה לאפשר למערער להתגונן בפני הנטען נגדו בהליך מסודר.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל ודין הבקשה לביטול צו הריסה להתקבל, וכך אני מורה.