דרישה לתשלום קנס מנהלי על ידי המרכז לגביית קנסות

עוד הסבירו המבקשים כי לאחר שהופנו על ידי בית דין זה למרכז ואמנם פנו אליו, התברר כי עומד לחובתם חוב בשל ריבית פיגורים בסך של למעלה מ-85,000 ₪; כי "לאור העברת הגביה למרכז... בוטלו השוברים" שהיו בידיהם והם לא יכלו לשלמם אף שפעלו לשם כך; כי נאמר להם על ידי המרכז כי נידרשת החלטה שיפוטית לביטול הקנסות – ומכאן בקשתם דנן – "ליתן למבקשים ארכה של 30 יום לתשלום יתרת החוב בסך 20,040 ₪ וכן להורות על שינוי מועד התשלום מראשון לכל חודש לשלושים לחודש בכל חודש וזאת על מנת למנוע חיוב בפיגורים (למען הזהירות)". בהחלטה מיום 10.8.18 נדרשה תשובת המדינה לבקשה.

המרכז לגביית קנסות הנו גוף מינהלי יציר החוק שעניינו וסמכותו הם באכיפת תשלומים שמקורם בהליך הפלילי.

...

במקרה דנן הבקשה כוללת הן פריסת תשלומים והן הפחתה של ריבית הפיגורים ולכן "מן הראוי להותיר את ההחלטה במלואה למרכז ולהורות למבקש למצות את ההליך המנהלי טרם פנייתו לבית המשפט". הכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר הרלוונטי ולאור הנפסק בעניין אזולאי, נחה דעתנו כי יש לדחות את בקשת המבקשים, משהגורם המתאים לבירורה הוא המרכז ולא בית הדין.

לטעמנו, הטעמים שפורטו בעניין אזולאי באשר לפריסת התשלומים יפים ומתאימים גם לעניין ביטול או הפחתה של ריבית הפיגורים (התוספת) בנסיבות שלפנינו.

כאמור, הבקשה נדחית.

המבקש נידרש לשלם קנס מינהלי קצוב בסך של 27,500 ₪.

לטענת המבקש הגמלים כן היו מחוסנים במועד הנ"ל ולדבריו הוא אף הציג לפקח את תעודות החיסון, אלא שהפקח סרב להכיר בחיסונים כיוון שבוצעו על ידי וטרינאר פרטי.

לטענת המבקש כבר ביום בו בוצעה הבקורת – 6.8.19 שילם המבקש את האגרות הנדרשות לצורך סימון וחיסון הגמלים ופנה ללישכת המשיבה על מנת לסמן ולחסן את הגמלים באמצעות נציגי המשיבה, אלו הבטיחו לתאם לו תאריך לביקור אך מאז ועד הגשת הבקשה ולמרות פניות חוזרות מצדו של המבקש, לא הגיע נציג המשיבה לסמן ולחסן הגמלים.

המשיבה ציינה כי הודעת תשלום הקנס הופקה ביום 31.10.19, נשלחה אל המבקש בדואר רשום עם אישור מסירה וחזרה ביום 8.12.19 בציון "לא נידרש". ב"כ המשיבה הפניתה אף להודעות נוספות שנשלחו אל המבקש מהמרכז לגביית קנסות, לרבות הודעה שנשלחה בדואר רשום ונתקבלה אצל המבקש ביום 1.12.20.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו. בחנתי אם בעניינו של המבקש קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים לקיים את המשפט על אף שהבקשה להישפט הוגשה בשיהוי רב וללא הצדקה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא הוצגו בפני טיעוני הגנה משכנעים או נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקש את יומו, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המבקש נידרש לשלם קנס מינהלי קצוב בסך של 29,200 ₪.

לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להשפט משום שלא קיבל את הודעת הקנס, ורק לאחרונה נודע לו על קיומו של הקנס לאחר שהתקבלה אצלו דרישת חוב מהמרכז לגביית קנסות.

המשיבה ציינה כי המבקש נחקר תחת אזהרה על ידי מפקח ואף הודה בעבירות המיוחסות לו. בנוסף ציינה כי הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובת שהמבקש מסר בעצמו במעמד החקירה, וחזרה בציון 'לא נידרש'.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו. בחנתי אם בעניינו של המבקש קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים לקיים את המשפט על אף שהבקשה להישפט הוגשה בשיהוי רב. המבקש לא העלה כל טענה לגופו של עניין ביחס לרישום הדוח.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא הוצגו בפני נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקש את יומו, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המבקש נידרש לשלם קנס מינהלי קצוב בסך של 25,000 ₪.

המשיבה ציינה כי המבקש נחקר תחת אזהרה על ידי מפקח ואף הודה בעבירות המיוחסות לו וחתם על התחייבות לעמוד בדרישת התקנות.

באפשרות המבקש לפנות אל המרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסת הקנס לתשלומים או לביטול תוספת הפיגורים.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו, ולא הציג נימוק שיש בו כדי להצדיק את אי עמידתו בזמנים.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא הוצגו בפני נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקש את יומו, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המבקש נידרש לשלם קנס מינהלי קצוב בסך של 3,500 ₪.

המשיבה הפניתה לכך שהמבקש באמצעות בא כוחו, הגיש בקשה לביטול הקנס המינהלי ובקשתו נדחתה.

המבקש מנגד לא עמד בנטל הרובץ לפתחו לסתור את "חזקת המסירה". המבקש לא נתן כל הסבר לאי קבלת הדואר כפי שנטען על ידו, על אחת כמה וכמה שהמבקש עצמו מסר את כתובתו על גבי טופס גביית עדותו וכי הודעה על קיומו של חוב מהמרכז לגביית קנסות נימסר לידיו באותה הכתובת.

מנגד, בהתאם למסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה נראה כי המבקש עצמו נכח ברכב בעת הובלת בעלי החיים, הזדהה על ידי תעודת זהות, נחקר באזהרה במקום ואף הודה בבצוע העבירות המיוחסות לו. המבקש לא צרף ולו בדל של ראייה אשר בכוחה לשנות את תוצאת ההליך.

באפשרות המבקש לפנות אל המרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסת הקנס לתשלומים או לביטול תוספת הפיגורים.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי לא קיימת הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה להישפט.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא הוצגו בפני נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקש את יומו, משלא שוכנעתי כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.