דמי טיפול ארגוני לחברת שמירה

מעדותו של הנתבע ומן הראיות עולה שכבר בעת שהקים את הנתבעת ב- 16.06.2009 וודאי בעת שהגיש בקשה לקבלת רשיון ב- 26.01.2011 ידע שסכוייו לקבל רשיון להפעלת חברת שירותי שמירה קלושים.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה ועל הנתבע לשלם לתובע: פצויי פיטורין בסך 5800 ₪ דמי הודעה מוקדמת בסך 2,644 ₪ הפרישי שכר בסך 405 ₪ החזר נכויים שנוכו ולא הועברו ליעדם (דמי טפול אירגוני ולקרן הפנסיה) 1080 ₪ דמי חגים בסך 1,225 ₪ ובסך הכל: 15,345 ₪ לאור קביעתנו כי יש להרים את מסך ההיתאגדות הרי שהנתבעים ביחד ולחוד ישאו בתשלום הסכומים הנ"ל תוך 30 יום ממתן פסק הדין והסכומים ישאו ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה .

...

לכן אני קובעת כי המקרה לפני הוא ממין המקרים החריגים בהם יש להרים את מסך ההתאגדות ולקבל את תביעת התובע נגדו באופן אישי על מנת שהנתבע ישלם לתובע את התשלומים המגיעים לו ולא ימשיך להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה ועל הנתבע לשלם לתובע: פיצויי פיטורין בסך 5800 ₪ דמי הודעה מוקדמת בסך 2,644 ₪ הפרשי שכר בסך 405 ₪ החזר ניכויים שנוכו ולא הועברו ליעדם (דמי טיפול ארגוני ולקרן הפנסיה) 1080 ₪ דמי חגים בסך 1,225 ₪ ובסך הכל: 15,345 ₪ לאור קביעתנו כי יש להרים את מסך ההתאגדות הרי שהנתבעים ביחד ולחוד ישאו בתשלום הסכומים הנ"ל תוך 30 יום ממתן פסק הדין והסכומים ישאו ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה .

הוצאות - לאור תוצאת פסק הדין ולאור התנהלות הנתבעים בהליך זה אני קובעת כי הנתבעים ישלם לתובע הוצאות בסך 3000 ₪ וזאת בנוסף להוצאות שכבר נפסקו לחובת הנתבעים בהחלטתי מיום 17.07.2013.

פדן חזר על החלטת החברה להעניק לעובדים את ההטבות שהושגו במסגרת המו"מ, על אף כישלונו, והוסיף כי הנהלת החברה דוגלת במדיניות של "דלת פתוחה" ו"דואגת לרווחת עובדיה, שומרת על זכויותיהם ודואגת לקידומם – ללא תיווך הנוער העובד והלומד" (נספח 47 לבקשה); הסתדרות הנוע"ל הגיבה למהלכים אלה בטענה כי פניה ישירה לעובדים בנוגע להתאגדות ומתן ההטבות שהושגו במסגרת המו"מ הקבוצי מבלי לחתום על ההסכם מהוים פגיעה ישירה בזכות ההתארגנות; ביום 4.7.2014 שלחה הנהלת החברה הודעת טקסט לעובדי החברה בה נכתב: "לשמחתנו הרבה הצלחנו להקדים בחודש את מתן ההטבות שהתחייבנו עליהן והן ניתנות לכם במשכורת זו" (נספח 50 לבקשה).

למרות שלא נחתם הסכם ואתם פטורים מהתשלום לנוער העובד והלומד – תיהנו מהנחה זו" (נספח 45 לבקשה, ההגשה במקור) לטעמנו, הגם שבמסגרת טיוטת ההסכם שהושג בין הצדדים נכרך נושא דמי הטיפול האירגוני בנושא הנחה בארוחות שתנתן להם בסכום דומה, הרי שהתייחסותה של הנהלת החברה לדמי הטיפול האירגוני בהודעה נועדה לרמז על העדר נחיצותה של הסתדרות הנוע"ל, ועל החסכון והיתרון לעובדים מאי חתימתו של ההסכם.

...

בנסיבות המקרה, לא מצאנו מקום לקבל את הערעור כך שיבוטל ניודו של העובד מסניף גן שמואל, בשל העובדה שקבלת הבקשה טעונה בירור המחלוקות העובדתיות, ובשל העובדה כי העובד לא פוטר אלא מועסק בסניף אחר של החברה.

חלקן השני של ההפרות שמצאנו בא לידי ביטוי בהתבטאויות לאחר כישלון המשא ומתן, אשר מקצתן נועדו לפגוע בארגון העובדים ולייתר את תפקידו, ועל כן הן פסולות.

למכלול השיקולים יש להוסיף גם את הליקויים שמצאנו בהתנהלותה של הסתדרות הנוע"ל, העוברים כחוט השני לאורכה של הכרעה זו, ובעיקר בהתייחס להפרת חובת ההגינות ולהפעלת לחץ בלתי הולם על העובדים הצעירים המעורבים במאבק, בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים". נזכיר, כי ביחסי עבודה קיבוציים לא מדובר במלחמה אלא במאבק מיוחד במינו, ובכל מקרה, כפי שנפסק: "גם למלחמה יש כללים שאותם חייבים לשמור... בספר "משלי" אומר אמנם החכם מכל אדם "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי, כד, ו'), אך זאת היא רק עצה ולא מצווה, ועצה טוב לעתים לדחות.

יחסים אלה מחייבים תום לב בכל השלבים, גם במאבק - במאבק, בסייגים הנובעים ממאבק, אך לא מעבר לאותם סייגים" (דב"ע מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ' מפעלי ים המלח בע"מ, פד"ע יד(1), 225) לאור האמור, ולאחר ששקלנו את מלוא השיקולים הנוגעים לעניין בראי הלכות הפסיקה אנו סבורים כי יש לפסוק פיצוי כולל בגין הפרות המשיבים את חוק הסכמים קיבוציים בסך של 25,000 ₪.

מטעם הנתבעים העידו: מר שי סאסי, הבעלים והמנהל של חברת סאסי שי שירותי שמירה וניקיון בע"מ; מר חיים מורד, מנהל חברת הניקיון "צלול ניקיון ואחזקה בע"מ"; גב' דנה קליימן, מנהלת ובעלים של חברת ז'ט ניהול; מר אילן שמעוני, בעלים של חברת הניקיון "טווס שמירה אבטחה שירותי ניקיון" ויו"ר ארגון חברות הניקיון; מר עימרן עובדיה, בעלים של חברת הניקיון "א.א. אבירם בע"מ" וחברה בעבר באיגוד.

המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קבוציים עוסק בדבר חובת תשלום דמי טפול אירגוני לאירגון מעסיקים ע"י המעסיקים: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעסיק שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טפול אירגוני-מקצועי לאירגון המעבידים שהוא צד להסכם הקבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעסיקים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גאוגרפיים או מעסיקים מסויימים, למעט מיפעל או מעסיק שהוא חבר באירגון של מפעלים או מעסיקים אשר נקבע בתקנות כאמור.

...

סוף דבר: התובעת איננה ארגון מעסיקים זה שנים רבות.

התביעות נדחות.

הנתבעת תשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

בהנתן שהמעסיקה בתיק שלפנינו הנה מעסיקה גדולה, המעסיקה אלפי עובדים, ובהנתן שכפי שציינו קודם לכן היא עצמה מכירה בהסתדרות הלאומית כארגון עובדים מוכר, ואף מעבירה לאירגון עובדים זה דמי חבר עבור חלק מעובדיה, אין צורך שנכריע בשאלה האם חובת הנכוי שבה עסקינן חלה גם על מעסיקים קטנים, וגם במקרים שבהם קיים ספק באשר להיותו של האירגון הפונה "ארגון עובדים", ואנו משאירים שאלה זו בצריך עיון (לדיון כללי יותר בשאלה האם נכון לעיתים להטיל חובות שונות על מעסיקים גדולים לעומת קטנים במשפט העבודה, ראו: רעות שמר בגס מעסיקים גדולים בדיני עבודה (נבו, 2017)); עשירית העובדה שהמעסיקה במקרה שלפנינו הפסיקה לחייב את העובדים התובעים בדמי טפול מקצועי-אירגוני, תוך שהיא מפנה בהקשר זה להוראת סעיף 25(3ב) לחוק הגנת השכר הקובעת כי אין להעביר משכרו של עובד דמי טפול מקצועי-אירגוני לאירגון היציג, במקרה שבו אותו עובד חבר ארגון עובדים אחר, מלמדת שהמעסיקה עצמה מכירה בהסתדרות הלאומית כארגון עובדים.

שהרי, אם סברה אחרת, מדוע היא פטרה את אותו העובד מתשלום דמי טפול מקצועי-אירגוני עבור האירגון היציג?; ולבסוף הפרשנות שמציעה לנו המעסיקה להוראת סעיף 25(א)(3ב), שלפיה במקרה שהמעסיקה מקבלת הודעת חברות של עובד באירגון עובדים אחר, היא חייבת להפסיק לנכות עבורו דמי טפול מקצועי-אירגוני, אך אינה חייבת לנכות דמי חבר לאותו ארגון אחר, עשויה להוביל לתוצאה בלתי סבירה שלפיה עובדים שיבקשו לחסוך לעצמם את עלות דמי הטיפול האירגוני-מקצועי, יודיעו למעסיקה שלהם שהם הצטרפו לאירגון אחר – כדי שתפסיק לנכות להם דמי טפול אירגוני – אך בד בבד יימנעו מתשלום דמי חבר לאותו ארגון אחר.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהפרשנות הנכונה היא זו בה דוגלים התובעים, דהיינו שבנסיבות המקרה, ומבלי שיש בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס לכל מקרה ומקרה, מוטלת היתה חובה על המעסיקה להעביר את דמי החבר של התובעים להסתדרות הלאומית.

פרשנות שכזו אינה תואמת, כך להבנתנו, את תכלית ההסדרים הקבועים בסעיפים 25(א)(3) ו- 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, שהינם במפורש לעודד ולאפשר התארגנות עובדים, ולא לפגוע בה. למעשה, נדמה שאף שהמעסיקה הנתבעת מסכימה לכך, שכן היא עצמה טענה בסעיף 23 לסיכומיה כי "ברור... כי סעיף 25 לחוק הגנת השכר לא התכוון להוות דרך עוקפת כדי להימנע מתשלום דמי טיפול במסווה של חברות בארגון אחר". ונזכיר בקשר לכך את הטעם לאי-ניכוי דמי טיפול מקצועי ארגוני במקרה של חברות בארגון עובדים אחר, כפי שהובאו על ידי שר העבודה (דאז) יגאל אלון, כשהביא את הצעת החוק לקריאת ראשונה בכנסת, דברים שצוטטו בהסכמה בפסק דין עמית (שם): "תנאי לניכוי כמובן, שהעובד אינו חבר בשום ארגון עובדים. אם העובד מאורגן בארגון עובדים שאינו מוכר כארגון עובדים יציג על-פי החוק, יהיה פטור מתשלום דמי טיפול מקצועי-ארגוני, וזה מתוך עצם הערכה לעובד המוכן להתארגן". סוף דבר בקשת הצד מתקבלת, במובן זה שניתן צו הצהרתי שלפיו הנתבעת חייבת להעביר להסתדרות הלאומית את דמי החבר של התובעים 2 עד 9, וזאת רטרואקטיבית מהיום שבו הועברו אליה טפסי ההצטרפות ועד למועד סיום עבודתם אצלה, או סיום חברותם בהסתדרות הלאומית, לפי המוקדם.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי וריבית מהיום.

בנסיבות, ובהינתן שהתובעים כולם היו מיוצגים על ידי התובעת 1, לא מצאנו לעשות צו נוסף להוצאות לטובתם.

לאור האמור לעיל, משהציגה המשיבה ראיות שמהן עולה כי בתקופת עבודתו של המבקש נימנתה על חברי ארגון המעסיקים ואף פעלה ככזו (לרבות ניכוי דמי טפול אירגוני), שוכנענו כי המשיבה הייתה חברת ארגון מפעלי השמירה בתקופה הרלוואנטית ומכאן שחל על הצדדים הסכם קבוצי מס' 7019/72 מיום 15.9.72.

...

סיכומו של ענין זה - משלא ניתן לקבוע כי מדובר בקבוצה בעלת זהות מוגדרת ומספקת, הן בשל הצורך לבחון את תקופת עבודתו של כל עובד, הן בשל הצורך לבחון מהו ההסכם החל עליו, הן בשל הצורך לבחון באופן פרטני האם היתה לעובד קופה קודם לתחילת עבודתו במשיבה, אם לאו; משעבודת כל עובד בהיקף שונה מחייבת בדיקה פרטנית של הכנסתו של כל עובד; ובעיקר בשל העובדה כי הוצאת רכיב אחד ממכלול תביעותיו הפוטנציאליות של עובד מפחיתה את הסיכוי שהעובד יפעל למימוש יתר זכויותיו, במיוחד מקום שכל רכיב לעצמו אינו בסכום גבוה - מביאות למסקנה שאין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

סיכומה של נקודה זו - משבענייננו, התובע הייצוגי ובא כוחו לא עשו דבר על מנת לפתור את המחלוקת בדרך מקובלת של פנייה מוקדמת לארגון העובדים או למשיבה ומשאף לא טרחו לברר האם קיימת תשתית עובדתית לתביעה קבוצתית, היינו האם ישנם עובדים אחרים שלהם עילת תביעה שכזו (ומכל מקום לא הציגו ראשית ראיה לכך), לא מצאנו כי ניתן לומר שעניינם של כלל חברי הקבוצה (ככל שניתן להגדירה) ינוהל בתום לב. אחרית דבר משמצאנו כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של קבוצה מוגדרת וכי הגדרת חברי הקבוצה כמו גם שיעור הסעד הכספי מצריכה בירור פרטני לגבי כל אחד ואחד מהם, היקף עבודתו, תקופת עבודתו, ההסכם החל עליו וקיומה של קופה (לגבי העובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי משנת 2009), בהצטרף האמור לכך שהמבקש לא טרח לפנות לארגון המעסיקים או למשיבה טרם הגשת בקשתו, ולכך שניהול תובענה ייצוגית בגין רכיב אחד מרכיבי תביעתו של תובע פוטנציאלי מפחיתה את פוטנציאל אפשרויות מימוש יתר תביעותיו של אותו תובע, אנו סבורים כי ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ואין בה כדי לייצג את עניינם של כלל חברי הקבוצה (שהמבקש כשל בהגדרתה) בתום לב. אשר על כן, אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית - להידחות.

משכך, אנו קובעים כי המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.