דלקת לחמית העין - אחוזי נכות

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 30.1.18 ("הועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 59% מיום 1.11.16 ("ההחלטה").

הנכות בתחום העיניים לטענת המערער, הועדה לא בדקה כראוי את תלונותיו ולא התייחסה למכלול הליקויים, קרי: דלקת בקרנית עין שמאל, אי יכולת לסגור את העפעפיים של עין שמאל, היצטברות יתר דם בלחמית עין שמאל וקטרקט בשתי העיניים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה, בחוות דעת היועצים ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו ואילו מרבית טענות הערעור דינן להידחות.

הוועדה יישמה בעניינו של המערער את פריט ליקוי 23(2)(א)(III), שקובע 20% נכות בגין "דלקת בינונית, עם תכיפות בהטלת השתן ביום ובלילה, עם כאבים ועוויות". לא שוכנעתי מטיעוני המערער שקביעה רפואית מנומקת זו מצדיקה התערבות בית הדין.

המערער הפנה בטיעוניו לסיכום ייעוץ נוירולוגי, של ד"ר וליד סמרי מחודש ינואר 2016, אולם אין במסמך רפואי זה כל התייחסות לפגיעה בעצב הפנים.

גם במסמך רפואי של המומחה בנוירולוגיה ד"ר וליד סמרי מחודש ינואר 2016 צוינה אבחנה של "נוירופתיה סנסורית כואבת". לפיכך, לא עלה בידי המערער להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה ודין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו.

ביום 1.3.15 קבעה ועדה רפואית כי למבקשת דרגת נכות יציבה בשיעור 0% לפי סעיף ליקוי 52(1)(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת), העוסק בליקויים בכושר הראיה בגין חדות ראיה 6/9; 0% לפי סעיף ליקוי 55(ד)(I) לתוספת, בגין עין יבשה בדרגה קלה או בינונית.

(ד) דלקת כרונית בעפעף או בלחמית או עין יבשה I קלה או בינונית 0% 0% II קשה – המלווה בסימנים של נזק לקרנית או ללחמית הטרסלית 10% 15% על החלטת הדרג הראשון הגישה המבקשת ערר לועדה.

כמו כן מציינת המבקשת כי הטיפול שניתן לה בשל היובש בעיניה אינו מסייע לה. לפיכך מבקשת המבקשת כי עניינה יוחזר לועדה לשם קביעת אחוזי נכות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בבדיקה מרמב"ם מיום 13.01.20 צוינה חדות של 6/15 כאשר ממצא של 6/24 או 6/15, מקנים תוצאה אחת מבחינת אחוזי הנכות לפי פריט ליקוי 52 לתקנות.

הועדה לא מצאה כל עדות לדלקת לחמית בעין שמאל, או לנזק קבוע לאפיטל הקרנית, לאור זאת הועדה לא מקבלת את מימצאי בדיקתו ומסקנותיו של פרופיסור גרזוזי.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות.

כן נימקה הוועדה, כתמיכה במסקנתה ולפיה קיים פער בין ממצא חדות הראיה ובין הבדיקה הקלינית כפי שניתן להבין, כי - "בעת בדיקת הרשתית של עין שמאל היא נראתה כמעט ללא קושי". גם את החלטת הוועדה להעריך בסופו של דבר את נכותו של המערער על פי חדות ראייה של "6/24 לפחות" ניתן להבין.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

פרופ' נצר העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין הפרעה ניכרת חד צדדית קבועה בנשימה אפית, בהתאם לסעיף 69 (2) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

פרופ' פיקל העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין חסימה שלמה של דרכי הדמעות חד צדדית, בהתאם לסעיף 56 (2) לתקנות הביטוח הלאומי וכן 5% נכות בגין דלקת הלחמית והעפעפיים כתוצאה מזליגת הדמעות, בהתאם לסעיף 59 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

כשלושה חודשים לאחר הניתוח פנה התובע לרופא עיניים והתלונן על "דמעת בעין שמאל מספר חודשים". עיון בתיקו הרפואי של התובע מלמד כי עובר לניתוח סבל התובע לאורך השנים מדלקות, גירויים, צריבה ואודם בעניים בין היתר לאור עסוקו בעבודות עפר ובריתוך.

...

הנתבעת דחתה מכל וכל את טענות התובע וטענה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי לא הוכח שהדמעת נובעת מכשל בניתוח.

לאור כל האמור, משמצאתי כי לא הוכחה רשלנות בטיפול שניתן לתובע על ידי הנתבעת דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בשאלת הנזק.

הועדה לא דנה במכלול הליקויים הרפואיים ובהשפעתם על אי כושרו בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער, כאשר למערער דרגת נכות רפואית בשיעור של 85%.

הועדה שבהרכבה ישבו מומחית שקום ומומחה ברפואה תעסוקתית התכנסו כאמור ביום 25.5.2022 ולפניה הונחו דוח שקום ורופא מוסמך, כאשר מפרוטוקול הועדה עולה עריכת דיון מקיף בעיניינו של המערער, בהתאם לתלונותיו ודברי ב"כ. הועדה אכן פירטה את מכלול הליקויים של המערער, כדלקמן: "... הגבלה בעמ"ש מותני מיגרנה עמוד שדרה צוארי PTSD נקבעו 20% לכל ליקוי הפרעה בתיפקוד יד ימין הפרעה במתן שתן גירוי שורשי מותני גירוי שורשי צוארי פיברומיאלגיה טחורים שנקבעו 10% לכל ליקוי בקע 15% CTS ימין CTS שמאל ודלקת לחמית העין 5% לכל ליקוי סה"כ 85% נכות רפואית משוקללת הכוללת מספר רב של ליקויים שרובם בחומרת קלה יחסית. אולם בשל מכלול הליקויים הגופניים והנפשיים מוגבל העורר במאמץ גופני משמעותי בעבודת כפיים מאומצת הרמת משקלים תנאי דחק ולחץ בשל הטיפול בקנביס רפואי מוגבל בבצוע מטלות הדורשות ערנות קשר ורכוז ברמה גבוהה במיוחד." ניתן לראות בבירור שהועדה לקחה בחשבון את מכלול הליקויים הרפואיים של המערער בשים לב לנסיבותיו האישיות במסגרת קביעתה כדלקמן: "עורר שאינו עובד משנת 2007 לפני כן כעצמאי וכשכיר בפיצוציה עם סיפור חיים מורכב ללא הכשרה תעסוקתית משמעותית" וכן פירטה את סוגי העבודות שבהתאם לשיקולה המקצועי, יכול להישתלב.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ואפרט.

על כן, לא נפלה טעות בפעולת הוועדה לעניין אי-כושר המצדיק את התערבות בית הדין ומכאן דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.