דמי ביטול חבילת נופש לטורקיה

בחודש ספטמבר 2014 רכשו התובעות שהנן חברות וקרובות מישפחה, חבילת נופש לטורקיה לתאריכים 3.10.14 - ל9.10.14 (להלן: "חבילת הנופש").

נציג נתבעת 1, מר ג'מאל חיג'אזי, הסביר כי גבה מהתובעות את דמי הביטול בסך 2,400 ₪ באמרו: "היתה תקופת חגים והכל היה עמוס. לא יכולנו לתת להן טיסה במועד מאוחר. אנחנו פיצינו אותן בכל שירותי הקרקע, מה שהן חויבו זה רק הטיסות" ואף הכחיש את טענתן בדבר ההטעיה על ידי נתבעת 2 באמרו: "הטענה שלהן שלפיה הדיל הטעיתה אותן לא נכונה". עם זאת, נתבעת 2 שנשאלה אודות שיחת הטלפון שלגירסת התובעות היתקיימה בינה לבין מי מהן ערב הטיסה, השיבה: "...לשאלת ביהמ"ש, האם הייתה או לא הייתה שיחה בערב שבה אני אמרתי

...

גרסת התובעות שנתמכה בשיחה שהוקלטה ותומללה כאמור, נשמעה לי מהימנה ומשכנעת לעומת גרסאותיהם המתחמקות של מנהל נתבעת 1 והנתבעת 2 עצמה אשר הודתה בסופו של דבר בחצי פה כי יתכן וטעתה, אך בקשה להעביר את האחריות אל כתפי התובעות.

לאור כל האמור לעיל ומאחר ששוכנעתי כי נתבעת 2 הטעתה את התובעות באופן שגרם להגעתן אל שדה התעופה בשעה מאוחרת שלא אפשרה את עלייתן לטיסה הנדונה, דעתי היא כי על הנתבעות להשיב להן את דמי הביטול שנגבו מהן ללא הצדקה ולפצותן פיצוי מסוים בגין עוגמת הנפש הגדולה שנגרמה להן במקרה זה שבו אף נתבעת 2 הודתה במהלך השיחה המוקלטת, כי לא ניתן היה לסדר להן טיסה חלופית: "...אני עשיתי את המקסימום, והם כבר יומיים מחפשים ומנסים למצוא טיסה ולסדר לנו את העניין, אבל לא הולך...". יחד עם זה ומאחר שאני סבורה כי התובעות יכולות וצריכות היו לבדוק ולוודא את שעת הטיסה גם בעצמן (אך ככל הנראה לא עשו כן בשל חוסר נסיונן והאמון המלא שהן נתנו בנתבעת 2 שטיפלה בעניינן), החלטתי לפסוק לזכותן פיצוי בסכום נמוך מזה שהן דורשות.

התוצאה היא אם כן שאני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, להשיב לתובעות את דמי הביטול שנגבו מהן בסך 800 ₪ לכל אחת ולפצותן בסכום נוסף של 1,000 ₪ לכך אחת.

בכך, כך לטענת נתבעת 2, ובנסיבות שנוצרו, היא ביצעה את כל המוטל עליה ולכן היתה זו נתבעת 1 שאמורה היתה להודיע על כך לתובע מבעוד מועד ולהבהיר לו כי דמי הביטול במקרה זה מלאים, שכן התשלום בעד הטיסה כבר הועבר על ידה לחברת התעופה.

במקרה שנידון במסגרת ת"ק (רחובות) 2070/05 שוחט נ' איסתא והשטיח המעופף, בו ביטלו התובעים חבילת נופש בעקבות התראה בדבר פיגוע בתורכיה, סבר כב' השופט י. לוי, על אף שלבו נטה אחר עמדת התובעים, כי לא נכון יהיה לקבוע שהתראה בדבר אפשרות של פיגוע במדינה מוסלמית נגד תיירים ישראליים, הנה כה נדירה באופן שלא ניתן לצפותה מראש ולפיכך הכריע הוא כי המקרה איננו יכול להקנות לתובעים פטור בגין סיכול.

...

התובע יכול היה להגיע לבורגס, דרך ורונה, ולבלות בבורגס את החופשה שתוכננה על ידו ואולם הוא בחר שלא לעשות כן. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולנוכח העובדה ששינוי שעת הטיסה (לבורגס באותו שלב) הודע לנתבעת 1 על ידי נתבעת 2 עוד ביום 17.7.13, בשעות הבוקר, ללא קשר לפיגוע שארע ביום שלמחרת, והיא לא עדכנה בכך את התובע אשר שילם לה בעבור החבילה שכללה שעת טיסה מוקדמת, תוספת בסך 140$, ובכך לטעמי התרשלה היא, אני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1 בלבד.

הנני מחייבת את נתבעת 1 לפצות את התובע הן בהחזר אותם 140$ כשווים ביום ביצוע העסקה (11.7.12) והן בתשלום פיצוי נוסף בסך 1,000 ₪ אשר יש בו לטעמי כדי לבטא את אחריותה של נתבעת 1 לתוצאות התרשלותה באי העברת פרטי דחיית שעת הטיסה לתובע בזמן.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

אפנה בהקשר זה לדברי כב' השופט ירון לוי בת"ק (רח') 2070-05 שוחט הילה נ' חברת איסתא בע"מ (4.9.2006): "לדאבון הלב, וכפי שמוכיחים ארועי ימים אלו ממש, מדינת ישראל עדיין חיה על חרבה, ומצויה בסכסוך מתמשך עם חלק משכנותיה המוסלמיות. תורכיה היא מדינה מוסלמית גדולה, ולמרות תנועת התיירות המפותחת מישראל אליה, לא ניתן לטעון, כי התראה לפיגוע טירור נגד תיירים ישראליים, בארץ זו, הוא כה נדיר, באופן שלא ניתן לצפותו מראש. התראות כאלה היו אף בעבר, ואין כל ודאות שלא יהיו כאלה אף בעתיד. מי שרוכש חבילת נופש מוזלת, בתנאי ביטול נוקשים, כדוגמת זו שרכשו התובעים, בארץ מוסלמית, כמו תורכיה, צריך לקחת בחשבון אף את האפשרות של התראה בטחונית ואת הסיכון של נשיאה במלוא העלות הכלכלית, במקרה של ביטול." החלטת התובעת שלא לסכן את ילדיה, ומקל וחומר לאור עמדת אביהם, סבירה ומובנת, אך אין בכך להעניק לתובעת זכות לבטל את העסקה באופן חד-צדדי ללא תשלום דמי הביטול שנקבעו בהזמנה, בשלב שבו כספי ההזמנה כבר הועברו לספקים עימם היתקשרה הנתבעת.

...

במכלול השיקולים דלעיל, לאחר שנתתי דעתי להפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת בעת הזמנת החופשה; לאשם התורם של התובעת ולמועד ביטול ההזמנה; להעדר קיומו של סיכול ולאפשרות שסיפקה הנתבעת לתובעת, לבקשתה, להמיר את החופשה על שם הוריה בתוספת כספית וכן לבחירת התובעת ובני משפחתה שלא לממש את החופשה שהוזמנה, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור של 30% מעלות החופשה המקורית, ללא תוספת השינוי שנעשתה לבקשת התובעת לדרישת ספק התעופה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 1,580 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 300 ₪, ובסך הכול תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,880 ₪.

התובעות התעמתו בכתובים וטלפונית עם נציגי הנתבעת, הן בעיניין דמי הביטול המלאים עבור השהות במלון, הן בעיניין החיוב בסך 128 דולר ארה"ב עבור הקפאת כרטיסי הטיסה.

בעוד התובעות הרימו את הנטל להראות שאזהרת המסע הוותה את הסיבה שבגינה ביקשו לבטל את חבילת התיור (כפי שנטען בכתב ההגנה, נכתב בהתכתבויות עם הנתבעת ועם בית המלון בתורכיה, נשמע בדיון מפי נציגת התובעות – ולא הוכחש על ידי הנתבעת), הנתבעת לא הציגה אסמכתות ליידוע התובעות בדבר אזהרת המסע, באופן אקטיבי ויזום.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הפרה את חובתה ליידע את התובעות בדבר קיומה של אזהרת מסע בטרם רכישת חבילת התיור, ועל כן היא נושאת באחריות לפצות את התובעות בגין נזקן.

לאותה מסקנה אליה הגיעו בחודש יוני 2022 (להימנע מנחיתה וחופשה בתורכיה) ניתן היה להגיע עוד בטרם רכישת חבילת התיור.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעות, יחד ולחוד, סך של 4,108 ₪ (שני שלישים מעלות חבילת התיור), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.7.2022, ובתוספת הוצאות משפט בסך 450 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בפניי תביעה לפיצוי בגין חיוב בדמי ביטול במלוא סכום רכישתה של חבילת נופש לטורקיה, אשר הוזמנה מן הנתבעת, נופש שלא יצא אל הפועל בשל החלטתם של התובעים שלא לנסוע בעקבות מלחמת לבנון השנייה.

...

בעיניין זה אני מקבל את טענת התובע 1 לפיה הוא לא ביקר במשרדי הנתבעת ביום ששי שלפני הטיסה, אשר יועדה ליום ראשון.

לכן, ההודעה לצד השלישי נדחית.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סכום של 4,317 ₪ ולתובע 2 4,290 ₪.

כן תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים ומהצד השלישי הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ₪.