דמי ביטוח לאומי לעוזרת בית מנקה במשק בית פרטי

התובעת, עובדת משק בית וניקיון בבתים פרטיים ובחברות, מבקשת להכיר בפגיעה בכפות ידיה וברגל ימין כפגיעות בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, על דרך המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

יפים לענייננו אף הדברים הבאים, שנקבעו בעב"ל (ארצי) 646/06 חיה מרואני - המוסד לביטוח לאומי (2007): "עפ"י התשתית העובדתית שהונחה בפני בית הדין האיזורי, עולה כי במסגרת עבודתה בצעה המערערת פעולות שונות כגון ניקיון, בישול, גיהוץ, שטיפת כלים, כביסה, הרמת שטיחים כבדים, שאיבה, וניקוי חלונות. לא ניתן במקרה דנן לעמוד על חלוקת הזמן בין הפעולות השונות ולא ניתן לאתר תשתית לרצף פעולות זהות או זהות במהותן. לא שוכנענו כי המאמצים להם טוענת המערערת היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי, כפי שנידרש להוכחת פגיעה על דרך של מקרוטראומה". לפיכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח את התשתית העובדתית הדרושה לצורך יישום תורת המקרוטראומה.

...

בענייננו, בנסיבות העניין שוכנעתי כי דין טענות התובעת להידחות, ואפרט.

יפים לענייננו אף הדברים הבאים, שנקבעו בעב"ל (ארצי) 646/06 חיה מרואני - המוסד לביטוח לאומי (2007): "עפ"י התשתית העובדתית שהונחה בפני בית הדין האזורי, עולה כי במסגרת עבודתה בצעה המערערת פעולות שונות כגון ניקיון, בישול, גיהוץ, שטיפת כלים, כביסה, הרמת שטיחים כבדים, שאיבה, וניקוי חלונות. לא ניתן במקרה דנן לעמוד על חלוקת הזמן בין הפעולות השונות ולא ניתן לאתר תשתית לרצף פעולות זהות או זהות במהותן. לא שוכנענו כי המאמצים להם טוענת המערערת היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה כפעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי, כפי שנדרש להוכחת פגיעה על דרך של מיקרוטראומה". לפיכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח את התשתית העובדתית הדרושה לצורך יישום תורת המיקרוטראומה.

לאור הקביעה שהתובעת לא הניחה תשתית עובדתית להוכחת תנועות חוזרות ונשנות בתדירות מספקת ומשלא הוכח כי הפעילה לחץ ממושך ורציף על פרקי הידיים, התביעה הנוגעת למחלת מקצוע דינה להידחות אף היא.

התביעה נדחית.

נושא המחלוקת העקרי הוא גובה הישתכרותה של התובעת (עובדת משק בית), לפני התאונה ולאחריה, בהנתן הצהרת התובעת לפיה שכרה שולם במזומן וחלקו לא דווח לביטוח לאומי על ידי המעסיקים, או דווח בחסר.

אני מוכנה להניח על סמך ידיעה שהיא "נחלת הכלל," כי בתחום עוזרות הבית במשקי הבית הפרטיים, לא כל המעסיקים ממלאים אחר חובתם ומדווחים למל"ל ומיעוטם אף מפריש פנסיה.

נוכח הראיות שהוצגו בפניי, עדותה היחידה של התובעת שלא היתה נקיה מספקות, נתוני הביטוח הלאומי, השכל הישר והניסיון, אני מעריכה כי הישתכרותה של התובעת טרם התאונה ולאחריה, למעט ב-ששה חודשים הראשונים, עמדה על כ-5,000 ₪ לחודש, לפי 5 שעות ביום X 50 ₪ לשעה X 20 ימים בחודש.

משרכשה התובעת כרטיס רב קו בחודש מרץ 2017 היה לכרטיס זה שימוש יום יומי, ולכן אני נוטה לסבור שהתובעת חזרה לעבוד מחודש מרץ 2017, אם כי בהקף נמוך יותר, אם משום שחלק ממשקי הבית מצאו עוזרת בית אחרת ואם משום שעדיין לא חזרה לאיתנה.

...

התובעת לא הצליחה להוכיח מה סכום השתכרותה העולה על זה המדווח, ואיני מקבלת את הטענה כי הסכום המדווח כיום משקף את מלוא הכנסתה, אולם בעבר הוא שיקף רק מחצית.

בכל הנוגע לעבר החודשים בהם נפסקה לה נכות זמנית של 100% ו-50% ועל אף שהתובעת לא הוכיחה כדבעי שקיבלה עזרה, נוכח העובדה שהיה לה גבס למשך חודש וחצי, כאביה והטיפולים שעברה, אני מקבלת את הטענה שנזקקה לעזרה ושעזרה מסוימת אף ניתנה לה על ידי חלק מחברותיה או בני משפחתה, מבלי שביקשו תשלום על כך, ולכן אומדת עזרה זו בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: כאב וסבל 27,700 ₪.

בנוסף טען: "..אי אפשר שהעיניים שלי יהיו עסוקות גם ברצפה וגם בעבודה הספציפית וגם במי ניכנס ויוצא. זו עבודה סיזיפית. צריך רכוז. אני כן מנקה. אני יכול להגיד שאישית, אני יותר מ 26 שנים במקצוע. כמו שלימדו אותי לעבוד כך אני עובד עד היום. אני עוצר פעם בשעה גם אם זה בחנות או בבית פרטי, כדי לעשות ניקיון. גם במקצוע שלנו על כל דבר שניכנס לי לרגל צריך להמנע מזה. אבל אני לא אחראי על העובדים." (עמ' 40, שו' 33-27- עמ' 41, שו' 5-1).

התובעת טענה בתצהירה כי לפני התאונה היה בעלה המפרנס העקרי והיא גידלה את שלושת ילדיהם וטיפלה בכל עינייני משק הבית-נקיונות, בישולים, כביסות, קניות וטפול בגינה וכן סידורים שוטפים.

העסקה דרך חברות הנקיון פותרת אותה מלשלם דמי ביטוח לאומי ותנאים סוצאליים נוספים לעוזרת.

בתקופה האחרונה בשל מגיפת הקורונה לא ביקרה אצלה עוזרת בית וכל ניקיונות הבית נפלו על בעלה והילדים (סעיף 23).

בהמשך לאותה ישיבת קדם משפט, התובעת אכן פנתה בתביעה להחמרת מצב למוסד לביטוח לאומי שאליה צורפו חוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדיה מטעמה שקבע לה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 28% (קביעת המל"ל בתחום זה – 20% כאשר המומחה פרופ' שטיינברג קובע נכות רפואית צמיתה נוספת בשיעור של 10% בגין הנזק העצבי המדיאני בשורש כף היד השמאלית) ושהנתבעות לא חלקו עליה, וכן חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי שקבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20% (קביעת המל"ל בתחום זה – 10%).

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

· דמי הבראה: 378 * 7 ימים * חלקי 12= 220 ש"ח · פדיון יום חופשה= 186 ש"ח · ביטוח רפואי= 263 ש"ח · אגרות= 40 ש"ח · עמלה שנתית לחברת הסיעוד= 70 ש"ח · הוצאות מחיה בגין מגורי התובעת= 645 ש"ח · תשלום לעובדת מחליפה בימי ראשון 800 ש"ח · סה"כ- 5,774 ש"ח בגדר האמור, נכלל פיצוי בגין העסקת המטפלת בעבר ובכלל זה בגין עלות ביטוח רפואי, ביטוח לאומי, אגרות העסקת עובד זר, השלמת שכר לשכר מינימום (קבלות במוצג ג') ובגין העסקת מחליפה למטפלת בימי ראשון (200 ש"ח ליום) בסך של 79,421 ש"ח והטענה כי עקב מגוריה עם המטפלת הוצאות המחייה גדלו, ובכלל זה, בגין חשמל, מים ומזון בסך 43,470 ש"ח. לאור הפער בין גמלת הסיעוד לבין המשולם לעובדת, שמעיון בדרישת המל"ל עולה כי הגימלה הנה 1,900-2,400 ש"ח ומתוכה מועבר לעובדת רק כ1,100 ש"ח הרי שלעלות העסקת העובדת יש להוסיף את גימלת המל"ל כולה ובכללו את הפער בממוצע 1,100 ש"ח. בנוסף, עתרה התובעת גם לפצוי בגין הוצאות נוספות בגין יציאת התובעת מחוץ לביתה ופרטה כי היא נזקקת ללווי ותמיכה של המטפלת עת היא יוצאת מידי פעם לבית קפה או תאטרון.

לאור מגבלותיה הקשורות לתאונה נראה שהתובעת זקוקה לעזרת הזולת בעבודות משק הבית: קניות, נקיון, בישול, שטיפת כלים, כביסה ותלייתה ותחזוקת הדירה.

היא גרה עם התובעת בחדר משלה וביום החופשי שלה, ג'ודי בלום עוזרת לתובעת כעולה גם מעדותה ועדות התובעת (פרוטוקול הדיון מיום 4.2.2016, עמ' 10, ש' 11, עמ' 18, ש' 3- 4).

עוד הצהירה, כי יצאה פעמיים במהלך האישפוז ושילמה עבור אמבולנס פרטי לשם כך. במהלך השקום עברה טיפולים רבים, ובין היתר, ריפוי בעסוק, פיזיותראפיה וטיפולים פסיכולוגים ולקראת סוף השקום יצאה מספר פעמים מבית החולים.

...

עם זאת, החלטתי כי יש להעדיף את חוות הדעת של פרופ' פייזר מכיון שחרף טענות הנתבעים ביחס להערכת הנכויות על ידי פרופ' פייזר, הנתבעים לא שלחו אליו את חוות הדעת של ד"ר רוזנר למתן התייחסותו ולא ביקשו לחוקרו ומשכך חוות הדעת של פרופ' פייזר לא נסתרה.

ליתר התקופה יש לחשב לפי עלות עזרה בחודש הינה 6,426 ש"ח לחודש הפיצוי בסך 385,560 ש"ח. משכך, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרה לעבר בסך 577,560 ש"ח. בנוגע לעזרת הזולת בעתיד, בשים לב לעלויות העסקת עזרה בהיקף האמור, בהתחשב בתוחלת החיים של התובעת על פי הלוחות הסטטיסטיים כמוסכם על הצדדים, אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 398,412 ש"ח לעתיד עבור עזרה בשכר לפי 6,426 ש"ח לחודש במקדם היוון עד סוף תוחלת חיים שהוסכם על שני הצדדים.

לאור מכלול השיקולים ובשים לב לגילה המתקדם, החלטתי כי יש לפצות את התובעת בסך של 50,000 ש"ח הכולל את הקדמת מעברה לדירה נגישה יותר ומשכך חלק יחסי מהפרש בין דמי השכירות הקודמים לדמי השכירות הנוכחיים, חלק מההוצאות הנלוות למעבר והתאמות דיור.

ניכויים בהתאם לדרישת המל"ל, ששולמה הנתבעת, יש לנכות מהפיצוי לו תזכה התובעת את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 158,336 ש"ח. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הפיצוי כאמור בסך 1,151,707 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% ואת הוצאות המשפט.

היא טוענת שתזדקק בעתיד לעזרה בעבודות משק הבית ומבקשת כי תפוצה בסך 133,097₪ לפי חישוב עלות עוזרת בית בתדירות אחת לשבועיים למשך כ- 5 שעות בכל פעם הנתבעים טוענים שנכותה הזניחה של התובעת לא מצדיקה קבלת עזרה בכלל בהווה ובעתיד.

התובעת התבקשה עוד במסגרת ההליכים המקדמיים להמציא אסמכתות על העסקת עזרה בשכר לרבות אסמכתות תשלום דמי ביטוח לאומי עבור העובדת אך אלה לא הומצאו עד היום.

ד"ר לידר כתבה בחוות-דעתה, שהתובעת מוגבלת ביכולתה לנהל את משק הבית והיא זקוקה לעזרה בניקיון הבית בעריכת קניות ובנהיגה ממושכת.

התובעת מבקשת פיצוי עבור טפול במסגרת פרטית פשוט משום שלא נוח לה להתערות במערכת הציבורית, כפי שהיא בעצמה העידה, וללא כל קשר להרכב סל הבריאות בעתיד.

...

על בסיס זה, ובהעדר נתונים טובים יותר, אין מנוס מלהעריך את הפיצוי גלובלית.

לאור זאת אין מנוס מפסיקת פיצוי גלובאלי והוא מוערך בסך כולל 20,000₪.

לסיכום: התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובעת סך 294,777₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 44,835₪, האגרה והוצאות משפט, שאותן ישום הרשם עפ"י הודעה מפורטת הנתמכת באסמכתאות, שתגיש התובעת.