הכלל שעניינו "השתק פלוגתא" מקים מחסום דיוני בפני בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה, עובדתית או משפטית, שנדונה בין הצדדים בעבר; בתנאי' שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעיניינה מחדש במשפט נוסף, וזאת, גם אם עילתו שונה מעילתה של התביעה הראשונה" (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות בפסקות 26-24 (פורסם בנבו).
בפס''ד מחוזי חיפה נקבע כי בקסיס שילם סכומים משמעותיים בגין דמי חכירה:
"כמו כן, הוצגו לפני מספר מסמכים, אשר סומנו ת/1- ת/10, מהם עולה כי המבקש הוא ששילם דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל עבור הנכס. שוב, המדובר בסכומי כסף ממשיים, אשר ניתנו בשנת 2011, והמשיב לא נתן כל הסבר הגיוני מדוע בחר המבקש לשלם אותם מכיסו, כאשר לשיטתו אין לו כל זכויות בעלות בנכס. אף תשלום דמי חכירה למנהל מהוה לטעמי אינדיקאציה לבעלות המבקש במחצית הנכס."
כאשר אני בוחן את משמעות קביעה זו ביחס לטענת הקזוז בהתאם לכללים שהותוו ברע''א 682/07 הנ''ל, קרי זהות הפלוגתא, קיום דיון ביחס אליה במסגרת ההיתדיינות הראשונה, הכרעה מפורשת במימצא פוזיטיבי והיותה של ההכרעה חיונית לתוצאה הסופית בהליך המקביל, ברור כי הכלל חל. המדובר בדיון באותה הפלוגתא – דמי החכירה ששולמו על ידי הצדדים.
...
ביחס לטענה בכתב התביעה בנוגע להתחשבנות שנערכה בין הצדדים בפני רו''ח מטעם פרץ, בסופה נכתב מכתב ההתחייבות טוען פרץ כי אין המדובר בהתחשבנות אלא מסמך שנכתב מתוך מטרה להציגו בפני בנק מטעם בקסיס תוך שבקסיס מטעה את פרץ כי זה השימוש היחיד שייעשה בו.
על כן, טוען בקסיס כי דין התביעה להדחות; ולחלופין, יש להורות על קיזוז הסכומים שנטענו בכתב ההגנה.
סוף דבר
על כן, בסופו של יום אני מקבל את התביעה במלואה.
אני מורה לפרץ לשלם לבקסיס סך של 370,252 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין, סה''כ 379,832 ₪.
כן אני מחייב את פרץ לשלם לבקסיס שכר טרחת עו''ד בסך של 86,500 ₪.
