טענות לחוד, בפועל ברור (והתחדד בדיון במעמד הצדדים) , כי הגורם העקרי לקשיים העיסקיים בגינם סבורות המבקשות שלא חלה עליהם חובת תשלום לחודשים מרץ עד מאי, הינו אובדן הפדיון השוטף (הזמנות של השכרת ציוד מלקוחות של המבקשים).
המכתב מתרה מפני צעדים חד צדדים בהם נקטה המבקשת, ומפנה אותה למסלול של קבלת פיצויים במסגרת הסיוע הממשלתי לעסקים שהיו מוגבלים בפתיחה.
סע' 15 של חוק השכירות והשאילה כותרתו "פטור מחובת תשלום", וזו לשונו:
" (א) היה הנכס המושכר מקרקעין ונמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו והשוכר לא ביטל את החוזה בשל כך, פטור הוא מתשלום דמי השכירות בעד הזמן שהשימוש נימנע כאמור; המשכיר רשאי, כעבור זמן סביר בנסיבות הענין, לבטל את החוזה, זולת אם הודיע לו השוכר לפני כן שהוא מוותר על הפטור מתשלום דמי השכירות.
מבחינה הלכתית קיים ניגוד, או לפחות עימות, בין דיני החוזים הקלסיים והעקרונות הוותיקים שעליהם מושתתת האחריות החוזית לבין דיני הסיכול'
ברם, דין הסיכול כמרבית דיני החוזים, הנו דין דיספוזיטיבי הניתן להתנאה, כקבוע בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:
' תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים.
...
תוצאה זו אין לאפשר, והיא חותרת תחת עצם תכליתה של הערבות הבנקאית עד כדי פגיעה ממשית באמינותה, כבטוחה מרכזית ונפוצה בחיי המסחר.
אני דוחה אפוא הבקשה, ומבטל הצו הזמני שניתן , אך אמנע מעשית צו להוצאות.
ניתן אף לומר כי כמו במקרים נוספים מבין המקרים בהם מתבקש סעד של מניעת חילוט ערבות , כתב התביעה דה פאקטו הוא ששרת את הסעד הזמני, במקום להפך (גם אם אין מנוס מאנומליה זו).
