טענות הצדדים
התובע טוען כי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הנתבעת, וכי הוא מילא את תפקידו בנתבעת במסירות ובנאמנות החל מחודש 9/2013 ועד לחודש 3/2017, מועד שבו הפסיקה הנתבעת את עבודתו ללא כל הודעה מוקדמת וללא כל התראה, דבר המקנה לו זכאות לפצויי פיטורים.
לגישתי, אותה פירטתי בהרחבה בעיניין ענת עמיר, לא אבד הכלח על עיקרון היסוד בדיני העבודה, שלפיו הזכויות המוקנות ל"עובד" מכוח מעמדו כ"עובד" אינן ניתנות לויתור או להתניה, ועיקרון יסוד זה חיוני להשגת התכלית של דיני העבודה; נוכח האמור, "נקודת המוצא לדיון היא שהמדיניות הראויה להגשמת תכלית דיני העבודה מחייבת שכל מועסק שהוא לאמיתו של דבר עובד יסווג מלכתחילה כ"עובד" ולא כ"עצמאי", וייהנה בזמן אמת, במהלך תקופת עבודתו ולא בדיעבד, מכל הזכויות המגיעות לו כ"עובד" על פי החוק והפסיקה"; כמו כן, "פן אחר של המדיניות שנועדה לתמרץ מעסיקים שלא להעסיק עובדים כעצמאיים הוא הטלת האחריות על המעסיק לסיווג הנכון של המועסק – עובד או עצמאי". על יסוד האמור, אני סבורה, כפי שנקבע בעיניין רופא, כי יש לקבוע כללים משפטיים אשר "יתנו תמריץ שלילי מפני סיווג שגוי מודע של 'עובדים' כ'עצמאיים', כמו גם תמריץ חיובי לבדיקה מקיפה של מעמדם טרם היתקשרות עמם על מנת להקטין במידת האפשר את הסיווגים המוטעים בתום לב". לאור האמור, אני סבורה כי יש להחיל את הגישה ההרתעתית על תביעות של מועסק שסיווג כ"עצמאי" בתקופת ההעסקה ובדיעבד מסווג כ"עובד", והחלת הגישה החישובית פוגעת בעיקרון היסוד של קוגנטיות דיני העבודה, ומסכלת את השגת המטרה – מניעה של שלילת זכויות מעובדים על ידי העסקתם כעצמאיים.
לעניין זה, ראו דו"ח פירוט עיסוק שהונפק על ידי המוסד לביטוח לאומי עבורה, מיום 31.1.2019, ואשר צורף לתצהירו של התובע;
לא הוכח שהתובע עבד כדייג עצמאי – עוד נציין, כי הנתבעת שמה דגש רב על פעילותו הנטענת של התובע כעצמאי, ומתוך ניסיון להוכיח כי התובע פעל והרוויח רבות במהלך תקופת ההיתקשרות עם הנתבעת.
]
"במסגרת ההסכם סוכם בינינו שבגין השירותים שאתן לחברת סאסאטק אקבל סכום עבור כל שירות שיינתן פעם בחודש עבור כל החודש שעבר, זה בתחילת הסיכום היה כשהסיכום הראשוני מלכתחילה טרום ההסכם הזה היה שברצוני למצוא עקב גילי מקום עבודה מסודר שבו יהיו לי תנאים סוצאליים שבהם אוכל לפי ההגדרה המדוייקת שלי באותו מעמד להיזדקן עם החברה הזו ולדאוג למעמד משפחתי, רציתי לעבוד בחברה שלמעשה שינוי מבחינתי כעצמאי ולהכנס בחברה להתברג בה בתור שכיר, לשאלת בית הדין האם ביקשתי להיקלט כשכיר אני משיב שכן, במעמד ההסכם הזה אפילו ואמרו לי שזה הכיוון והם רוצים מישהו שמתאים להם מהאיזור שאני נמצא בו שיהיה שכיר מטעמם שיהיה אמון מטעמם על האיזור שאני גר בו."
אנו דוחים טענה זו לחלוטין, בשל הנימוקים הבאים:
ראשית, המדובר בדברים שנאמרו בפעם הראשונה בעת חקירתו הנגדית של התובע, ולא צוינו מעולם קודם לכן – לא בכתב התביעה, לא בשלושת הדיונים המוקדמים שנערכו לפני כב' הרשמת שי, ולא בתצהירו של התובע;
שנית, דברים אלה גם לא נאמרו במסגרת ההתכתבויות שנערכו בין הצדדים טרם הגשת התביעה.
...
מנגד, הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענותיו של התובע, וטענה כי דין התביעה להידחות בכללותה.
]
"הסכם ההתקשרות מיום 9/9/13 היה הסכם שאלי חן הכתיב לי אותו וביקש לתת לנו שירות בתנאים אלה וציין כי אלה התנאים שהוא מתקשר עם חברות אחרות", וכן "התובע היה עצמאי ובעל עסק, וצורת התקשרותו מול הנתבעת כקבלן עצמאי היתה מבחירתו של התובע."
וראו גם בחקירתו הנגדית של מני, שציין את הדברים הבאים, ואשר לא נסתרו אף הם:
"אני זוכר שהתובע ביקש לעבוד במתכונת כקבלן ואף לפי התנאים שעבד, לפי אותם תעריפים שעבד בקליר למרות שזה תעריפים גבוהים מהמקובל אצלנו. לשאלת בית הדין כמה שילמנו לקבלנים קודם לכן אני משיב שבד"כ סדר גודל של בין 200-300 ₪ לקריאת שירות או 400 ₪ ולא מוסיפים על כך נסיעות, זה תלוי במרחק, בעיתוי."
סיכום
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין הנתבעת.
משכך, דין התביעה להידחות בכללותה.
]
עם זאת, ולאחר דברים אלה – ובהתחשב בכך שבסופו של דבר הסתבר שאכן התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אנו קובעים בזאת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
