דרישה להחזר תשלום על חשבון החשמל

ביום 16.05.2016 נשלחה מכתובת המייל של התובעת 2 אל הנתבע דרישה להחזר בסך 46 ₪ בגין החלפת צנור מקלחת חדש.

לאחר עזיבת התובעים את הדירה נשלחה לכתובת הדוא"ל של התובעת 2 ביום 10.08.2016 דרישה מטעם הנתבע בה הוא מיפרט את כלל הנזקים שנגרמו לדירה באחריות התובעים, נזקים המסתכמים בסכום בסך 3,850 ₪, כאשר מסכום זה גבה הנתבע משיק הפקדון סך של 2,750 ₪, וכן לאחר שהביע בהודעה זו את רצונו "להישתתף חלקית בהוצאות", ושילם 1,100 ₪ מכיסו ללא פירוט על חשבון מה שולם הסכום.

בלאי סביר משימוש בדירה הוא בלאי הנובע כתוצאה משימוש רגיל במתקני המושכר, בהתאם לס' 25ח (א) (1) לחוק בו נקבע כי "השוכר אחראי על כל ליקוי בדירה המושכרת, לרבות פגם, שניגרם עקב שימוש בלתי סביר בדירה המושכרת". הסכומים שיפורטו הם הסכומים אשר נגבו מהשיק אותו פרע הנתבע ומיתרת כספים בגין תשלומי על חשבון החשמל אשר היו בידי הנתבע במזומן, לאחר תשלום חשבונות החשמל, בסך של 1,166 ₪.

...

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי דינה של התביעה להידחות שכן התובעים הם שהפרו את ההסכם, גרמו לנזקים רבים לטענתו בדירה בסך 3,850 ₪.

באשר לעוגמת הנפש: שמעתי את הצדדים, עיינתי בהתכתבויות הרבות ביניהם והבאתי בחשבון כי הנתבע השיב לרוב הפניות שהופנו אליו ולא התחמק מטיפול בבעיות שהועלו וכן הבאתי בחשבון כי התובעים הותירו בדירה ליקויים שהיה עליהם לתקנם והגעתי למסקנה כי בנסיבות אלו התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין מרכיב זה. באשר לדרישה לתשלום עלות המכתב שנשלח ע"י עורך הדין: אין חולק כי התובעים שילמו עבור מכתב ההתראה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בכך כי שוכנעתי די הצורך כי התובעים יכולים היו לפנות בעצמם בעניין זה אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין מרכיב זה. סיכומו של דבר לנוכח כל האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, סך של 1,863 ₪.

שאר התביעה נדחית.

בסעיף 439 לסיכומיה נאמר: "... בוטיק 'שכחה' לציין כי סך של 94,500 ש"ח שאושר בחשבון אפריל לא שולם. בשן טען כי לא שילם סכום זה כ'קזוז' כנגד התשלום בסך 90,000 ש"ח ששולם על חשבון עבודות נוספות". משום מה, בוטיק לא ראתה להתייחס לכך.

לפי סעיף 36.6, "בכל מקרה בו לא קיים הקבלן התחיבות כלשהיא מהתחייבויותיו לפי חוזה זה במלואה ובמועדה, יהיו הבעלים [בוטיק] רשאים, לאחר מתן התראה... לבצע את הפעולה נשוא אותה התחיבות בעצמם ו/או באמצעות אחרים על חשבונו של הקבלן, והקבלן יהיה חייב להשיב לבעלים את כל ההוצאות [ו]הנזקים שנגרמו לה[ם] עקב כך." במסגרת סיכומיה, בוטיק הפחיתה משמעותית (בשיעור של מעל 42%) את דרישתה המקורית לסך של 607,295 ש"ח, עקב טעות שהתבררה לה. לדעתי, יש להעמיד את סכום ההחזר בגין עניין זה על סך של 485,000 ש"ח, וזאת נוכח הקושי הקיים בהיעדר בקרה ופקוח על ההוצאות.

אפתח בהצגת הוראות חוזה הבצוע, לפיהן במקרה שניצנים תסולק מהפרויקט על פי אחת מהעילות המנויות, השלמת הבנייה תעשה על חשבונה: "... יהיו הבעלים [בוטיק] זכאים... לידרוש מהקבלן לסלק את ידו מהבניין ו/או מהפרויקט ו/או מהמקרקעין ו/או כל חלק מהם... ולהשלים על חשבון הקבלן את הבניה בעצמם או באמצעות קבלן אחר או בכל דרך אחרת...

החזר עלויות נוספות - בוטיק הוכיחה את זכאותה להחזר בעד דמי הביטוח ששילמה עד לגמר הפרויקט בסך 8,484 ש"ח. נטען, בנושא זה, כי ניצנים חייבת בסכום כולל של 32,948 ש"ח בעבור שפוץ חנות ומחסן במבנה ששמשו לה כמשרד ולצורכי איחסון ציוד (5,983 ש"ח); חובות מים וחשמל בגין התקופה שלפני ולאחר סילוקה מהשטח (18,481 ש"ח); וכן עלויות הביטוח עד להשלמת הפרויקט (8,484 ש"ח).

...

לעניין זה חשוב להדגיש כי אפילו אם בנסיבות המקרה, ניתן היה להגיע גם לקביעות אחרות (ועל כך ארחיב בהמשך), ודאי שאין בכך כדי להוביל למסקנה כי המפקח פעל מתוך שיקולים פסולים.

לדבריו, הוא הגיע להבנות עם הרוכשים "שהזמן שאני מאחר להם הוא בערך מנובמבר דצמבר בגלל כל העיכובים שהיו למשל עיכובי סיני כמו שהיו מותרים לקבלן בסופו של דבר גם לי היו מותרים מול הרוכשים ומול וינברג" (עמוד 1,763, שורה 13 עד שורה 15).

תשלום עבור תיקון וטיפול בליקויי בנייה - בשלב זה, בוטיק הוכיחה את זכאותה לפיצוי בגובה 89,000 ש"ח. יש להיעתר לבקשתה לפיצול סעדים ביחס לנזקים שיתבררו בעתיד.

סיכומו של דבר: תביעתה הנגדית של בוטיק מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל.

51) במסגרת הסכם השכירות נשוא ענייננו נקבע בסעיף 13 להסכם (פרק "תכולת המושכר") נקבע כי על הנתבעת לבצע את התאמות הבנייה הנדרשות טרם הכניסה למושכר כדלקמן : "13.1 המושכר במצב של מעטפת המשכיר והוא ידאג (ל)התקנת מזגנים בתיאום מראש עם המשכיר. כן ידאג לריצו(ף), תאורה וכו' על חשבונות. המשכיר יתקין שירותים שני תאים ומטבחון וכל יתר ההתאמות יהיו על חשבון השוכר.

103) דרישת הנתבעת להחזר מידי של חוב כספי מצד התובעת בסך של 20,207 ₪ כתנאי להחזרת זרם החשמל - התובעת טוענת כי בתאריך 4.9.2017 נימסרה לה בשעה 20:10 הודעה טלפונית מחברת האבטחה של הבניין שלפיה אין חשמל בנכס, וכי לצורך כך הגיעה באופן מיוחד לבניין, וגילתה להפתעתה לאחר בירור עם הנתבע 1 כי הנתבע 1 ניתק מיוזמתו את זרם החשמל במושכר בשל טענה לחוב כספי מצד התובעת בסך של 20,207 ₪.

108) מעדויותיהם של הנתבעים 1 ו – 2 עולה כי נתוק זרם החשמל בתאריך 4.9.2017 נעשה על ידי הנתבע 1, לאחר שהתובעת צברה כלפי הנתבעת חובות כספיים בגין אי תשלום חשבונות חשמל ומים (ראה : עמוד 34 שורות 3-18 לפרוטוקול ; עדות הנתבע 1 בעמוד 24 שורות 12-28 לפרוטוקול).

...

תביעת הנתבעים כנגד הגב' פורת וכנגד הנתבעת : 119) עיקר תביעתם של הנתבעים כנגד התובעת וכנגד הגב' פורת מתייחסת לטענה שלפיה התובעת ביצעה שינוי פיזי במושכר שלא על דעתם, ומבלי לשלם דמי שכירות ראויים בגין השימוש בקומה השנייה של המושכר, בעוד שהתובעת והגב' פורת מציינים בסיכומיהם כי יש לדחות את התביעה, משום שהתיקון אשר בוצע הביא להשבחת הנכס ומשום שמחקירתם של הנתבעים 1 ו – 2 בבית המשפט עלה כי השניים היו מודעים היטב לשימוש אשר נעשה בגלריה, ולא דרשו מאנשי התובעת להפסיק את השימוש בקומת הגלריה.

123) אשר על כן, יש לראות בהסכמה מדעת זו מצד הנתבעים בשל השיפור במצבו הפיזי של הנכס בבחינת שינוי בהתנהגות של תנאי ההסכם בכתב (ראה : ת"א (מחוזי חיפה) 57599-12-19 עיריית חדרה ואח' נ' אסיה-חדרה-ישראל בע"מ ואח' מיום 10.5.2022 והאסמכתאות דשם) ומשכך התובענה בגין ראש תביעה זה נדחית.

סוף דבר : 130) תביעת התובעת/נתבעת שכנגד והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי.

בחודש ינואר 2020 הגישה התובעת תביעה כספית נגד הנתבעים בדרישה לקבל החזר בגין המחאות שפדו לטענתה בנגוד לתנאי ההסכם, וכן לפצוי בגין לשון הרע והפרת ההסכם.

עוד טוענת התובעת שבנכס היו תקלות במערכת המיזוג, רטיבות בקירות ועוד; וכן שהנתבעים הסתירו ממנה שתשתיות המושכר הן תשתיות משותפות עם שאר חלקי הנכס ועל כן החשבונות משותפים, ולא ניתן לאמוד את צריכת המים והחשמל ביחס לכל אחד מחלקי הנכס במדויק.

בתגובה לפנייה זו קיבלה התובעת דרישה מב"כ הנתבעים לשלם על נזקים שלטענתם נותרו בנכס עם פינויו.

...

לטענת התובעת הנתבעים ביקשו לנצל את השקעתה הרבה בנכס ו'ליהנות מפירותיה על גבה' שכן ההשקעות שהשקיעה בנכס העלו את ערכו ואפשרו לגבות עבורו דמי שכירות גבוהים יותר מאלו ששילמה התובעת עבור הנכס במצבו המקורי כפי שנמסר לה. טענות אלו מצויות ברקע הדברים אך לא מצאתי ליתן להן ביטוי כספי משעה שבסופו של דבר נשארה התובעת בנכס עד תום תקופת האופציה שנקבעה בהסכם בין הצדדים ואי חידוש ההסכם או הארכתו, חמש שנים לאחר חתימתו המקורית, אינה יכולה להיזקף עוד לפעולות שעשתה התובעת שנים קודם לכן.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת שהיה על התובעת להשאיר את יחידת המטבח שהוצבה במקום, כאשר מדובר ביחידה נפרדת שכללה ארון, שיש, כיור וברז צמוד לו (היינו לא ברז שיוצא מהקיר).

יתר על כן, הערכת הקבלן שהתקנת כיור וברז יכולה הייתה להסתכם במאות בודדות של שקלים והתקנת מטבחון יכלה להסתכם גם ב 2,000 – 2,500 ₪ מחזקת את המסקנה שדרישת הנתבעים הייתה מוגזמת וחסר תום לב. סוף דבר מדובר בתביעות הדדיות שטוב היה אילולא הוגשו מלכתחילה.

כמפורט בפסק הדין לעיל שוכנעתי שלתובעת נגרמה עוגמת נפש מהתנהלות הנתבעים, אך הגשת התביעה כפי שהוגשה וכפי שנוהלה מצדיקה התחשבות בנתבעים שהתמודדו עם תביעה זו אשר מסתיימת בקול ענות חלושה ביחס להיקפה.

בנוסף, לטענת התובע, התובע לא יכול היה להעביר את הבעלות על חשבון החשמל על שמו, כיוון שרק האדם המחזיק בו יכול לבצע את ההעברה.

על יסוד טענות אלו, קיזז התובע מדמי השכירות המוסכמים 1,500 ₪, בגין עלות התיקונים שנדרשו, בהתאם לס' 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, והפחתות נוספות שערך בגין הפסד הנאה נטען מהדירה, בחודש הראשון של תקופת השכירות.

סיכומו של דבר, טוענים התובעים שכנגד כי הם זכאים הן לתשלום דמי השכירות שקוזזו (1500 ₪), הן לפצוי בגין ביקור הסרק של איש המיקצוע (234 ₪) ובגין גרימת נזק למנעול הדלת (1018 ₪), וכן החזר עבור חשבונות החשמל ששולמו על ידיהם (183 ₪).

...

לאחר שמיעת העדויות בהקשר זה, ולאחר עיון בראיה שהובאה מטעם התובעים שכנגד (תשלום למנעולן) – אני מוצאת כי דין טענות התובעים שכנגד בהקשר זה, להידחות.

התוצאה בתביעה הראשית, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 750 ₪.

בתביעה שכנגד, ישלם הנתבע שכנגד לתובעים שכנגד סך של 1,917 ₪.