בעקבות הניתוח לא נותרה הפרעה לכן הנכות הנה בשיעור 0 לפי סעיף 48 2 ז' III מ- 14.8.11".
יחד עם זאת סבורני כי קביעתה של הועדה שבחרה ליישם בעיניינו של המערער פריט ליקוי 48(ז)(III) לרשימת הליקויים ולקבוע לו 0% נכות אינה מנומקת, במובן זה שלא ברור מדוע חרף הממצא בדבר "סימני דילדול שרירים בירך ימין שזה סימן רגיש במיוחד להפרעה בברך", לא מצאה הועדה לנכון ליישם בעיניינו של המערער את פריט ליקוי 48(ז)(IV) לרשימת הליקויים, ולפיו הנתון הקובע את גובה דרגת הנכות במקרה זה (10% נכות) הנו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)".
בהקשר זה מוצאת אני כי נפל פגם משפטי בפעולות הוועדה.
...
יחד עם זאת סבורני כי קביעתה של הוועדה שבחרה ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי 48(ז)(III) לרשימת הליקויים ולקבוע לו 0% נכות אינה מנומקת, במובן זה שלא ברור מדוע חרף הממצא בדבר "סימני דלדול שרירים בירך ימין שזה סימן רגיש במיוחד להפרעה בברך", לא מצאה הוועדה לנכון ליישם בעניינו של המערער את פריט ליקוי 48(ז)(IV) לרשימת הליקויים, ולפיו הנתון הקובע את גובה דרגת הנכות במקרה זה (10% נכות) הינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)".
בהקשר זה מוצאת אני כי נפל פגם משפטי בפעולות הועדה.
בהקשר זה נאמרו גם הדברים הבאים –
"על פי נוסחן של התקנות ועל פי מהותו של העניין, היינו עקב הבאתו של ערר או השגה בפני דרג ערעורי, נפרשת בפני ערכאת הערעור המסכת כולה וחוות הדעת הרפואית שהיא פרי בדיקתו ובחינתו של הנושא על ידי ועדת עררים, יכולה להתייחס למצבו הרפואי של העורר ולבטא את ממצאיה של ועדת עררים, ללא כפיתה או כבילה של שיקול דעתה על ידי היקפו של הערר שהוגש על ידי העורר. ההחלטה הרפואית שהיא תולדה של הבאתו של הנושא לפני ועדת עררים חייבת להיות אמינה ומלאה ואין על כן למחות בפני ועדת עררים אם היא רואה לנכון לפרט את כל מסקנותיה הרפואיות לגבי האדם שהופיע בפניה ואשר אותו היא בדקה... לא רק שהתקנות הגדירו סמכותה של ועדת עררים באופן רחב אלא גם מהותו של הענין מחייב שרופא שבדק את פלוני יוכל לבטא מלוא מסקנותיו בהתאם למיטב שיקולו ומצפונו המקצועי, ואם הוא מגיע תוך כדי הבדיקה הרפואית לכלל מסקנה שענין כלשהו שנדון בפני הדרג הראשון אינו מקובל עליו או טעון ביטול או שינוי, כלשון תקנה 20, הרי הסמכות בידיו ללא קשר לנוסחו של הערר..." (בג"ץ 296/83 וייס - הועדה הרפואית לעררים, לא פורסם).
לאור האמור לעיל, הנני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית באותו הרכב, על מנת שתשקול שוב את עמדתה בכל הנוגע לגובה הנכות שנקבעה בגין הברך, ותסביר מדוע קבעה למערער 0% נכות תוך שיישמה בעניינו פריט ליקוי 48(2)(ז)(III) לרשימת הליקויים, וזאת חרף הממצא שצוין על ידה בדבר "סימני דלדול שרירים בירך ימין שזה סימן רגיש במיוחד להפרעה בברך".
בעניין זה מוסבת תשומת לב הוועדה לפריט ליקוי 48(2)(ז)(IV) לרשימת הליקויים, ולפיו הנתון הקובע את גובה דרגת הנכות במקרה זה (10% נכות) הוא "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים".
בנסיבות העניין הנני מחייבת את המשיב לשלם למערער סך של 2000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת עותק פסק הדין.
