דיני קניין רוחני ביטול חוזה המעביר זכויות קניין רוחני

נוסחה להלן: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". בעוד שדיני החוזים מגינים על הזכות החוזית מפני פגיעה בה על ידי הצדדים לחוזה, דיני הנזיקין, באמצעות עוולת גרם הפרת חוזה, מגינים על הזכות החוזית מפני מי שאינו צד לחוזה.

עם זאת, לזכויות השונות הנכללות בדיני הקניין הרוחני מכנה משותף עקרי: היותן זכויות שליליות, המעניקות לבעליהן זכות למנוע מאחרים דבר מה. ערעורה של דיאליט על פסק הדין בתביעה השנייה כולל טענות מדיני זכויות היוצרים, דיני הפטנטים ועוולת גניבת העין; וערעורה של דיאליט על פסק הדין בתביעה השלישית כולל טענות מדיני המדגמים, דיני הפטנטים ועוולת גניבת העין.

על תכלית ההגנה על מדגמים בשיטת משפטנו עמד השופט מ' אילן בע"א 3406/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ (1.3.1999) כדלקמן: "המדגם מיועד להעניק לבעליו בלעדיות על עיצוב חדש או מקורי. ההגנה נועדה לקדם את אינטרס הפרט, יוצר הצורה ואת אינטרס הכלל בפתוח וביצירה. האנטרס המוגן הוא הקניין בצורה עצמה. הגדרת הזכות והיקפה נמדדת לפי הצרכים המיוחדים של הצורה התעשייתית (כעולה מן ההגדרה). העיצוב התעשייתי משמש מקדם המכירות הראשוני של המוצר, איש יחסי הציבור, של המוצר התעשייתי. משום כך הועבר מרכז הכובד לפוטנציאל הצורני של העיצוב לעין הצרכן. הצורה צריכה למשוך את עין הצרכן הרלבנטי, ומשיכת העין אינה מתמצית במראה אסתטי כלשהוא אלא ביסודות צורניים, שיש בהם כדי להשפיע על בחירת הצרכן". ויוטעם כי דיני המדגמים מעניקים ליוצר מונופול מלא על הצורה אם הוא זה שיצר את המוצר לפני חבריו – אף אם אלו לא העתיקו ממנו את המוצר אלא הגו אותו בעצמם (עניין אינטרלגו, 186).

אלא שיש לתהות, כיצד מוסיפה הוראת אי-התחרות לעמוד בתוקפה ולחייב את הצדדים, מקום שבו ההסכם בוטל על-ידם? מהיכן שואבים סעיפים 23 ו-26 את כוחם, שעה שההסכם בכללותו כבר אינו בתוקף? על כך יש להשיב, כי "ביטול חוזה בשל הפרתו אינו מפקיע את כלל החיובים שבחוזה, אלא אך ורק את החיובים הראשוניים שבו. החיובים המשניים הכלולים בחוזה נותרים בתוקף גם לאחר ההפרה וגם לאחר ביטול החוזה בידי הנפגע בעקבותיה" (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות 553 (2009)).

...

מקובלת עלי אפוא עמדת חברי המשנה לנשיאה – כי יסוד המודעות מתקיים בענייננו.

נוכח האמור, אין בידי לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יסוד הגרימה מתערער "בשים לב לתשובתה של סהג'ננד להרר מיום 6.2.00 (דהיינו – כשלושה חודשים עוד קודם לביצועה של עסקת המכר מחודש מאי שנת 2000) לפיה היא האחראית על יחסיה עם דיאליט, וכי מר הרר לא היה, ולא יהיה הגורם האחראי להפרה של הסכם ההפצה" (פסקה 27.3 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי).

במשפט העברי מצאנו הכרה בזכותו של אדם לחופש עיסוק, בזכותו להציע מרכּולתו לאחרים, אלא שזכות זו אינה חפה מהגבלות וסייגים.

בחלקו האופרטיבי של פסק הבוררות, כפי שתוקן, הורה הבורר "...על ביטול הסכם ינואר, על ביטול הסכם אינמייז ועל ביטול הסכם אוגוסט... על אכיפת ההסכם המקשר..." לצד האמור קבע הבורר כי "**** וסלדט אינם חייבים בהשבת הסך של 3,664,800 ₪ לחברה המשותפת... לאור ביטולו של הסכם ינואר" והורה על ביצוע תשלמי ההשבה הבאים: "הלל יעקובסון ויסודות צור חייבים, ביחד ולחוד, להשיב ולשלם לסלדט סכום כולל של 26,085,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית" "... מתבטלת בזאת כל זכות קניינית, או אובליגאטורית, שנקבעה בהסכם ינואר לזכותם של סלדט או של ****, לקבלת מניות או כל זכות חוזית אחרת..." "חלקו של הלל... כשותף מוגבל בשותפות סלדט מערכות בע"מ... יועבר על ידו לסלדט..." "נוכח ביטול הסכם אינמייז: כל הזכויות במיזם אינמייז, לרבות זכויות הקניין הרוחני יושבו ויועברו על ידי **** וסלדט לידי הלל, מזל ודרור בהתאם לאמור בהסכם המייסדים שנערך ביניהם באפריל 2016" "לאור ביטולו של הסכם אוגוסט אני מורה על תשלומי וחיובי ההשבה דלהלן... הלל יעקובסון ויסודות צור חייבים, ביחד ולחוד, לשלם ולהשיב לסלדט סכום כולל של 13,755,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית... מתבטלת בזאת כל זכות קניינית, או אובליגאטורית, שנקבעה בהסכם אוגוסט לזכותם של סלדט או של ****, לקבלת מניות או כל זכות חוזית אחרת..." בסך הכל חויבו יעקובסון, יסודות צור ומי מהחברות שקבלו במישרין את ההלוואות להשיב לדדון ולסלדט סך כולל של 39,840,000 ₪.

"...כך נניח ש א שילם ל-ג סכום כסף בהתאם לתנאי החוזה שכרת עם ב. אם א ביטל את החוזה מחמת מצג שוא של ב, עומדת לו זכות השבה נגד ג (וכן נגד ב)... כך נניח שבעקבות הסכם בין א ל- ב העביר א נכס ל-ג. כעבור זמן מה הפר ב את החוזה ולא שילם ל-א את המחיר המוסכם. א ביטל את החוזה, בכך קמה לו זכות השבה כלפי ב..." (דיני עשיית עושר ולא במשפט,/**** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, עמוד 926).

...

הסכם אוגוסט "קבעתי כי הודעת **** בפגישת דצמבר 2017 היוותה הפרה של הסכם אוגוסט על-ידי סלדט ו****. בהתאם לכך, נעתרתי לבקשת הלל ויסודות, הנפגעים מההפרה, והוריתי על ביטול הסכם אוגוסט... סכומי המימון המצטברים שהעמידה סלדט, על פי הסכם אוגוסט שבוטל, מסתכמים אפוא בסכום כולל (קרן) של 13,755,000 ₪. מהנימוקים והטעמים שפירטתי בסעיפים 457 עד 461... אני קובע בזאת כי חובת ההשבה של הסכומים הנ"ל תחול ביחד ולחוד על הלל יעקובסון אישית... ועל החברה מקבלת ההלוואה בכל אחת מההלוואות..." (סעיף 629).

בחלקו האופרטיבי של פסק הבוררות, כפי שתוקן, הורה הבורר "...על ביטול הסכם ינואר, על ביטול הסכם אינמייז ועל ביטול הסכם אוגוסט... על אכיפת ההסכם המקשר..." לצד האמור קבע הבורר כי "**** וסלדט אינם חייבים בהשבת הסך של 3,664,800 ₪ לחברה המשותפת... לאור ביטולו של הסכם ינואר" והורה על ביצוע תשלמי ההשבה הבאים: "הלל יעקובסון ויסודות צור חייבים, ביחד ולחוד, להשיב ולשלם לסלדט סכום כולל של 26,085,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית" "... מתבטלת בזאת כל זכות קניינית, או אובליגטורית, שנקבעה בהסכם ינואר לזכותם של סלדט או של ****, לקבלת מניות או כל זכות חוזית אחרת..." "חלקו של הלל... כשותף מוגבל בשותפות סלדט מערכות בע"מ... יועבר על ידו לסלדט..." "נוכח ביטול הסכם אינמייז: כל הזכויות במיזם אינמייז, לרבות זכויות הקניין הרוחני יושבו ויועברו על ידי **** וסלדט לידי הלל, מזל ודרור בהתאם לאמור בהסכם המייסדים שנערך ביניהם באפריל 2016" "לאור ביטולו של הסכם אוגוסט אני מורה על תשלומי וחיובי ההשבה דלהלן... הלל יעקובסון ויסודות צור חייבים, ביחד ולחוד, לשלם ולהשיב לסלדט סכום כולל של 13,755,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית... מתבטלת בזאת כל זכות קניינית, או אובליגטורית, שנקבעה בהסכם אוגוסט לזכותם של סלדט או של ****, לקבלת מניות או כל זכות חוזית אחרת..." בסך הכל חויבו יעקובסון, יסודות צור ומי מהחברות שקיבלו במישרין את ההלוואות להשיב לדדון ולסלדט סך כולל של 39,840,000 ₪.

התוצאה הבקשה לביטול פסק בוררות נדחית.

טענה זו של שב"א גם אינה מתיישבת יפה עם עמדתה לגבי הסכם 2005; הסכם 2005 נותן למיתוג זכויות לא מבוטלות בתוכנות שיפותחו עבור שב"א, לרבות זכות לעשות בהן שימוש עבור לקוחות אחרים ללא תמורה או אישור.

"דיני הקניין הרוחני בכלל, וזכויות היוצרים בפרט הם פרי של איזונים בין האינטרסים השונים המצויים ברקע ההסדר החוקי שהמחוקק בחר לעצב: אינטרס החברה בעידוד היצירה כמו גם בגישה אליה; אינטרס היוצר הן בתגמול עבור יצירתו והן בהכרה והוקרה בעדה; האינטרסים של יוצרים עתידיים ושל משתמשים שונים ב"מרחב תימרון יצירתי" הולם, וכדומה.

הטענה יוחסה בעיקרה להעברת קוד המקור של התוכנה, אשר לשיטת מיתוג מביא לידי ביטוי סודות מסחריים הנוגעים לשיטות עבודה, טכנולוגיות וקניין רוחני (סע' 71 לסיכומיה).

במקביל עתרה מיתוג להורות לקרן התמר להסיר את כל עותקי התוכנה הנמצאים על גבי הכספומטים שלה או בכל מקום אחר ולחדול מכל שימוש בהם וכן "למחוק כל חומר שברשותה המהוה סודות מסחריים ו/או קניין רוחני של התובעת". [6: העתירה ציינה גם משפט כוללני שאינו סעד קונקריטי לפיו יינתן צו: "להמנע מלהפר את הזכויות של התובעת מכוח ההסכם וכוח הדין, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף או תורם, בין בדרך המתוארת בכתב התביעה ובין בדרך אחרת".] קרן התמר סבורה כי בשלב הראיות ויתרה מיתוג על הסעד של צו מניעה.

...

מכל מקום, סבורני כי בסוגיה זו יש משמעות של ממש לנושא השיהוי.

אין לאפשר לה, שנים מאוחר יותר, להביא לשיתוק פעילות זו (הגם שעמדנו על כך שעצם העובדה שהתוכנה דרושה להפעלת המכשירים, אינה הופכת אותה ללבה של העסקה).

סוף דבר, ניתן צו האוסר על שב"א לעשות שימוש בתוכנה שבידיה (קוד המקור) או להעבירה לקרן התמר או לגורם שלישי כלשהוא.

כן הדגישה אוריס כי היא לא הפרה את הסכם הסודות, בעוד בלוגרין הפרה הן את הסכם הסודות – במסגרת התקשרותה עם הגורם השלישי אשר נזכר לעיל; והן את הסכמי הייצור – בכך שביטלה אותם ללא צידוק ובחוסר תום-לב. דיון והכרעה הנני סבור שבדין דחה בית משפט קמא את תביעתה של בלוגרין, וזאת מהטעם שההסכמים שכרתו בלוגרין ואוריס אינם מקנים לבלוגרין זכויות בידע שפיתחה אוריס.

חוזים כאלה – חוזים עיסקיים עם התנאה מלאה – אינם משאירים שום מקום לטענות בנוגע לזכויות חוזיות שאינן נסמכות על האמור בחוזה גופו (ראו: עניין ביבי כבישים, פסקות 17-11 לפסק דיני ופסקאות 7-5 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף; דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 17 להחלטת הנשיאה א' חיות (19.4.2020)).

כך, בהסכם הייצור הראשון נקבע כי "החתימה על מיסמך זה איננה מעניקה לצד ב' [בלוגרין – א.ש.] זכויות כלשהן בטכנולוגיה אשר פותחה על ידי אוריס ואשר כוללת את חומרי הציפוי ותהליך הציפוי של החומרים, אשר סופקו על ידי צד ב' [בלוגרין – א.ש.]". בהסכם הייצור השני שונתה ההוראה האמורה ונקבע בה כך: "החתימה על מיסמך זה איננה מעניקה לאף צד זכויות כלשהן בטכנולוגיה, בפיתוחים או בזכויות השייכות לצד שכנגד". הווה אומר: במסגרת הסכמי הייצור נקבע מפורשות שהצדדים אינם מעוניינים בהעברת זכויות בקניינם הרוחני.

...

אינני סבורה כי קביעה זו צריכה לשנות את המסקנה ביחס לזכויות הקניין הרוחני של הצדדים בתוצרי הפיתוח של אוריס.

אני סבורה כי למרבה הצער דרך כזו אינה קיימת.

משכך, אין מנוס מהותרת עניין זה להכרעה עתידית.

נקבע כי הזכויות המוענקות בהסכם כוללות את הזכות להשתמש בסימן המסחר, בעיצוב, בזכויות היוצרים ובפטנטים, ככל שיש, במוצרי המשחק בטריטוריה הנ"ל, אך ללא זכות להכניס שינויים או שיפורים במוצרים ללא הסכמת הרצנו, וככלל, ללא זכות להעברה של הזכויות (למעט לגבי קנדה).

לטענת הנתבעת, החזקה כי הסכמים שלא נקבע מועד לסיומם ניתנים לביטול ללא עילה, אינה חלה על הסכמי רישיון קניין רוחני; זאת, בין היתר, שכן הסכמים אלה אינם "הסכמים מתחדשים", נותן הרישיון אינו נידרש לקיים חיובים חוזרים ונשנים ולפיכך הם אינם דומים להסכמי הפצה והסכמים נוספים שלגביהם חלה ההנחה.

יוער כי בספרם של שלו וצמח, בפרק העוסק בהסכמים לתקופה לא קצובה, לרבות בהקשר עניין מול הים, אין היתייחסות לסוגיית רישיון בזכויות יוצרים או בקניין רוחני בכלל (שם, עמ' 550-543).

הסעיף השלישי בהסכם עוסק באיכות המוצרים והחובה ליצרם, לשווקם, לפרסמם ולמוכרם בהתאם לדינים שחלים במקום המכירה ולאחר שניתן אישור מראש של הרצנו לדוגמאות של המוצרים עם האריזה, הסימון, ההנחיות וכל אשר יעשה בו שימוש עימם.

...

על רקע מסקנה זו וכאשר אין טענה כי הודעת הסיום לא ניתנה זמן סביר מראש, מתקבלת עמדת התובעים כי היו זכאים להודיע על סיום ההסכם באופן בו הודיעו.

סוף דבר לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ ((2.9.2018; רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור טענות שהועלו בהמרצת הפתיחה ונזנחו בשלב הסיכומים; האם יש לפרש את ההסכם ככזה שכלל או לא כלל פורמט דיגיטלי של המשחק; טענת הרצנו לפערי כוחות בין הצדדים; דברים שנאמרו או לא נאמרו והוצגו לגוליית לפני העסקה בה רכשה את פרסמן (אין טענה כי הדברים נאמרו או הוצגו ע"י הרצנו; הסכם רכישת פרסמן אינו כולל מצג לגבי המשחק ולא בוצעה התייעצות עם עו"ד ישראלי בזמן אמת); טענה כי לא בכדי מיכה לא פנה לשינוי ההסכם לפני שגוליית רכשה את פרסמן (עמדת הרצנו בעניין זה, לרבות סע' 17-16 לסיכומיהם, מתקבלת ככלל); הסכם "רעיון" מול הסכם "משחק מוכר" (הנתבעת טענה כי מדובר בהבחנה חדשה ומקורית שהופיעה לראשונה בסיכומי התובעים והיא פרי דמיונם, אך אבחנה ברוח זו הועלתה בעדותו הוא ג'ים אשר העיד מטעם הנתבעת, ר' למשל עמ' 286 ש' 15 ואילך); משמעות ההסכם כהסכם יחס; ועוד.

התובענה מתקבלת.