דרישה להשבת מתנה בין בני זוג

33 הדעת נותנת כי ככל שהזכויות בחלקה נשוא התובענה לא היו מועברות למנוח מ' בשנת ולכל המאוחר בשנת 1985 , היו בוחרים בני הזוג , ל' והמנוח ע', להקים את ביתם על אותה החלקה נשוא התובענה, שלטענת ההגנה שייכת להם, ולא על הקרקע אותה קיבלו במתנה מס' :(20-30 , ראה חקירת הנתבעת בהקשר האמור (עמ' 34 , שורות 8-12 "ש: סיפרת שהייתם בשכירות ב***, עברתם ל*** **** לאחר שגיסך ס' נתן לכם זכויות

האם תקפים הדברים גם לעניין ההיתחייבות לתת מתנה? מחד גיסא, דין החוזים בישראל אינו דורש את מרכיב התמורה לצורך הווצרות הסכם, ועל כן גם הסכם מתנה דינו לכאורה כדין התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההיתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו. (ג) מלבד האמור בס"ק (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".

העובדה שנישאה לאנטואן לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973- בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בציינו כי נאדיה לא הגישה תצהיר ולא התייצבה למתן עדות ומשכך לגישתו לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה שלפיה בין נאדיה ובין אנטואן שררו יחסי שתוף ונוהל משק בית משותף כנדרש לצורך ביסוס חזקת השתוף.

...

( אם במגמה למנוע מכירתה לאדם זר" (סעיף 11 לתצהיר א' נ' המנוחה אשר סומן נ' סוף דבר: נקבע בזאת כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 545 מ"ר מכלל שטח החלקה הידועה כחלקה **, בגוש ***** שבאדמות הכפר *** ****, מכוח עסקת המתנה אשר נערכה בשנת 1985 בין אביו מ' המנוח לבין ע' המנוח.

הנני מורה אפוא, ללשכת רישום המקרקעין לרשום בפנקסי המקרקעין את מלוא זכויות המנוח ע', בחלקה **, בגוש *****, על שמו של התובע – יורש המנוח מ' בהתאם לצו ירושה, צו קיום צוואה, וכן מכוח הסכם חלוקת העיזבון עם אחיו ג' נ'.

התביעה הנגדית למחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה על-ידי התובע ביחס לחלקה מס' **, בגוש *****, נדחית בזאת.

₪ 375,000 ₪ מסכום זה ואף בתצהירה לא מצאתי כל היתייחסות ליתרת 100,000 התובע טען שאמנם לא נחתם בין הצדדים מיסמך הלוואה, אך הוריו דרשו מבני הזוג השבת הכספים.

אציין שבעדותה הכחישה אם הנתבע את הטענה שנתנה לבתה כסף לרכישת דירה והוסיפה: "אין לתת מתנות בכסף אם יש הלוואה מחזירים. רק תכשיטים. כסף לא נותנים מתנות". גם גילם המבוגר יחסית של הורי הנתבע והעובדה שהסכום שהועבר לבני הזוג הוצא מקופות גמל ומפיקדונות שנועדו לשמשם לעת זקנה, מסייעים להוכחת טענת הנתבע.

באשר לבקשת הנתבע לאיזון שווי התכשיטים בינו לבין התובעת, אין לי אלא לדחות בקשה בסעיף 5(א)( 1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 , החל על בני הזוג, נקבע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

...

התובעת תשלם לנתבע 2,000 ₪ עבור הרכב שמכרה.

התובעת תשלם לנתבע 5,000 ₪ בגין חלקו בגין שווי הציוד והמלאי העסקי.

בבואי לשקול חיוב בהוצאות בתיק זה החלטתי שלא לעשות כן. ראשית הצדדים עצמם הגיעו להסכמות בנושאים רבים ואחת הדרכים לעודד הסכמות מעין אלה היא בדרך הימנעות מחיוב בהוצאות משפט.

ככל שהסכסוך בין בני הזוג היוה גורם מזרז לתביעה, די בכך כדי לראות בו כתורם תרומה נכבדת וחשובה, וכפי שנקבע בבש"א (שלום תל אביב-יפו) 164966/07 עדינה אילנה חכם-אהרן נ' כדורי חכם-אהרן (נבו 26.12.2007)‏‏: "בעניינינו, אין ספק, כי הסיכסוך אשר נתגלע בין המבקשת לבן זוגה תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התובענה. שכן, אלולא הליכי הגירושין המתנהלים בין בני הזוג ספק רב אם המשיב היה דורש את כספי ההלוואה בחזרה ." כאשר מדובר בהסכם הלוואה, נקבע שיש לבחון את הרקע למתן הכספים ולחתימת הסכמי ההלוואה, ואת תנאי השבת הכספים.

על פני הדברים, עיקר המחלוקת בין הנתבעים לתובע נעוצה בשאלה אם הכספים ניתנו מהתובע לנתבעת בתורת מתנה, או שלאחר מכן הפכו למתנה, כפי שטוען הנתבע, או בתורת הלוואה כטענת התובע והנתבעת 1, כאשר אין חולק שהכספים הועברו לידיהם במערכת היחסים המשפחתיים, כפי שגם עולה מהסכם ההלוואה.

...

סוף דבר אשר על כן, נוכח זהות הצדדים, ומהות הסכסוך, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט לענייני משפחה, ובית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

לאור האמור, ובהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) אני מורה על מחיקת התובענה על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

אשר לבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי התובע היום, ואף שכעיקרון ניתן להיעתר לבקשה דחופה לסעד זמני אף כאשר בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, לא מצאתי לעשות כן. הבקשה נתמכת בתצהיר שנערך על דרך ההפניה, אין די בתצהיר כזה לצורך מתן סעד זמני בבית משפט השלום, ואני מורה על מחיקת הבקשה במתכונתה, מבלי לגרוע מזכותו של התובע להגיש בקשה בערכאה המוסמכת ככל שהוא סבור כי קיימת לו עילה לכך על פי דין.

עניינו של פס"ד זה בשלוש תביעות מאוחדות; איזון משאבים בין בני זוג, דמי שימוש ותביעת מנהלת עיזבון להשבת כספים.

חזוק נוסף לכך שההסכם נחתם בין האב המנוח לנתבע, ללא ידיעת התובעת, ומתוך כוונה להבטיח את השבת הכספים רק במקרה של פרידת בני הזוג, מצאתי גם בעדות האחות ובטענותיה; האחות אישרה שהתובעת לא נדרשה לחתום על הסכם ההלוואה, לא נכחה כשנחתם ולא נעשתה אליה כל פנייה.

במצב בו בני זוג השקיעו בדירה ביחס שונה, אך רישום הבעלות בדירה לא משקף יחס שונה זה, אלא רישומה של הדירה נעשה שווה בשווה, מדובר במתנה  שהושלמה עם נתינת הכספים ורישום הדירה, שהעניק מי שהשקיע כספית יותר ואין הוא יכול כעת לידרוש אותה חזרה.

...

אני קובעת כי רכב "הטויוטה" בבעלות הנתבע, ואין לאזן את שוויו.

התביעה בתיק תלה"מ 37530-01-19 מתקבלת בחלקה, והנני מורה כדלקמן: א.1.

הנתבע ישלם לתובעת דמי שימוש ראויים החל מיום 15.1.19 ועד ליום הפינוי בפועל, ובהתאם למועדים שנקבעו לעיל למכירתו, וזאת בשיעור מחצית מדמי השימוש הראויים שיקבעו ע"י השמאי בחוות דעתו.

במהלך השנים, התייצב מצבם הכלכלי של בני הזוג, הנתבע עובד בחברת החשמל, הזוג שיפר מגוריו, עברו להתגורר בבית מפואר, רכשו רכבים יוקרתיים ואף טסו לחו"ל. לאורך השנים כשפנה לנתבע ושאל מתי תושב לו ההלוואה, נדחה על ידי הנתבע ונענה כי "יחזיר כשיוכל". התובע מעולם לא נתן מתנה לבני הזוג, יש לו שישה ילדים נוספים והוא משתדל לסייע לכולם.

אומנם התובע טען בסיכומיו כי נוכח ההליכים הקשים שהתנהלו בין בני הזוג ולאור האלימות שהיתה מצד הנתבע כלפי הבת, לא הוגש ההסכם בהליכים קודמים שהתנהלו בין בני הזוג, אולם חרף הנטען, אין בכך בכדי להכשיר הגשת מיסמך בלתי קביל שהועבר בין הצדדים במסגרת משא ומתן, הם מעולם לא פנו לאשרו ולא פעלו על פיו ואין בטענות הבת בהליכים שנהלה כנגד הנתבע בכדי להצדיק הגשת המסמך בתיק דנן.

טענה זו אינה מתיישבת עם קיומה של ההלוואה וסביר שככל שהיה מדובר בהלוואה, היה התובע דורש מהנתבע להשיבה בטרם ייתן לנתבע כספים נוספים ובמיוחד כשלטענת התובע, בני הזוג "הסתדרו" בחייהם.

...

טענות הנתבע כטענה מקדמית טען הנתבע כי מדובר בתביעה שדינה להידחות נוכח ההתיישנות בהגשתה שעה שהוגשה כ- 20 שנה לאחר מועד מתן ההלוואה כביכול.

סוף דבר התובע לא הרים הנטל להוכיח כי מדובר בהלוואה שניתנה לבתו והנתבע ובנסיבות העניין, עדיפה גרסת הנתבע לפיה המדובר במתנה.

זאת ועוד, אף לו היה מרים התובע להוכיח תביעתו כי עסקינן בהלוואה בלבד שניתנה לבני הזוג, הרי שטענה זו נדחית נוכח התיישנותה בשים לב לכך שחלפו כעשרים שנה ממועד ההלוואה הנטען ועד הגשת התביעה וללא הסבר מניח הדעת.

אשר על כן, דין התביעה להידחות וכך הינני מורה.