דרישה לפיצויי פיטורים לאחר הוצאה לחופשה ללא תשלום

לפנינו תביעתו של מר אילן סופרין (להלן – התובע) כנגד הנתבעת, אפקה המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב (להלן – הנתבעת או המכללה) לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן לתשלום דמי הבראה ופדיון חופשה.

כתוצאה מהשינוי, הקורס לא נלמד כלל בשנת הלימודים תשע"ד, ונלמד רק בסמסטר ב' של שנת הלימודים תשע"ה. בחודש מרץ 2013, בתום סמסטר א' תשע"ג, יצא התובע לחופשה ללא תשלום (להלן – החל"ת), כפי שנהג לעשות בין תקופות כתבי המינוי.

באותו היום, שלח התובע לנתבעת מכתב, בו טען כי העסקתו הופסקה כבר במועד יציאתו לחל"ת, בפברואר 2013, ודרש פצויי פיטורים.

בכך שהשהתה את הליך הפיטורים שלא לצורך, גרמה לו הנתבעת נזק כבד, שכן כשנאמר לו לראשונה על סיום העסקתו בפברואר 2014 מערכות הלימודים במוסדות האקדמיים כבר ניסגרו, והתובע נותר מחוסר עבודה לשנת הלימודים תשע"ה. מעבר לכך שהנתבעת עיכבה את הליך הפיטורים שלא לצורך, הנתבעת אף עיכבה את מסירת הודעת הפיטורים, שנמסרה לתובע רק ביום 11.3.14, כחודש לאחר קיום השימוע.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

...

בחתימתו על הסכם העבודה הביע התובע את הסכמתו להכללת רכיב דמי ההבראה בשכרו, ומשהתובע לא טען כי דמי ההבראה ששולמו לו נופלים מזכאותו על פי דין (וממילא לא מצאנו שכך הדבר) – נדחית התביעה לדמי הבראה.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

התובעת העמידה את תביעתה על סך 212,771 ש"ח. לטענת הנתבעת, התובעת הוצאה לחופשה ללא תשלום לאחר שמוצתה מולה כל אפשרות להעסיקה בתקופה זו, ממקום עבודתה או מביתה – אפשרויות שנפרשו בפניה ולהן סירבה.

בעיניין זה פסק בית הדין הארצי כי הוצאתה של העובדת בעל כורחה לחופשה כפויה ללא תשלום וללא הגבלת זמן מהוה פיטורים המזכה בפיצויי פיטורים.

מעיון בדברי ההסבר עולה כי הם נסמכים במידה רבה על פסיקתו של בית הדין הארצי ולפיה "הוצאה לחופשה ללא תשלום לתקופה מוגבלת מגדילה את הבטחון התעסוקתי של העובד" מאחר שזו אינה מהוה פיטורים.

על דברים אלה חזר בית הדין הארצי בעיניין גוטמן (שניתן במהלך הסגר הראשון) - "מעסיק המבקש לפטר עובדת נעדרת או עובדת שאינה נעדרת, נידרש לקבל היתר לפיטורים מהממונה. בפסיקה נקבע לעניין זה כך: 'בקשת ההיתר לפיטורים היא בעלת ערך עצמאי. היא מהוה בקרה מינהלית-שלטונית על חוקיות הפיטורים, ובכך מקדמת ומונעת פגיעה בערך השויון המגדרי במיוחד בנקודת זמן זו בו פגיעותו מוגברת. תוצאתה המעשית היא שלילת סמכותו של המעסיק לפטר את העובדת והעברתה לממונה שלו שיקול דעת אם להתיר את הפיטורים במקרה הקונקרטי... הממונה אינו בוחן רק את הקשר בין עילת הפיטורים להריון, ללידה או להורות ולהיעדרות בגינם, אלא הוא מעניק משקל גם לתכלית איסור הפיטורים על רקע ייחודיותן של תקופות אלה במעגל התעסוקה של העובדת. מכאן שתפקידו של הממונה הוא לשמש מעין גורם אובייקטיבי בהכרעת השאלה אם יש להתיר את הפיטורים בעת שבה הם מתבקשים...יש בהקפדה על הפרוצידורה של בקשת ההיתר לפיטורים ובהקפדה על הוגנות הליך קבלת ההחלטה של הממונה כדי לשפר את הסכויים שההחלטה שתתקבל בעיניינה של העובדת תהיה צודקת. יתרה מכך ייתכן שההליך עצמו אף ימנע מהאשה לפתח תחושה שהפיטורים נעשו ממניעים לא צודקים או שרירותיים, או על בסיס הפליה מטעמי הריון או הורות'" (ע"ע (ארצי) 4333-11-19 מדינת ישראל – נטלי גוטמן (29.3.20), בפיסקה 9 והציטוט שם מתוך פסקה 30 בעיניין סירטו).

...

על כן, טענות אלה נדחות.

סיכום לאור כלל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה: בשים לב לקביעתנו שפולירן לא פיטרה את התובעת, תביעותיה של התובעת לסעדים בגין הפרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים; תביעתה להשלמת פיצויי פיטורים ולקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; תביעתה לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – נדחות.

טענת הקיזוז שהעלתה פולירן – נדחית.

 בית הדין קבע כי אין מקום לסטות מהוראות הדין בעטיה של תקופת הקורונה, שכן המציאות שהותירה עובדים רבים במשק בחופשה ללא תשלום, מבלי היכולת לבקש לסיים עבודתם בנסיבות מורכבות אלה, תוך שלילת מתן פיצויים, מעמידה אותם בפני "שוקת שבורה" בבואם לממש את זכויותיהם.

לטענתה, בתמצית, משמעות פסק הדין היא כי כל עובד שנידרש לצאת לחופשה ללא תשלום בשל כללי הריחוק החברתי שהונהגו לצורך היתמודדות עם התפשטות נגיף הקורונה וסירב לעשות כן – זכאי להתפטר בדין מפוטר.

בענין זה קבעה דעת הרוב כי הוצאה לחופשה ללא תשלום לתקופה בלתי מוגבלת מהוה פיטורים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ובחומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב תשלום הפרש פצויי פיטורים להיתקבל בכפוף להפקדת סכום זה כערכו היום בקופת בית הדין, כפי שאפרט להלן.

...

בשקלול השיקולים החלטתי לעכב את ביצוע תשלום הפרש פיצויי הפיטורים, וזאת נוכח קיומן של שאלות הראויות לדיון וניתוח מאזן הנוחות כאמור לעיל.

יחד עם זאת, על מנת למנוע קיפוח העובד אם יידחה הערעור, החלטתי להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת סכום הפרש פיצויי הפיטורים שנפסק כערכו היום בקופת בית הדין בתוך 30 ימים.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפרש פיצויי הפיטורים מתקבלת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בגין רכיב זה כערכו היום בקופת בית הדין בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לצדדים.

ביום 23.3.2020 הוצאה לחופשה ללא תשלום יחד עם עובדים נוספים, עקב הטלת הסגר במדינה כחלק מההתמודדות עם נגיף הקורונה.

המשיבה, אשר לא קיבלה הודעה על חזרתה לעבודה, פנתה למבקש ביחס להמשך עבודתה ומשלא קיבלה תשובה שלחה למבקש מכתב התראה ביום 10.5.2020 בדרישה לתשלום זכויותיה ולתשלום פצויי פיטורים.

בית הדין העדיף את גרסת המשיבה על אף שגירסתה נסמכה על עדות יחידה ללא מסמכים בכתב ולמרות שהמשיבה הסתירה מסמכים ביחס להכנסתה בתקופה הרלוואנטית ולאחריה ובפרט ביחס לכספים ששולמו לה מהביטוח הלאומי.

...

שכרה של המשיבה עלה משמעותית בתחילת שנת 2020 ובית הדין הגיע למסקנה לפיה נתון זה היווה שיקול בעיכוב החזרתה לעבודה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

סוף דבר –ביצוע סך של 30,000 ש"ח יעוכב אם המבקש יפקיד בקופת בית הדין סך של 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 20.12.2023.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסגרת הדיון המוקדם מיום 3.1.2024 עולה, כי מוסכם על הצדדים מועד תחילת העסקה מחודש 7.2016 אך לא מועד סיום העסקה, המבקשת טוענת לסיום העסקתה בחודש 9.2020 לאור התפטרות המשיבה לאחר שהוצאה לחופשה ללא תשלום בעקבות פרוץ מגיפת הקורונה בישראל מחודש 3.2020 ולאחר שהובהר לה, כי מקום העבודה סגור לאור מיגבלות מגיפת הקורונה ואילו המשיבה טוענת, כי נאמר לה בחודש 5.2020 להגיש מכתב פיטורים על מנת לקבל את הזכויות במסגרת גמר החשבון ולאחר כשבועיים הבינה שנמצאת בהיריון, הודיעה למבקשת אך בכל זאת פוטרה.

בעיון בסעדי התביעה בכתב התביעה בתיק, ישנם רכיבים מכח נסיבות סיום העסקתה, האם בחודש 9.2020 כטענת המבקשת או האם בחודש 8.2021 כטענת המשיבה, כאשר המשיבה לא העלתה ולו ראשית ראיה להוכחת טענותיה, כי אולצה לחתום על מסמכים סיום העסקה בחודש 9.2020 ולמעשה מתקיימים יחסי עבודה עד לחודש 8.2021 ובכך, ישנה חבות למבקשת לתשלום פיצוי פיטורים לכל תקופת העסקה הנטענת כאמור על ידה לרבות פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע, שכר עבודה לתקופה המוגנת בשל היותה בהיריון וכן הודעה מוקדמת ובהתאם פיצוי של פיטורים שלא כדין מכח חוק עבודת נשים ורכיב פנסיוני, לאחר חופשת הלידה.

אמנם נפסק, כי השמוש בביטוי "ראשית ראייה" אינו מחייב את המשיבה להביא את כלל הראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה על כל פרטיה, אלא נידרשת ראשית ראייה להוכחת התביעה באופן כללי בבקשה להפקדת ערובה, אך יחד עם זאת יש לבחון את "הקף הראיות ומהותן, על מנת שייקבע כי המשיבה הראה 'ראשית ראייה' להוכחת תביעתו", ראו הילכת קבוץ בית הערבה (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אבו מוחסן - קבוץ בית הערבה, ניתן ביום 11.2.2021, להלן: הילכת אבו מוחסן) ובעניינינו, המשיבה לא המציאה מאומה לבית הדין מלבד טענות ללא תימוכים בכתב תביעתה ובדיון המוקדם מיום 3.1.2024.

...

המשיבה לא הגישה תגובתה על מנת להציג טיעוניה ולמעשה להתנגד לבקשה להפקדת ערובה על ידי הצגת ראשית ראייה או יכולת פירעון או טעמים מיוחדים ולכאורה, רק בשל כך יש להיעתר לבקשת המשיבה.

בעיון בפרוטוקול הדיון המוקדם ניתן להבין את הרצון לצמצום את המחלוקת מאת התביעה שכן נטען ונרשם, כי "אגיש כתב תביעה מתוקן שמתייתר חלק מרכיבי התביעה ומצמצם משמעותית את המחלוקות, בתוך 7 ימים מהיום" אך חרף האמור, לא הוגש כתב התביעה מתוקן ולפיכך, החלטתי הינה בשים לב לכתב התביעה הקיים בתיק.

אשר לסכום הערובה – באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, בפרט בעת הגשת תביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן; לבין זכותה של המבקשת שלא להיגרר להליך סרק שאף יקשה עליו להיפרע את הוצאותיה בגינו, ובהתאם לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה ולנוכח סכום התביעה, על המשיבה להפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 4,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו. סוף דבר, הבקשה מתקבלת.