דלקת חריפה בכליות: תביעת פיצויים בגין דלקת חריפה בכליות

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 1.11.2020 מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיומו של ארוע חריג בעבודה שהביא לאוטם שהתפתח בתאריך 26.12.2020; מאמץ/מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת ארוע תאונתי; לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין הארוע; האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית; השפעת העבודה, אפילו הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

לטענתו, דברי בא כוחו הבהילו אותו עד עמקי נשמתו עקב חשש שזכייתו בפצוי כספי העומד על עשרות מיליוני ₪ יתעכב בזמן שלא יהיו לו הכנסות, הוא יצבור הפסדים ויידרש להחזר הלוואות שהותאמו למועד הצפוי לסיום הבוררות[footnoteRef:16].

באנמנזה של הדו"ח הרפואי (צוות ALS) נרשם: "תלונה עיקרית: בן 75 הגיע לקופ"ח עם תלונה על כאבים בחזה וחולשה בשתי ידיים לאחר מתח נפשי. בקופ"ח טופל באספרין 300 מ"ג. בהגיענו בהכרה מלאה, ללא חוורון או הזעה, נינוח נשימתית, יציב המודנמי. שולל כאבים כעת. באק"ג ללא סימני איסכמיה חריפה". (ההדגשה שלי – א.ר.).

באנמנזה של סיכום האישפוז צוין: "בן 75, ברקע: יל"ד, פרפור פרוזדורים-התקפי- ללא טפול בנוגדי קרישה עד עתה, BPH, גאוט, היסטוריה: דלקת פרקים, טופל לפני חצי שנה ב-MAX הפסיק טפול, נמצא במעקב ראומטולוג.

משאין בית-הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי היתרגז היתרגזות חריגה'.

...

באותו שלב, הבורר לא פנה לבית המשפט, אלא רק הוגשה תגובת עמי והתובע לא הביא לעדות מטעמו את בא כוחו על מנת שיתמוך בגרסתו בדבר תוכן השיחה שהתנהלה בינו לבין התובע וזאת בהתאם להלכה הפסוקה ולפיה צד שנמנע מהבאת ראיה שהייתה ברשותו, בהעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו[footnoteRef:22] ובפרט שרויטל העידה שהיא אינה זוכרת אם הייתה שיחה עם עו"ד באותו היום וכי היא לא שוחחה עם התובע לאחר שמסרה לו את תגובתו של עמי לקריאה[footnoteRef:23].

לפיכך ובהתחשב בתמונה הכוללת כמפורט לעיל, לא מצאנו כי המסמך הרפואי תומך בגרסת התובע.

לנוכח כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא עמד בנטל להוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודה ועל כן, התביעה נדחית.

תביעה לפיצויים בגין מותו של המנוח שניגרם – על פי הנטען – עקב רשלנות רפואית.

במהלך האישפוז טופל המנוח בקלקסן (תרופה נוגדת קרישת דם) 80 מ"ג פעמיים ביום, ונערכו לו בדיקות שונות, ובהן בדיקות CT. בבדיקות הCT נימצאו הממצאים הבאים: תסחיף ראתי (PE) משני הצדדים; אוטם בטחול; אוטם בכליה הימנית; "תהליך תופס מקום בריאה הימנית". במכתב סיכום אישפוז מיום 7/9/2008 מתוארים הממצאים הנ"ל, וכן נרשם: "ביעוץ עם רופא ריאות יוזמן לביופסיה FNA תחת CT באופן אמבולטורי. במהלך האישפוז נינוח, סטורציה תקינה באוויר חדר. INR (ערכי קרישת דם. י"ק) אחרון 1.42, שוחרר עם טפול בזריקות קלקסאן ללא קומדין. אוכל ושותה ומסתובב במחלקה. מישתחרר להמשך טפול אמבולטורי". הביופסיה נקבעה ליום 11/9/2008.

לעומת זאת ביום מותו סבל החולה מאי ספיקה נשימתית חריפה ועל כן סביר מאוד להניח שמותו של החולה נגרם על ידי תסחיפי ריאה חוזרים.

באופן קונקריטי משיבה העדה לגבי תלונה על כאב לאורך שוק ימין, ואומרת: "זה לא תאור שמתאים לדלקת, לפקקת ורידים, אם זו השאלה שלך. כי בדרך כלל הרגישות היא לאורך השוק כשהיא קשורה לפקקת ורידים, היא בסובך, זאת אומרת שרירי השוק. רגישות עמוקה מתאימה למהלך של ורידים, של הורידים העמוקים. אין קשר אנטומי בין התאור של הרגישות למקום של הורידים שמעורבים בפקקת ורידים" (עמ' 104 ש' 23).

...

לפיכך, על סכום הפיצויים יש להוסיף את ההוצאות הבאות: עלות חוות הדעת הרפואיות בסך 31,570 ₪; עלות עדויות המומחים מטעם התובעת בסך 7,065 ₪, אגרת משפט בסך 712 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ. סוף דבר בחודשיים שקדמו לפטירתו סבל המנוח ממיחושים שונים, ובהם כאבי פרקים.

לפיכך, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בשאלות שלא היו נקיות מספק בתיק זה, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

תביעה לפיצויים בגין מותו של המנוח שעילתה רשלנות רפואית בגין איחור בגילוי מחלת סרטן הריאות שבה לקה המנוח.

בטופס הקבלה למחלקה נרשם, בין היתר: "מעשן כבד. אין כותרות של COPD. יש היפרליפידמיה ... ישן עם CPAP... אין חמצן בבית. הפסיק קורס של מוקסיפן לפני 4 ימים – טופל עקב דלקת ריאות. מאז יש החמרה נשימתית עם קוצר נשימה וחוסר באויר". (עמ' 327 למוצגי הנתבעת).

בבדיקות הCT עלו הממצאים הבאים: "גוש גדול בריאה השמאלית אונה עליונה וגם אונה תחתונה, נראה גם גוש במידיאסטינום שדוחק העורק הריאתי הראשי, ניראו גם מספר נגעים בכבד". בפרק מהלך ודיון האישפוז נכתב: "בן 66 רקע רפואי עשיר של מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב, OSA, COPD, בעברו סרטן שלפוחית השתן שטופל ב BCG וכריתה מקומית. מעקב אורולוגי אחרון היה ב 2011. כשבוע וחצי טרם קבלתו אובחן בקהילה עם דלקת ריאות וטופל במוקסיפן. 4 ימים טרם קבלתו סיים טפול במוקסיפן ומאז הדרדרות הדרגתית במצבו הנשימתי. נבדק בטר"מ שם ביצע צלום חזה שהדגים תסנין ב LUL. מבוקר קבלתו חום 38 וקוצר נשימה חריף." (עמ' 334 למוצגי הנתבעת).

במכתב סיכום אישפוז מיום 4/5/2014 מתוארים הממצאים הנ"ל, וכן נרשם: "לאורך האישפוז הייתה הדרדרות במצבו עם החמרה בתפקודי כבד, החמרה קלינית עם קושי הולך וגובר בהתניידות, בצקות פריפריות קשות, אי שקט ובלבול. ב 3/5/2014 חלה הדרדרות נוספת, דראסטית במצבו. הופיעה מצוקה נשימתית ואי שקט. חובר ל BIPAP כל הלילה עם סטורציות סביב 90%. בהמשך הופיעה עליית חום 38. בבוקר בשעה 9:30 החולה הפסיק לנשום באופן פיתאומי, עבר החייאה במשך כ 20 דקות , הונשם, טופל באדרנלין אטרופין ובי קרבונט תוך כדי החייאה. דופק חזר אך נימצאו ערכי לחץ דם נמוכים תחת טפול בנוזלים... בהמשך הופיעו פרכוסים טוניים קלוניים... בא.ק.ג שינויים איסכמטיים... במהלך היממה לאחר ההחייאה עם תמונה של אי ספיקת כליות... ובהמשך: "למרות טפול אינטנסיבי בנוזלים, תרופות ואזופרסוריות ואנטיביוטיקה, מצבו המשיך להדרדר עם לחץ דם שלא נמדד וסטורציות חמצן נמוכות תחת הנשמה. טופל באטרופין אדרנלין ללא תגובה. בשעה 14:05 לא נמצא דופק מרכזי, ללא נשימה ספונטאנית. במוניטור לבבי נמצאה אסיסטולה. מותו נקבע". (עמ' 37 למוצגי התובעת).

...

בכל מקרה, לא יעלה סכום הפיצויים על תקרת הסכום שבסמכות בית משפט זה. סוף דבר בתביעה שלפניי נטען כי הנתבעת בהתרשלותה איחרה לאבחן את מחלת סרטן הריאות שממנה נפטר המנוח.

שוכנעתי שהנתבעת לא התרשלה בטיפול במנוח ובמחלותיו ובכלל זה באבחון מחלת הסרטן שבה לקה המנוח.

לפיכך, התביעה נדחית.

עסקינן בתביעה לפצוי בגין נזק גוף - אי ספיקת כליות סופנית המחייבת טפולי דיאליזה ובעתיד השתלת כליה - אשר נגרם, על פי הנטען, לתובעת בעטיו של טפול רפואי רשלני.

בקבלתה צוין, בין השאר, כי "בהריון הראשון היה יל"ד שהופיע בטרימסטר השלישי ובהריון השני בטרימסטר השני... ללא יל"ד בין ההריונות... נימצאת במהלך של בירור וטפול של יל"ד... במיון נמדדו לחצי דם גבוהים ובבדיקת פונדוס נמצאה פפילאדמה דו"צ. סירבה ל-CT מוח שהומלץ לה. בדיקתה הנוירולוגית פרט לכך תקינה. במעבדה... אנזימי כבד ותפקודי כליה תקינים. נבדקה ע"י גניקולוג – ללא בעיה גניקולוגית חריפה מבחינתו". בתכנית טפול ומעקב הומלץ בין השאר, "מעקב ל"ד, ייעוץ היריון בסיכון גבוה, שתן לכללית ומיקרוסקופיה, איסוף שתן ל- CCT וחלבון..." (מסמכים 48-51 למוצגי הנתבעים).

" (עמ' 43-44 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי - ש.י.) 31.2 ביחס לערכי EGFR שהודגמו בדם בשנת 2007 (126) לעומת אלה שהודגמו בשנת 2009 (48) הסבירה שערכי EGFR מבטאים את יכולת הסינון של הכליה וכי כל "החישובים שהם מעל 60 לא מדויקים". ערך של 60 נחשב כנורמה, כאשר "קצת ירידה מהנורמה במצבים מסוימים, זה יכול להיות התייבשות, זה יכול להיות דלקת וכו', זה דברים שאנחנו רואים במסגרת הפלוקטואציות, אז אי אפשר להגיד את זה מ- 126 ל- 48, אפשר להגיד מעל 60 ל- 48, וזה במסגרת הפלוקטואציות" (עמ' 44 לפרוטוקול הדיון).

...

התובעת הסבירה כי לא ביצעה את בדיקת הציסטוסקופיה (נועדה לשלול גידול) מאחר שנאמר לה על ידי "האורולוג ורופא הנשים" שהתייבשה ואין לה מה לדאוג (ראו סעיף 10 ל- ת/3) אלא שאין בידי לקבל הסבר זה. בעובדה כי נשלחה על ידי ד"ר חתומי לבדיקות נוספות, האחת פולשנית (ציסטוסקופיה) והשנייה כרוכה בחשיפה לקרינה (CT), כמו גם בעובדה כי התובעת ביצעה את בדיקת ה- CT, יש כדי לסתור הסבר זה וללמד כי הבינה את הצורך בהמשך הבירור הרפואי אלא שבחרה איזו בדיקה לבצע ומאיזו להימנע.

(עמ' 15-16 לפרוטוקול הדיון) (הדגשות שלי - ש.י) במצב דברים זה, אין תמה אפוא, שלא הומלץ לתובעת להפסיק את ההריון ואף אם הייתה מקבלת המלצה שכזו, ספק אם הייתה שועה לה לאור עדותה - "אני הבנתי שאני בסיכון. בגלל זה המעקב. בגלל זה באתי לבדיקות, אבל לא שיערתי שאני אסיים את ההריון ואכנס לדיאליזה. לא ידעתי את זה. ... אני הבנתי שיש לי איזה בעיה. יעברו ההריון. חשבתי שאני... שאני אתמודד, שיתנו לי טיפול תרופתי ובעזרת כדורים. מה שנאמר לי שזו מחלת יתר לחץ דם, הבנתי שאפשר לקחת כדורים ולאזן את לחץ הדם...." (עמ' 29 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי - ש.י.) מבלי לגרוע מכל האמור לעיל ולמעלה מן הצורך אתייחס לטענת התובעים בכתב התביעה ובסיכומיהם לפיה יש לקבל את התביעה מכוחה של דוקטרינת "הנזק הראייתי". יגעתי, טרחתי ובחנתי את מכלול הראיות שבאו לפניי ולא מצאתי כי הנתבע ו/או הנתבעת בהתנהלותם גרמו לתובעת ל"נזק ראייתי", קרי; מנעו ממנה, בין במעשיהם ובין במחדליהם, להוכיח תביעתה.

סוף דבר לאור קביעותיי לעיל, משלא הוכחו כל יסודות עוולת הרשלנות דין התביעה להידחות וכך אני מורה, זאת מבלי להידרש לדיון ולהכרעה בשאלת הנזק, לרבות תביעת התובע כמיטיב.

בשל דלקת ריאות ואי ספיקה נשימתית שהתפתחה אצל המנוח, הוא הועבר לטפול נמרץ בביה"ח ומשם מצבו הלך והתדרדר והוא הפך לאדם סיעודי.

בתשובה לשאלה באם ניתן לייחס מתן חומר ניגוד למנוחה בזמן ביצוע בדיקת סי.טי - דבר שלא היה בידיעת פרופ' נח'ול בזמן עריכת חוות הדעת - להחמרה במצב הכליה, השיב פרופ' נח'ול: "אני חושב שאת עושה עירבוב, יש הבדל בין כשל כלייתי, חומר ניגוד אני עדיין אומר על מה שאת אומרת, חומר ניגוד יכול לפגוע בתיפקוד כליות, זה לא אומר שהוא יגרום לכשל בלתי הפיך, זה החשוב.....אנחנו רואים שהמנוחה עברה אחר כך הרבה אשפוזים מסובכים שאלה הביאו אותה לכשל כלייתי (אשפוזים שלא קשורים לתאונה). אישפוז ברמב"ם ובעוד מקום ובבית לוינשטיין. יש נזק כלייתי חריף שהוא הפיך, אין סיבה שחומר ניגוד, יכול להיות שיש כאן איזה שהוא נזק שחומר ניגוד כן גרם לנזק אבל לא גרם לכשל כלייתי סופני לבדו" (עמ' 24 לפר' , ש' 19-29).

סיכום לאור האמור, התובעים זכאים לפצוי כדלקמן: הפסד בגין השנים האבודות 56,294 ₪ עזרת צד ג' 70,000 ₪ הוצאות 130,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 15,000 ₪ נזק לא ממוני 62,021 ₪ סך הכול 333,315 ₪ נכויים (תשלום תכוף + גמלאות מל"ל) 77,338 ₪ סכום הפצוי 255,977 ₪ סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 255,977 בתוספת החזר אגרת המשפט בסך של 704 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך של 38,934 ₪.

...

ת: לא, לא החלטנו על שיפוץ אבל החלטנו שאנחנו עושים משהו.

על כן, על מנת שלא לקפח את התובעים וזאת לאחר ששוכנעתי מעדותה של גב' לוי, שאכן בוצעו התאמות כאמור, מצאתי לפסוק לתובעים סכום גלובלי בסך של 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה. טרם סיום אציין שלא מצאתי לפסוק לתובעים סכום כלשהו בגין טענתם לפיצוי בגין עלות השכרת דירה לאמם המנוחה בתקופת השיפוץ, שעה שטענתן זו לא הוכחה וגם נזנחה בסיכומיהם.

סיכום לאור האמור, התובעים זכאים לפיצוי כדלקמן: הפסד בגין השנים האבודות 56,294 ₪ עזרת צד ג' 70,000 ₪ הוצאות 130,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 15,000 ₪ נזק לא ממוני 62,021 ₪ סך הכול 333,315 ₪ ניכויים (תשלום תכוף + גמלאות מל"ל) 77,338 ₪ סכום הפיצוי 255,977 ₪ סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 255,977 בתוספת החזר אגרת המשפט בסך של 704 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 38,934 ₪.