דלדול שרירים עקב תאונת דרכים: פיצויים וזכויות

מעבר לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי מטעמים השמורים עמה, נימנעה שירותי בריאות כללית מהזמנת ולו אחד מרופאיה אשר טיפלו בתובעת למתן עדות במשפט, ולפיכך עולה ומתחייבת החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה, לו הוזמנו אותם רופאים, גירסתם הייתה תומכת בעמדת התובעת חלוקת האחריות בין הנתבעים והנזק בעקבות תאונת הדרכים אקדים ואומר כי ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים, מצאתי להבחין בין האחריות והפיצויים בהם תחויב העיריה לבין האחריות והפיצויים בהם יחויבו שירותי בריאות כללית ובית חולים זיו.

עד לאחרונה הייתה מחלוקת פוסקים בשאלה, האם ניזוק בתביעה בגין רשלנות רפואית או מתן הסכמה שלא מדעת לטפול רפואי, זכאי לפצוי נפרד עבור שני ראשי הנזק הנ"ל – פגיעה באוטונומיה וכאב וסבל.

כן יש להיתחשב בעובדה כי בחקירתו, אישר מומחה בית המשפט כי דילדול שרירים מעיד על פגיעה בתיפקוד היד וכי רק בעקבות תאונת הדרכים התגלה אצל התובעת דילדול כאמור (שם, עמ' 58, שורה 15 לפרוטוקול הדיון).

...

בבחינה כאמור מתחייבת המסקנה, כי כל שהיה על הרופאים שטיפלו בתובעת להפנות אותה לניתוח לשחזור השבר, ואשר יבוצע לאחר שהנפיחות ממנה סבלה תרד.

מעבר לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי מטעמים השמורים עימה, נמנעה שירותי בריאות כללית מהזמנת ולו אחד מרופאיה אשר טיפלו בתובעת למתן עדות במשפט, ולפיכך עולה ומתחייבת החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה, לו הוזמנו אותם רופאים, גרסתם הייתה תומכת בעמדת התובעת חלוקת האחריות בין הנתבעים והנזק בעקבות תאונת הדרכים אקדים ואומר כי ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים, מצאתי להבחין בין האחריות והפיצויים בהם תחויב העיריה לבין האחריות והפיצויים בהם יחויבו שירותי בריאות כללית ובית חולים זיו.

לסיכום כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: א. נתבעת 1 תשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, פיצוי בסך של 59,172 ש''ח. נתבעים 2-3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, פיצוי בסך של 59,479 ש''ח וביחסים שבין נתבעים 2-3, בינם לבין עצמם, כל אחד מהם ישא במחצית הסכום הנ''ל. כן ישלמו הנתבעים 1-3 לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה, הוצאות חוות דעת המומחה מטעמה, חלקה בשכרו של מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ''ט עו''ד בסך של 27,764 ש''ח (כולל מע''מ).

נסיבות פגיעתה של התובעת עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, והיא זכאית לפיצויים מנתבעת 2 בהיותה מי שביטחה במועד הרלוואנטי את השמוש בקטנוע בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה – 1970.

הנכות הרפואית לבקשת התובעת ובהתאם לסעיף 6א(א) לחוק הפיצויים ולתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986, וכן בהסכמת הנתבעת, בית המשפט מינה לתובעת מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר עופר להב, לבדיקתה וקביעת מצבה הרפואי בעקבות התאונה.

בדיקתה הקלינית על ידי המומחה העלתה כי תנועות מפרק ירך ימין מלאות, אין מיגבלה בתנועות גב תחתון ואין דילדול שרירים.

...

סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 3,000 ₪ הפסד כושר השתכרות (כולל פנסיה) 40,000 ₪ עזרת הזולת (עבר) 3,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 2,000 ₪ נזק לא ממוני 19,300 ₪ סה"כ ביניים 67,300 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 10,236 ₪ סה"כ 77,500 ₪ (במעוגל) הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 77,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

כפי שצוין לעיל, הנתבעת אינה חולקת על כך שמדובר בתאונת דרכים (סעיף 2 לסיכומים), אך טוענת שהתובעת אינה זכאית לפצוי מכוח חוק הפיצויים בשל כך שהתאונה היא גם פגיעת איבה.

הפגיעה האורתופדית שנגרמה לה היא בעלת היבט תיפקודי והיא כוללת הגבלה (קלה) של תנועת המרפק ושורש כף היד, ירידה בכוח היד ודלדול שרירים קל. ברי כי למיגבלות גופניות אלו השפעה מסוימת על יכולת הישתכרותה וזאת לאור כישוריה, השכלתה והעבודה ממנה התפרנסה עובר לתאונה.

...

בנוסף טענה הנתבעת כי עיון בטופס התביעה שהוגש לרשות המאשרת מביא לכדי מסקנה כי הוא הוגש כלאחר יד וברישול, תוך שהתובעת לא צירפה את אישור המשטרה ולא כללה בו פרטים מהותיים.

לצורך החישוב, מקובלת עלי עמדת שני הצדדים לפיה במקרה זה נכון לפסוק פיצוי בהתאם לשיטה הגלובלית וזאת לאור העובדה שהתובעת החלה לעבוד רק לאחרונה, לאחר שנים רבות בהן לא עבדה ולכן היא טרם הגיעה למלוא פוטנציאל השתכרותה במומה.

בהביאי בחשבון את מהות הפגיעה והשפעתה על היכולת לבצע את מטלות הבית, תקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת, העזרה המוגברת שסביר לקבוע שהתובעת נזקקה לה בעקבות פגיעתה ותזקק בעתיד, אני סבור שנכון לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 206,402 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 31,393 ₪ (כולל מע"מ) והחזר אגרת בית המשפט ששולמה על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

לפני תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפצוי בגין נזק גוף שלטענת התובע נגרם לו עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 29.2.04.

ואולם, בהודעה שהגישה לבית המשפט ביום 24.1.10 הודתה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בארוע ובכיסוי הבטוחי, והמחלוקת מיתמקדת, אפוא, בשאלת הנזק וגובה הפצוי לו זכאי התובע.

בבדיקה סנסורית נמצאה "ירידה חלקית בתחושה בעור כף היד, לא בפזור ברור של עצב המדיאנוס". בבדיקה מוטורית נמצא כי "הקף האמה באיזור הרחב שלה... הוא כ-30 ס"מ, לעומת 29.5 ס"מ באמה הימנית, ואלה נתונים נורמאליים כאשר היד השמאלית הדומינאנטית. אין סימנים לחוסר שימוש או לדילדול שרירים בגפה. אין הגבלה בתנועות בשורש היד ובאצבעות. בבדיקה כמותית למדידת כוח האצבעות, שנעשתה באמצעות דינמומטר, בלחיצה לקמיצת היד לאגרוף מסוגל הנבדק בבדיקות חוזרות לפתח כוח של 250-270 מ"מ כספית ביד שמאל, לעומת 420-550 מ"מ כספית ביד ימין. נתונים אלה מעידים על ירידה ניכרת בכוח ביד השמאלית, כאשר היא היד הדומינאנטית". בפרק הדיון והמסקנות קבע המומחה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% "עקב השפעה קלה על כושר הפעולה". כן נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש ונכות זמנית בשיעור 50% למשך חודש נוסף.

...

יחד עם זאת, מינוי מומחה נוסף באותו תחום בו כבר מונה מומחה על ידי בית המשפט ייעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים ולא כדבר שבשגרה: "מינוי מומחה רפואי נוסף, באותו תחום בו כבר מונה מומחה על ידי בית המשפט, הינו מקרה חריג. ככלל, מומחה רפואי אחד די בו. במקרים רבים אפילו אם בית המשפט אינו מוכן לסמוך על חוות דעתו של המומחה הרפואי על כל פרטיה, יוכל על סמך אותה חוות דעת וכלל הנסיבות לקבוע את המסקנה הרפואית המתבקשת, אפילו זו אינה זהה עם זו של המומחה. לעיתים, בדיקה נוספת על ידי אותו מומחה רפואי, על פי הנחיות בית המשפט, תוך הסבת תשומת לבו לנושא ולעניין מסויים, די יהיה בה ללא צורך במינוי מומחה רפואי נוסף. מינויו של מומחה רפואי נוסף ראוי רק כשבית המשפט סבור, לאחר שבדק ובחן את כלל הנסיבות, שנבצר ממנו, לאחר כל מאמציו להגיע לתוצאה הראויה, שלא תגרום לעיוות דין, על סמך חוות דעתו של המומחה האחד". (רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים)).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא השתכנעתי כי המקרה שלפנינו הינו אחד מאותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים מינויו של מומחה נוסף.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני.

בפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 1989, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב, ביום 09.01.15, עת נהג ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת.

בבדיקתו נמצאה סטייה קלה בציר אצבע 3, בליטה בבסיס עצם המסרק 2, הגבלה קלה בכפיפת אצבעות 2, 3, 4 ו-5, הפחתה בכוח היד ודלדול שרירים קל. המומחה ציין כי יד ימין של התובע הנה היד הדומינאנטית.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, קובע בסע' 11: "עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעת תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות ... לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה, לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור, ... ". מכאן ומאחר והתובע זכאי לפצוי בגין תקופת ההעדרות מהעבודה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין המעביד חייב בתשלום דמי מחלה ודין הטענה להדחות.

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, קובע בסע' 11: "עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעת תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות ... לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה, לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור, ... ". מכאן ומאחר והתובע זכאי לפיצוי בגין תקופת ההיעדרות מהעבודה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין המעביד חייב בתשלום דמי מחלה ודין הטענה להידחות.

לאחר מכן, לא שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרה כלשהי ולא נראה כי יזדקק לעזרה כאמור בעתיד.

סיכום הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 235,000 ₪.