דרישה לפיצוי בגין אי ידיעה על העדר ביטוח על טרקטורון בתאונת דרכים

כך גם, בתצהיר הגב' מירי בנאי מטעם "הפול מיום 6.5.19, מצויין כי כלי הרכב לא בוטחו על ידח "הפול" בביטוח חובה: רכב מס' 78-372-38 לא בוטח כלל (וכך גם רכב מס' 78-972-30); ופוליסת ביטוח החובה שצרף מר בר ביחס לרכב 78-382-30 לא שולמה.

אי חלות סעיף 7א לחוק הפלת"ד - האמנם ? סעיף 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (לעיל ולהלן: "חוק הפלת"ד") מורה כי "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" לא יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד. עם זאת, סעיף 7א לחוק הפלת"ד מורה כי: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". מכאן, נהג חסר ביטוח לא יהיה זכאי לפיצויים על פי חוק הפלת"ד אלא אם עמד בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד: האחד, נהיגה בהיתר מאת הבעלים/מחזיק של הרכב; השני, יסוד סובייקטיבי – אי ידיעת הנהג בדבר העידר כסוי בטוחי תקף; והשלישי, יסוד אובייקטיבי – נורמאטיבי – כי בנסיבות הענין לא סביר היה שהנהג ידע על העידר הביטוח (ראו למשל: רע"א 8744/08 קרנית קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן (21.11.10) - להלן- "עניין ויצמן"; ע"א 8684/11 אלקיים נ' עיזבון יבור (25.6.14) – להלן "ענין יבור"; רע"א 9478/12 קרנית נ. אי. אי. גי חברה לביטוח (24.1.13) – להלן "ענין קרנית"; רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח פ"ד נג(1) 680 (1999)- להלן- "עניין פרח"; ת.א. (מחוזי חיפה) 11825-06-14 פלוני נ' רוסטיסל פיז פיודור (30.8.18); ת.א (מחוזי מרכז) 10620-8-12 מ"י נ' קרנית- קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (2.7.17); א. ריבלין "תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים" (2011) עמ' 524-527 – להלן "תאונת הדרכים").

לענין זה שותפה אני לדעת כב' הש. רם וינוגרד כי: "אין לצפות מאדם שיחשוד כי הטרקטרונים אינם מבוטחים, ואין לצפות מכל מי שפונה לעסק המפרסם טיולי טרקטרונים כי יבחן את פרטי הביטוח של הכלי הספציפי עליו הוא מתעתד לרכב.. נראה שחובת הבדיקה מוטלת על אדם המצטרף לטיול אירעי בטרקטורון או בג'יפ אינה גבוהה, ודי בכך שניתן היה לסבור שמדובר בעסק מוסדר ... " (ראו: ת.א (י-ם) 8196/06 חזות נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (11.9.11)).

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית נאותה, לפיה, יש להטיל על בעל עסק מסוג דא את החובה לוודא קיום ביטוחים לכלי הרכב שמוקצים על ידו ללקוחות לשימוש אקראי במהלך טיול מאורגן, ולא לידרוש מלקוחותיו לבחון את סוגיית הביטוח של הרכב שהוקצה לו במסגרת הטיול לשימוש אקראי תחילה.

במקרה דא, לא מצאתי כי דבק בתובעת אותו רבב מוסרי/אשם שתקנת הציבור שבבסיס סעיף 7 לחוק הפלת"ד מבקשת למנעו, ועל כן, אין לשלול גם מהתובעת את הפצוי על פי חוק הפלת"ד. מכלול הנסיבות, אם כן, כמו גם שיקולים אלה והתכלית הסוציאלית של חוק הפלת"ד, מטים את הכף לטובת אי שלילת הפצוי במקרה דא. מטעם זה, בסיכומיה, קרנית אך טענה לאי חלות סעיף 7א לחוק הפלת"ד מאחר ולא הוכח כי הרכב היה בבעלות מר בר. ברם, מצאתי כי הרכב המעורב בתאונה היה בבעלות/חזקת מר בר, כפי שהודתה קרנית עוד ביום 25.1.18.

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית נאותה, לפיה, יש להטיל על בעל עסק מסוג דא את החובה לוודא קיום ביטוחים לכלי הרכב שמוקצים על ידו ללקוחות לשימוש אקראי במהלך טיול מאורגן, ולא לדרוש מלקוחותיו לבחון את סוגיית הביטוח של הרכב שהוקצה לו במסגרת הטיול לשימוש אקראי תחילה.

לפיכך, אני קובעת כי קרנית חבה בפיצוי התובעים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת מס' 2, לשלם לתובעת מס' 1 סכום של 10,350 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק הפלת"ד. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

צדדי ג' 1 ו – 4 הגישו הודעת צד ג' נגד צדדי ג' 2 ו – 3, הבעלים של המוסך וכנגד המוסך עצמו, כלומר בין הצדדים האמורים ישנה חזית ברורה בתיק זה. טענות התובע; לטענת התובע, אין מחלוקת, ביחס לזכאותו לפצוי מ"קרנית"; אין מחלוקת, כי התובע נהג על הטרקטורון החלופי בהיתר; וכי הוא לא היה צריך לדעת כי אין לטרקטורון החלופי ביטוח.

דיון והכרעה; כאמור לעיל, פסק דין זה יעסוק בשאלת החבות ובהתאם, בתחולת סעיף 7 א לחוק הפלת"ד. סעיף 7 לחוק הפלת"ד עוסק באותם נפגעים שאינם זכאים לפצוי בגין חוק זה כתוצאה ממצבים שונים.

סעיף 7 א לחוק הפלת"ד מחריג את סעיף 7(5) וקובע כך: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". ממקרא סעיף זה אנו למדים, כי נהג, שעשה שימוש ברכב ללא ביטוח ונפגע, יהיה זכאי לפצוי, ככל שיוכיח שני תנאים מצטברים: האחד- שנהג ברכב בהיתר מהבעלים של הרכב או המחזיק בו והשני- שלא הייתה לו הידיעה על העדר הביטוח.

" לאור כל האמור, אני סבור, כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי בזמן אמת, התובע (וכן שלומי ו/או אופיר) לא ידע שהוא נהג בטרקטורון החלופי ללא ביטוח.

סבירות אי הידיעה (יסוד אובייקטיבי)- האם היה על התובע לדעת אם הטרקטורון החלופי מבוטח; העובדה שהתובע לא ידע בפועל, סובייקטיבית, אודות העידר הכסוי הבטוחי, אין בה די. יש לבחון, האם מיתקיים היסוד האובייקטיבי, שאלת סבירות היתנהגותו של התובע בקשר לחובתו לחקור ולברר את קיומו של כסוי בטוחי.

בפסיקה נקבע (ראו ת"א 11597-12-17‏ ‏ א' א' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (במאגרים, 16.1.23), כי "המבחן לקביעה אם אי הידיעה של הנוהג ברכב היא סבירה, הוא מבחן מעורב, בו משמשים יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים, המתחשבים בצדדים עצמם, בהתנהגותם ובנסיבות השמוש ברכב [אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 524-527 (מהדורה חמישית, 2020]. כלומר, "ההכרעה בשאלת קיומו של יסוד הסבירות במקרה מסוים אינה נורמאטיבית "טהורה", אלא כוללת גם נתונים קונקריטיים למקרה הנידון" [רע"א 9478/12 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 [פורסם בנבו] (24.1.2013) (להלן: "עניין איי.אי.ג'י")].

    זכות החזרה של קרנית לצורך שיפוי עבור הפצוי שחויבה בו לטובת נפגע, מעוגנת בסעיף 9(א) לחוק הפלת"ד. בעניינינו, יש לבחון את החלופה הקבועה בסעיף 9(א)(3) לחוק הפלת"ד, לפיה, לקרנית עומדת הזכות לחזור על "בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א". נוכח המסקנה אליה הגעתי כאמור, לפיה, התובע לא ידע ולא היה סביר שידע כי אין לטרקטורון החלופי ביטוח וכן לאור העובדה שהגעתי לכלל מסקנה, כי צדדי ג' 2 ו-3 נתנו לשלומי הרשאה לעשות שימוש בטרקטורון החלופי, אני סבור כי דין ההודעה לצדדי ג' 2 ו-3 להיתקבל.

...

נוסף על כך, נוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה, שלומי היה המחזיק של הטרקטורון החלופי, ובנסיבות שנוצרו, בין היתר בשל היחסים בין שלומי לאופיר, יש לראות גם באופיר מחזיק בטרקטורון החלופי (שכן כאמור לעיל, קבעתי, כי הוא היה "המחזיק" לצורך מתן ההיתר לעשות שימוש בטרקטורון החלופי), אני סבור, כי דין ההודעה לצדדי ג' 1 ו-4, דינה להתקבל.

יש לציין כי לא אפשרתי את העדתו של הנהג הנטען (העד מר בקיש עופר, החלטתי מיום 01.03.23) שהביא את הכלים האמורים בהחלטות שנתתי וזאת לאחר שלא מולאו החלטות בימ"ש ואולם לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתי לאחר שבחנתי את העדויות של הצדדים השלישיים הרלוונטיים ולא נתתי אמון בהעברת כלים אלה למחסן כפי שהעידו.

אני סבור, כי יש לקרנית זכות חזרה כנגד צדדי ג' 1,2,3 ו – 4.

בתיק זה שתי מחלוקות מקדמיות; האחת - מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק הפלת"ד, היינו בשאלה - למי יש לייחס את החבות בפצוי בגין ניזקי התאונה – לנתבע 1, המבטח בביטוח חובה של השמוש בטרקטורון (להלן: "הפול") או לנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), בהעדר ביטוח; והשניה - מחלוקת לגבי טענת קרנית להתיישנות התביעה נגדה.

הנתבעת 2, קרנית, (קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, שהוקמה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) הוספה כנתבעת – רק בתיקון התביעה (שתוקנה - למעלה משבע שנים לאחר קרות התאונה), בעקבות הודעת הפול בכתב ההגנה מטעמו, כי "קיים חשד שהתאונה אירעה עם רכב שהוא חסר ביטוח אצל הנתבעת" (אצל הפול); ובמלים אחרות – שלתפיסת המבטח קיים חשד שהרכב עליו רכבה התובעת בעת התאונה איננו הטרקטורון X, וגם לא - טרקטורון אחר שמבוטח על ידי הפול; ועל כן היא דורשת "ראיות ממשיות" שהתובעת טרם מסרה לה. הצד השלישי, הגב' דקל, הפעילה במועדים הרלוואנטיים מיזם להפעלת טיולי טרקטורונים (להלן: "העסק"), שבמסגרתו החזיקה רכבי שטח מסוג טרקטורונים וריינג'רים (הרשומים בחלקם בבעלותה, ובחלקם – בבעלות בן זוגה, בסה"כ – כ-15; כשבמועדים הרלוואנטיים, שמונה מאותם רכבי שטח היו מבוטחים בביטוח חובה אצל הפול – שלושה טרקטורונים וחמישה ריינג'רים(; עסק, שבמסגרתו הוציאה גם את טיול הטרקטורונים שבו אירעה התאונה.

מנגד, התובעת טוענת להגנת ס' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ומפנה לכך, שגם אם ידעה על הנזק בסמוך לאחר התאונה, הרי שלא ידעה כלל וגם לא יכולה היתה לדעת שהפול תידחה חבות בטענה כי הטרקטורון שעליו דיווחה התובעת שרכבה בעת התאונה – למישטרה, לבית החולים, ובסופו של דבר – לפול, הטרקטורון X, איננו הטרקטורון עליו רכבה בפועל, וכי בעצם עליה להוכיח שהטרקטורון עליו רכבה אכן מבוטח אצל הפול.

...

מנגד, התובעת טוענת להגנת ס' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ומפנה לכך, שגם אם ידעה על הנזק בסמוך לאחר התאונה, הרי שלא ידעה כלל וגם לא יכולה היתה לדעת שהפול תדחה חבות בטענה כי הטרקטורון שעליו דיווחה התובעת שרכבה בעת התאונה – למשטרה, לבית החולים, ובסופו של דבר – לפול, הטרקטורון X, איננו הטרקטורון עליו רכבה בפועל, וכי בעצם עליה להוכיח שהטרקטורון עליו רכבה אכן מבוטח אצל הפול.

אני דוחה את ההודעה לצד השלישי.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת שכ"ט בסך 8,000 ש"ח. אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לנתבעת 2 שכ"ט בסך 12,000 ₪, וכן שיפוי בסך 12,000 ₪ בגין מה שתשלם כשכ"ט לצד השלישי (כאמור בסעיף ו' להלן).

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לצד השלישי שכ"ט בסך של 12,000 ₪.

התובע יליד מרץ 1996, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.4.14, בהיותו כבן 18.

מדובר על טרקטורון שטח הקרוי "רייזר", ואין מחלוקת כי הוא רכב מנועי שיש לבטח בביטוח חובה.

אלא שלצורך אותו קו הגנה אחרון נידרש לערוך אותו פוטומונטז', כדי שיוכל לטעון כי גם הטופס שותק בסוגית הביטוח, ולכן על כל נהג לוודא קיומו בטרם יעלה על הרכב, וידרוש לראות תעודת ביטוח חובה משולמת (הרי אחד מקוי ההגנה הקודמים לפיו נתן כביכול גלוי יזום פוזיטיבי שאין ביטוח חובה – גובל באבסורד.

אולם סע' 7א של החוק קובע סייג: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)." לקביעתי, התובע ואביו לא ידעו בפועל כי אין לרייזר עליו נהג התובע ביטוח חובה (איש כאמור לא העמיד אותם על כך).

אם מתקבלת התיזה המשפטית הנ"ל, שיסודה במבחן האובייקטיבי שמציב סע' 7(5) , אשר אינו מסתפק בהעדר ידיעה סובייקטיבית של הנפגע, הרי שמופקעת זכאות התובע לפצוי על פי החוק.

"יסוד הסבירות שבסעיף 7א לחוק הפיצויים איננו מוגבל למצבים בהם קיימים יחסי קירבה בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השמוש. הוא אף לא מיתקיים כל אימת שיחסים כאמור שוררים בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השמוש ברכב. הסעיף מדבר בלשון כללית של סבירות, ויישומו בכל מקרה ומקרה הוא תלוי נסיבות (א' ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 526 (מהדורה רביעית, 2012)). יתרה מכך - "המבחן לקביעה אם אי הידיעה של המשתמש היא סבירה, הוא מבחן מעורב בו משמשים יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים המתחשבים בצדדים עצמם ובנסיבות השמוש ברכב" (שם, 527).

" (רעא 9478/12 ‏ ‏ קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ – הדגשה לא במקור) יישומו הנאות של הסע' בעניינינו לא צריך שידרוש היתחקות אקטיבית יזומה של לקוח המגיע לטיול שטח, אחר קיומו של ביטוח חובה ברכב המועמד לשימושו.

...

אני סבור כי לא אקפח איש מבין הצדדים אם אקבע שהתובע "איבד" 4 חודשי השתכרות בשל דחית גיוסו שעקב התאונה.

86,991 ₪ = 1.5 * 4.2 * 50 ₪ * 0.88 * 313.22 הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד באומדן, מעבר לסל הבריאות – התובע צירף קבלות על הוצאות עבר, ואני מקבל שלא כולן נשמרו.

סהכ 1,239,258 ₪ אני מחייב את קרנית לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 1,239,258 ₪ שכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 188,491 ₪.

התובע אינו יודע מי הבעלים של הטרקטורון ומי ביטח אותו (אם היה מבוטח) ולכן הוא מבקש כי קרנית תפצה אותו על פגיעותיו.

קרנית באה להגן על נפגע תמים שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מחברת ביטוח, אך אדם שנוהג ברכב זר מבלי שבדק את פרטי הבעלים ואת קיומו של ביטוח פועל באורח בלתי סביר ומונע אפשרות לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפצוי, ולכן אינו זכאי להסתמך על רשת הבטחון של קרנית הממומנת מכספי הציבור.

המשותף למקרים אלו הוא אחריותו של הנפגע לתאונה או להעדר כסוי בטוחי, ולעניינו רלבאנטי סעיף קטן (5) שעניינו: "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב". תוצאתם המשפטית של סעיפים 7(5) ו-12 היא ש"נוהג רכב שאינו מבוטח, שניפגע בעצמו, אינו זכאי לתבוע פיצויים מאת קרנית" (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית (תשע"ב-2011) 471).

אלא שכמנהגו של חוק הפלת"ד נוצר חריג לחריג, ולפיו "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)" (סעיף 7א).

"קרנית באה להגן על הנפגע התמים שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מאת הנהג-הפוגע ומאת חברת הביטוח שקבלה את הפרמיה עבור הביטוח. נפגע שאינו פועל באורח סביר על-מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפצוי, ומבקש להסתמך על רשת הבטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק, ולמעשה מעביר את משא הפיצויים מכתפיהם של 'האחראים הראשוניים' אל כתפי בררת המחדל הממומנת מכספי הציבור. יש להדגיש עוד כי כאשר מדובר בחבות של קרנית מכוח סעיף 12(א)(1), כלומר חבות שקמה בשל כך שהנהג-הפוגע אינו ידוע, לא קמה זכות חזרה לקרנית מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים, והמשמעות היא שהחבות נותרת במלואה על כתפיה של קרנית הממומנת מכספי הציבור (ראו סעיף 15 לחוק הפיצויים). מכל הטעמים האלה, יש הצדקה לדרישה שאדם הנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר – לא יותר אך גם לא פחות – למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח" (ריבלין, 463).

אין מדובר בסוגיה שולית שכן קיים הבדל מהותי בין הרכבים ובסוגי רישיון הנהיגה הנדרשים להם, ולענייננו – אין חולק כי התובע רשאי לנהוג ב-RZR אך אין לו רישיון נהיגה על טרקטורון (עמ' 5, 25-31).

...

נוכח כל אלו התביעה נדחית.

סך נזקי התובע בגין התאונה 1,362,351 ₪, אולם, כאמור, התביעה נדחית והתובע אינו זכאי לפיצוי.

סוף דבר התביעה נדחית.