לשיטתו, מסקנה לכאורית זו מתחייבת מלשון הסכם הנופש, המעגנת את זכותה של קלאב הוטל לבטל את ההסכם מקום שבו המחזיק בזכות השמוש לא שילם דמי אחזקה במשך 5 שנים; וכן מפסק הדין בתובענת הביטולים, שעיגן את זכותם של חברי הקבוצה לבטל את הסכם הנופש בכל עת ללא כל תשלום נוסף מצדם.
...
מכל מקום, כאמור, כל אחד מחברי הקבוצה רשאי לבטל בכל עת את הסכם הנופש אם יגיע למסקנה שהתקשרות זו אינה כדאית עוד עבורו.
כך שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנגדותו של ולר בעניין זה "מעוררת קשיים". לצד זאת, יצוין המובן מאליו והוא שבעצם הגשת התנגדויות המגינות על אינטרסים ייחודיים של תת קבוצה מסוימת, אין כשלעצמו פסול או חוסר תום לב. בית המשפט דן בהתנגדות שהוגשה מטעם דקל וכספי ודחה אותה לגופה, ואין הצדקה להתערב בעניין זה.
סוף דבר
על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו אציע לחבריי כי נדחה את הערעורים שלפנינו, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו אושר הסדר הפשרה המתוקן על כנו.
שורת הדין, אם וככל שהיא ניתנת להשׂגה בסופו של דבר, עלולה להביא לתוצאה שתָּרֵעַ עם הצדדים; מי ברב ומי במעט.
