דקירה עם סכין בערעור לעליון

במענה לשאלה, כיצד נדקר המנוח בסכין בפלג גופו העליון, השיב המערער כי ייתכן שהמנוח נדקר במהלך העימות ביניהם, אולם הוא אינו יודע זאת בודאות, ולא הייתה לו כל כוונה לפגוע במנוח.

...

בית משפט קמא דחה את טענת המערער לפיה, נסיבותיו של המקרה דנן נושקות לקיומה של הגנה עצמית, ואף אני סבור כי המערער אינו מתקרב לנסיבות בהן ניתן להעלות את טענת ההגנה העצמית, בין אם לצורכי הכרעת הדין ובין אם כתמיכה לטענתו כי יש להקל בעונשו.

לא למותר הוא להביא מדברי השופט נ' הנדל, בע"פ 6910/09 הדרה נ' מדינת ישראל (9.5.2010), אשר התייחסו לתופעת האלימות בכלל, ולתופעת הסכינאות בפרט: "האלימות המתפשטת חושפת את החברה במערומיה מדי יום ביומו. האלימות אינה מפלה בין עיר לכפר, בין צפון לדרום, ובין זקן לצעיר. בצוק העיתים אין מנוס מלנהוג במידת החומרה היתרה, יותר משהעבריינים צריכים לכך –הציבור צריך לכך. אחת המטרות המרכזיות של הענישה הפלילית היא כאמור הרתעת עבריינים בכוח 'למען יראו וייראו'. תופעה זו של 'סכינאות' יש להדביר. המסר חייב להיות ברור, למען ידע כל איש ונער כי נטילת סכין כדי לתקוף היא נטילת סיכון – לא רק כלפי הקורבן, אלא גם כלפי העבריין בדמות הטלת ענישה מחמירה. במילים אחרות 'תרבות הסכין' היא תרבות שלא ניתן לגלות כלפיה סבלנות" וכך גם בע"פ 4877/07 יוחייב נ' מדינת ישראל (2.2.2009), מפי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס: "בענייננו, נטל המערער חייו של אדם על רקע ויכוח סתמי. אין חולק כי חומרת המעשה מצדיקה הטלת עונש מאסר ממושך. רבות דובר בפסיקת בית משפט זה על החשיבות שבענישה מכבידה כאמצעי להתמודדות עם תופעת הסכינאות" (שם, בפסקה 5).

סבורני, כי בסופו של יום העונש, אותו קבע בית משפט קמא, הינו ראוי ומאוזן.

המבקש הזיק במזיד לשלושה כלי רכב באמצעות דקירות סכין בצמיגי הגלגלים.

ביחס לעבירות של החזקת סכין ראו למשל: · רע"פ 2968/12 אלזיד נ' מדינת ישראל (הוטל מאסר מותנה לצד ענישה נלווית, ערעורים למחוזי על קולת וחומרת העונש נדחו , בקשת רשות ערעור לעליון נדחתה).

...

ככלל, כל הרשעה עלולה לגרום נזק לכל מורשע, אלא שהכלל הוא כי הליך פלילי יסתיים בהרשעה.

לפיכך, ומאחר שהנאשם לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי בעניינו מתקיימים החריגים המצדיקים ביטול ההרשעה, אני קובעת כי הרשעת של הנאשם תיוותר על כנה.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשם 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור את העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות.

בשלב מסוים שלף המערער סכין ודקר את המנוח שש דקירות, כולן בפלג גופו העליון: אחת חדרה ללב, שתיים לסרעפת ולטחול, אחת פגעה בקדמת הבטן וחדרה לקיבה, אחת פגעה במותן וחדרה לכליה, ואחת פגעה בכתף מאחור עם פצע יציאה מלפנים.

ארונוב, לעומתה, מסר בתצהיר, כי "המערער היתחמק והעיף את שבר הבקבוק מידו של [המנוח] ודקר אותו עם סכין" (נ/21, סעיף 8), כלומר, שהדקירה בוצעה ברצף ובתגובה לניסיון (הנטען) של תקיפתו בידי המנוח, בלא שלב ביניים של "קטטה בידיים". מכל מקום, לדידם של הצדדים, כך נדמה, העיקר בבחינת עדותו של ארונוב נסוב על נסיבות עשיית התצהיר במשרדו של ב"כ המערער, מזה, וחקירתו של ארונוב במישטרה על ידי מגורי, מזה.

...

סיכומו של דבר, אין אני מוצא מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה מכלל הנסיבות עולה שהמערער החליט להביא למותו של המנוח.

סוף דבר אין לקבל את טענות המערער כי דקר את המנוח מתוך הגנה עצמית, אף לא את טענותיו כי יסודות העבירה של "רצח בכוונה תחילה" לא התקיימו במקרה דנן.

הוא הדין באשר להחלטה להמית, שאף קביעתה אינה פשוטה, ואף כאן יש לחזור לריבוי הדקירות, המתחזק לדעתי בדברי המערער בת/20 שציטט חברי, קרי "… הרגשתי כאילו איזה שטן נכנס בי". אין מנוס איפוא מאי היעתרות לערעור.

ע"פ 5200/16 כבוב נ' מדינת ישראל (3.11.16) – המערער הורשע, בבית המשפט המחוזי, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לאחר שתקף את המתלונן באמצעות סכין מטבח, דקר אותו בצוארו, וגרם לו לחבלה חמורה שהצריכה פינוי לבית-החולים וניתוח.

עירעורו לבית-המשפט העליון, נדחה, תוך היתייחסות לחומרת השמוש בסכין והצורך לגזור עונשי מאסר מרתיעים, גם על נאשמים נעדרי עבר פלילי שגילם צעיר.

...

ערעורו נדחה.

בהתאם למכלול המפורט לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם 1 נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, ובנסיבות העבירה המיוחסת לנאשם 2 נע בין שמונה חודשי מאסר הניתנים, בנסיבות המתאימות לכך, לריצוי בעבודות שירות, ובין 20 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 11.11.21 ועד היום.

שיסוף גרונו של אדם עם סכין נושא פוטנציאל נזק רב ורק בנס לא הוא לא נגרם.

בע"פ 1269/19 אלברד גוטיז'ב נ' מדינת ישראל (11.1.2021) אישר בית המשפט העליון עונש של 8 שנות מאסר שגזר בית המשפט המחוזי על מערער שהורשע בכך שדקר אדם בסכין מספר רב של פעמים וסטר לבת זוגו זאת לאחר שקבע בית המשפט מיתחם ענישה בין 5 ל-10 שנות מאסר.

...

בדומה, יש לדחות את בקשת הסנגור הנסמכת על סעיף 11 לחוק העונשין, לנכות את התקופה שבה שהה הנאשם במעצר בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם. סעיף 11 לחוק העונשין קובע: "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". את הדגש בענייננו יש לשים על התיבה "בשל אותה עבירה". אין חולק כי הנאשם היה עצור בבלגיה בגין עבירה שעניינה סם מסוכן מסוג חשיש (שאין בינה לבין אישום 11) וכן בגין עבירה של "חברות בארגון פשיעה" (עבירה שקיימת על פי החוק בבלגיה).

10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17 לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17, יעקב בן שטרית, מאסר בפועל למשך 10 שנים.

סוף דבר לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות.