דמי אבטלה לעבודה בתקופת אבטלה: זכאות והגבלות

הנמקת ועדת הרשות הנה: "קיבל דמי אבטלה וכדורש עבודה יכול לעבוד בכל עבודה תואמת את מגבלותיו". החלטת ועדת הרשות, ככל החלטה מנהלית, נתונה לבקורת שיפוטית במסגרתה בוחן בית הדין את סבירות ההחלטה, תקינותה בהיבט המינהלי וכן את דרך פעולת הועדה והחלטתה לאור עקרונות הצדק הטבעי.

להנמקה זו של הועדה יש שני ראשים: האחד קבלת קצבת אבטלה במועד הבקשה לנכה נזקק עומדת בנגוד לסעיף 320 לחוק, אלא שעניין זה בסמכותו של פקיד התביעות והשני בעצם קבלת דמי האבטלה והתייצבות המנוח בשירות התעסוקה יש כדי לאשר כי המנוח היה "מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו" (כנדרש על פי סעיף 161 לחוק).

לא הוכח כי המנוח התייצב בשירות התעסוקה במועדים הרלבאנטיים, וככל שקבל דמי אבטלה בתקופה זו או בחלקה, הרי שלא היה זכאי לגימלאות כפל, אך אין בכך כדי לאיין את חובת הועדה כדי להתייחס לתנאי הזכאות, לנמק את החלטתה תוך מתן זכות טיעון.

...

נדחית טענת הנתבע לפיה מאחר והתביעה שהוגשה על ידי המנוח לא היתה מנומקת, אין לה כל משקל ויש להשוות מצב זה למבוטח אשר לא הגיש תביעה לבית הדין טרם פטירתו, שאז לא חל סעיף 308.

משזו המסקנה, נדחית אף טענת ההתיישנות.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבעת פסק הדין.

נטען עוד כי מימצאי התיק מלמדים כי החייב פוטר (לכאורה) מהעסק (ממתקי משמש) בשנת 2019, אולם לא דיווח על הכנסה מעבודה או מדמי אבטלה במשך שנתיים, כאשר רק בחודש נובמבר 2021 הישתלב החייב בשוק העבודה והחל לעבוד כמנהל תחנת דלק (הוצגו תלושים חלקיים).

נטען כי החייב מיתנהל בחוסר תום לב מראשית ההליך והוצג על ידו מצג שוא לפיו אין לו כל זיקה לעסק, כאשר מעורבותו בו אינה מוטלת בספק, זאת בשים לב גם לקביעת המל"ל, אשר שלל זכאותו לדמי אבטלה עת לא קוימו יחסי עובד מעביד בין החייב לבין אמו.

כחלק מחובת תם הלב המוטלת על החייב, עליו לעמוד במיגבלות שהוטלו עליו, לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך ולשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעיניינו (ראו: ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט (נבו, 23/2/2020); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חידלות פירעון ושקום כלכלי התשע"ח – 2018 ; ע"א 6892/18‏ רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9, נבו (18.12.2019); ע"א 893/21 מור נ' עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד (פסקה 4, נבו, 25.4.2021)‏.

...

אגב דברים אלה אציין, כי אף כיום כאשר החייב עובד כשכיר במקום עבודה אחר (ובמקביל בעסק של אמו) אני סבור שתפקידו הוא מרכזי ביותר באותו עסק והוא הרוח החיה והשולטת בו. 12.12.

סבורני כי העובדה שהחייב ממשיך ומתמיד בכזביו ובגרסאותיו חסרות הבסיס מצדיקה תקופת צינון משמעותית ביותר, הרבה יותר משנה אחת.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול ההליך וצו הכינוס כנגד החייב על כל ההשלכות הכרוכות בכך.

ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד רז מסורי, קבעה כדלקמן: "באמתחתה של העוררת טענות והסברים מדוע לא התייצבה בחודש דצמבר 21. טענתה העיקרית היא כי לא ידעה שעליה להתייצב תוך 14 יום ממועד הרישום באתר הלישכה. העוררת העלתה בפנינו כי מדובר בטעות בתחום לב לגבי אימייל שקבלה לפני זמן מה בו נרשם כי בגלל הגבלות הקורונה אין חובה להתייצב. סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו מובטל לצורך זכאות לדמי אבטלה בקובעו בין היתר חובת רישום והתייצבות בלישכת התעסוקה כמחוסר עבודה. לפיכך הכלל הוא כי לא ניתן לאשר בדיעבד. העובדה כי העוררת לא ידעה או לא הבינה או טעתה בתום לב אינו מהוה חריג לכלל. בנסיבות אלה ולמרות כי הועדה מאמינה לעוררת כי בתום לב הוטעתה ממייל קודם שלא קשור לרישום הנוכחי וחובת התייצבות אנו נאלצים לדחות את הערר". טענות הצדדים המערערת טענה בכתב העירעור, כי לאחר שנרשמה בלישכה בתאריך 8.12.21 קיבלה מייל אוטומאטי "רישום או תיקוף פרטים בלישכה" והיא לא הבחינה בו והוא ניכנס ככל הנראה לתיבת הספם ולאחר מספר ימים איתרה במייל הודעה נוספת שהתקבלה מהמשיב משנה קודמת (מנובמבר 20) ושם היה רשום שאין חובת התייצבות.

למרבה הצער, הגם שבית הדין סמוך ובטוח שאי ההתייצבות לא ארעה בזדון ונבעה עקב טעות אנוש, אזי הוראות החוק והתקנות כפי שפורטו לעיל ברורות, ובין היתר הזכאות לדמי אבטלה מתגבשת לאחר שדורש העבודה התייצב בלישכה במועדים שנקבעו על ידי הלישכה (ובעניינו: התייצבות בתוך 14 ימים לתקף את הרישום).

...

משכך ומאחר שהמערערת לא התייצבה כפי שהתבקשה (והגם שמדובר בטעות אנוש) - אין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל והגם שהתרשמתי מכנותה ומתום ליבה המוחלט של המערערת - אין מנוס מדחיית הערעור.

ביטוח האבטלה הוגבל לשכירים והוא יוסד על ארבעה עקרונות, כפי שהוצגו לועדת העבודה של הכנסת על ידי ד"ר רבקה בר-יוסף, יו"ר הועדה הציבורית להכנת ביטוח אבטלה[footnoteRef:4]: הראשון, הזכות לביטוח אבטלה אינה ניתנת לוויתור, וכל עובד שכיר מבוטח בה; השני, העדר אחידות – דמי האבטלה נקבעו כקצבה מחליפת שכר (להלן – עקרון תחליף ההכנסה או עיקרון התחליף), ועל כן שיעורם מושפע משכרו של העובד קודם לאבטלה (ובכפוף לתקרה הקבועה בחוק).

לכאורה, לפי פירוש זה את הסעיף צריך לקרוא באופן הבא או כיוצא בו: "הזכאי לדמי אבטלה, ... , ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד חדש, תנוכה ההכנסה הממוצעת היומית מהעבודה או ממשלח היד החדש מדמי האבטלה המגיעים לו ליום." גם אם ניתן להבין ללבו של המערער (ראו לעיל הסתייגותו של ח"כ י. ארידור) אין בידי לקבל טענה זו של המערער, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, לשון החוק לא סייגה את ההכנסה אותה יש לנכות מדמי האבטלה רק לכזו שהעיסוק שיצר אותה הוא "חדש", קרי - החל בתקופת האבטלה ובא חלף העיסוק כשכיר שבשלו משולמים דמי האבטלה.

...

נציג ציבור (עובדים) ירון לוינזון לאחר שעיינתי בעמדות חבריי, אני מצטרף לתוצאת פסק דינם של סגן הנשיאה איטח ושל השופט פוליאק לדחיית הערעור.

נציג ציבור (מעסיקים) דורון קמפלר לאחר שעיינתי בעמדות השונות, אני מצטרף לדעתם של ראש ההרכב, סגן הנשיאה איטח ושל השופט פוליאק.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתה החולקת של השופטת דוידוב-מוטולה, הערעור נדחה, כאמור בחוות דעתו של סגן הנשיאה איטח.

[8: כך עולה גם מהכתבה ב 12N שצורפה לכתב התביעה ועליה מסתמך התובע בטענתו ולפיה שירות התעסוקה אפשר התייצבות בחו"ל. ] כפי שנקבע בענין איצקוש, אין בשינוי באופן רישום ההתייצבות לאור מיגבלות הקורונה כדי לשנות את תנאי הזכאות לדמי אבטלה על פי החוק ובכלל זה את הדרישה כי המובטל מוכן ומסוגל לבצע עבודה במקצועו או בכל עבודה המתאימה לו. בעניינינו, אין מחלוקת שהתובע שהה בחו"ל מיום 8.9.2020 ועד ליום 11.10.2020 ולאחר מכן, מיום 11.10.2020 ואילך.

] "תכלית השינויים שנעשו ברשום והתייצבות בתקופת הקורונה היה מיצוי זכויות המבוטלים ודורשי העבודה. אין מקום לנצל שינויים אלה כדי לקבל כספים עבור תקופה בה התובע לא שב לישראל מסיבותיו האישיות, ולא התכוון לחזור אליה כדי לעבוד". מטעמים דומים, איננו מקבלים את טענת התובע ולפיה יש להעניק לו את דמי האבטלה גם מטעמי הצדק, משעה שפעל בתום לב על סמך ההנחיות שקבל משירות התעסוקה.

...

לא נעלם מאיתנו כי התובע הוסיף שהוא לא הגיע מאחר שכבר בוטלה הזכאות לדמי אבטלה ולא הוצעה לו עבודה[footnoteRef:11], עם זאת, ממכלול הראיות עולה שהתובע עזב את הארץ בחודש 9/2020 בכוונה להעתיק את מקום מגוריו ומרכז חייו לבלרוס וזאת על הרקע הגירושין, דמי המזונות שנדרש לשלם, העדר רשת תמיכה של משפחה וחברים בישראל ומנגד הוצאות המחיה הנמוכות בבלרוס וקיומו של מעגל חברתי קרוב ותומך בבלרוס.

כך גם, לאחר היציאה מתקופת הקורונה, התובע לא פעל על מנת למצוא עבודה בישראל ואנו סבורים כי התנהלות התובע בדיעבד מעידה גם על כוונותיו בזמן אמת בעת יציאתו מהארץ מלכתחילה, כך שלא ניתן לראות בתובע כמי שהיה מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו בתקופה הרלוונטית לתביעה לדמי אבטלה.

] "תכלית השינויים שנעשו ברישום והתייצבות בתקופת הקורונה היה מיצוי זכויות המבוטלים ודורשי העבודה. אין מקום לנצל שינויים אלה כדי לקבל כספים עבור תקופה בה התובע לא שב לישראל מסיבותיו האישיות, ולא התכוון לחזור אליה כדי לעבוד". מטעמים דומים, איננו מקבלים את טענת התובע ולפיה יש להעניק לו את דמי האבטלה גם מטעמי הצדק, משעה שפעל בתום לב על סמך ההנחיות שקיבל משירות התעסוקה.