דיני מיחזור סירוב לקבל בקבוקים ע"י תאגיד המחזור

עוד ציין התאגיד, כי הוא מסרב לקבל למחזור אך ורק בקבוקים שנמסרו לו כבר בעבר, שולמו לאספנים דמי הפקדון ודמי העידוד בגינם, והם עברו תהליך של מעיכה וכיווץ מכאניים במרכזי האיסוף של התאגיד ויצאו את שערי התאגיד אל מפעלי המחזור.

לטענת התאגיד, בתקופה שמינואר עד ספטמבר 2016 הוא מצא עליה של כ- 30% (כ- 25 מיליון) בכמות הבקבוקים שהתקבלו מאספנים מקצועיים לעומת התקופה המקבילה בשנת 2015, בעוד שבתקופה זו חלה עליה של 3% בלבד באיסוף בקבוקי הפלסטיק מרשתות השיווק, ועליה של 3.7% בלבד במכירות בקבוקי הפלסטיק ע"י יצרניות המשקאות (כ- 9 מיליון בקבוקים נוספים, מתוכם 80% לפחות הולכים למחזור ומכאן שנוספו לשוק לכל היותר 7.2 מיליון בקבוקי פלסטיק שניתנים למחזור).

אשר לטענת התובעים, כי לתאגיד חובות מתחום המשפט הפרטי והציבורי, טען התאגיד כי החל משנת 2010 אין לו מעמד סטאטוטורי מכוח חוק הפקדון ולכן לא חלות עליו חובות מכוח היותו גוף הפועל עפ"י דין, אלא הנו תאגיד פרטי לכל דבר ועניין הכפוף לדיני החברות הכלליים ולתנאי האישור שקבל התאגיד בשל הסדר כובל.

את האינדיקציות לעליה בלתי מוסברת בכמות בקבוקי הפלסטיק המגיעה למחזור לעומת כמות בקבוקי הפלסטיק המיוצרים סיפקה הנתבעת בתצהירו המשלים של מר אייל פורת (מש/3) ממנו למדתי, כי בשנת 2016, אצל האספנים המקצועיים בלבד, בהם מנויים גם התובעים, חל גידול של למעלה מ-15 מיליון בקבוקי פלסטיק שהוחזרו למחזור אצל הנתבעת ביחס לשנת 2015 (13.2% יותר) בעוד כמות הייצור ע"י היצרנים גדלה בסה"כ ב-5.5 מיליון בקבוקים (1.8% בלבד לעומת 2015) שכ-75% ממנו אמורים להיות ממוחזרים היינו גידול של למעלה כ-11 מיליון בקבוקים במהלך השנה (כ-15 מיליון בהפחת 75% מ-5.5 מיליון בקבוקים שיוצרו) מעבר לגידול המצופה.

...

סוף דבר התנהלות הנתבעת בהפעלת המדיניות החדשה הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית ולפיכך יש לבטלה וכך הנני להורות.

מאחר והתובעים לא תבעו סעדים כספיים כחלק מתביעתם, הנני נעתר לבקשתם לפיצול סעדים בעקבות קביעתי זו וזאת מאחר והנתבעת המשיכה בהתנהלותה עפ"י המדיניות החדשה גם לאחר הגשת התובענה.

אין בתוצאה אליה הגעתי או באפשרות פיצול הסעדים כאמור כדי למנוע מהנתבעת להוכיח בהמשך, באמצעים אחרים או נוספים, כי בקבוקים שכבר שולמו בגינם דמי פיקדון חזרו אליה בשיטת הדלת המסתובבת, כל זאת בהתייחס לבקבוקים שנמסרו לה בכלל ולאלה שחולטו בפרט, ותוך התייחסות לתובעים ולאספנים מקצועיים אחרים והכל מאחר וישנה הסכמה בין הצדדים לכך שאין לאפשר תופעה של "דלת מסתובבת" וכי שני הצדדים מחויבים להילחם בתופעה זאת ככל שהינה קיימת.

המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמת סירבה באופן עיקרוני להשיב כסף במזומן, אם נתבקשה לעשות כן. עם זאת, עדי הנאשמת הוכיחו כי נוהלי הנאשמת הם בהתאם לחוק, שכן הוכח כי המדיניות בכל סניפי הנאשמת היא קבלת זכוי כספי בעד דמי הפקדון, וככל שהצרכן מבקש כסף מזומן – הוא מקבל זאת ללא כל היתנגדות.

סעיף 4.9 לנהלים הנ"ל קובע ש"הלקוח ייגש עם טופס החזר בקבוקים לקופה ראשית ועבור הטופס הזה יקבל זכוי למימוש בכל זמן שהוא" [ראה עמ' 17 שורות 17-19].

כעולה מהצעת חוק הפקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1998 בעמ' 215, תכליותיו של חוק זה הן: "להצעת חוק זו שתי מטרות עיקריות: האחת - שיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, והשניה – הקטנת כמות האשפה המופקת ונטמנת, והנהגת שיטה שתעודד ותמריץ ייצור ושימוש במכלי משקה הניתנים למיחזור." מכאן עולה כי התכלית החקיקתית של סעיף החוק היא תמריץ הצרכן לאסוף את מכלי המשקה ולהשיבם לבתי העסק לשם העברתם לתאגיד המחזור.

המשיבה מסיבותיה ושיקוליה, מציעה את החזר דמי הפקדון בהנפקת תעודת זכוי הנתנת למימוש מיידי, לא רק על ידי קניית מוצרים שונים בסניפיה ("זכוי מותנה") אלא אף על ידי קבלת כסף מזומן בקופת הסניף – הכל לפי רצונו או בחירתו של הלקוח.

...

[דברי כב' השופטת ארבל בע"פ 4654/03 חרב וליד נ' מדינת ישראל (26.6.2006), פסקה 13]: "בחינת תכלית החוק ומטרתו הינן חלק מתפקידו כמפרש החוק וכאמון על שלטון החוק. מבלי שתינתן הדעת לתכלית החוק יהפוך מעשה פרשנות החקיקה מכניסטי, רובוטי. כיצד זה ניתן לפרש הנורמה מבלי להביא אל מול עינינו את המטרה שלשמה נחקקה? מטרה זו היא בבחינת חץ מורה דרך, היא בבחינת מצפן ובלעדיה לא יהא באפשרותנו לפלס את דרכנו ביער המילים. נראה לי כי המהלך הפרשני צריך להיות כזה בו לאחר שבודד הפרשן את אותן אפשרויות פרשניות המתיישבות עם לשון הטקסט, יהא עליו לבחון אלו מהן מתיישבות עם תכלית ההוראה. רק אם שני שלבים אלה לא שפכו אור על פירושה של הנורמה והיא נותרה נתונה לפרשנויות אפשריות שונות, רק אז יש מקום, לדידי, להפוך את הכלל הקבוע בסעיף 34כא לחוק העונשין לכלל המכריע באשר לפרשנות הדין באופן שתיבחר הפרשנות המקלה." לפרשנות התכליתית שלושה רכיבים: לשונה של הנורמה, תכליתה של הנורמה ושיקול הדעת שמפעיל השופט כאשר הוא בוחר בין האפשרויות הפרשניות הקיימות.

לאחר שבחנתי את הטענות, ולאור עיקרון החוקיות והתכלית החקיקתית סבורתני כי הפרשנות הראויה של סעיף 6(ב) בחוק הפיקדון היא כי ניתן לשלם את דמי הפיקדון באמצעות זיכוי כספי, אך חלה חובה על בתי העסק לשלם תמורת הפיקדון במזומן ללקוח המבקש לעשות כן. זוהי פרשנות המאזנת בין תכלית החקיקה מחד והנטל שחל על בתי העסק מאידך, ועל כן מגשימה באופן טוב יותר את עיקרון החוקיות.

לאור כלל האמור, ולאחר שהוכח כי הנאשמת סירבה להשיב לפקחי המשרד להגנת הסביבה את דמי הפיקדון במזומן; אני מרשיעה את הנאשמת בשלוש עבירות של אי החזרת פיקדון לצרכן בתאריכים 17.3.2013 ו- 22.4.2013 בסניף הנאשמת בקרית מלאכי; ובתאריך 22.4.2013 בסניף הנאשמת בלוד – עבירה לפי סעיפים 6(ב) ו- 18(א)(3) בחוק הפיקדון.

התביעה לפני תביעת התובעת, אספנית בקבוקי משקה ריקים למחזור, לתשלום הסך של 4,612,234 ₪ כהפרש בונוסים/דמי עדוד המגיעים לה לטענתה מהנתבעת לאחר שהאחרונה הפלתה אותה לרעה פעמיים, פעם אחת בתשלום דמי עדוד/בונוסים נמוכים ביחס לאספני בקבוקי משקה ריקים אחרים מקרב רשתות השיווק (להלן: "רשתות השיווק") ופעם שניה למול אספנים מקצועיים אחרים קטנים יותר אחרים להם נערך חישוב בונוסים/דמי עדוד שונה מזה שנערך לתובעת באופן מפלה האסור עפ"י דין והכל בשל שתי עילות משפטיות, האחת מתחום המשפט המינהלי, בהיות הנתבעת, לטענת התובעת, גוף דו מהותי המפלה את התובעת אפליה אסורה באפיונו ככזה, והשנייה מתחום דיני התחרות בשל היות הנתבעת בעלת מונופול ברכש – מונופסון - הגורמת לפגיעה בתחרות ומפרה את תנאי ההסדר הכובל שניתן בעיניינה.

עם השנים יעדי האיסוף והמחזור השתנו באופן הדרגתי כאשר במועד הגשת כתב ההגנה (אוק' 2016), מחויבים היצרנים והיבואנים לעמוד בהקף איסוף בשיעור 77% מכמות מכלי המשקה שמכרו ולמחזר לפחות 90% ממכלי המשקה שאספו.

התנאים בהם אושר ההסדר הכובל האחרון הם כדלקמן: חברת טמפו תחדל מלהיות בעלת מניות בנתבעת בתוך חצי שנה, אך תוכל להמשיך לקבל ממנה שירותים; לא יצטרפו לנתבעת בעלי מניות נוספים אלא באישור מראש של הממונה; הנתבעת תהיה רשאית להיתקשר עם יצרן או יבואן שאינו מבעלי מניותיה לפרק זמן של עד שנה; הקביעה כי הנתבעת הנה מונופולין תבוטל אך אין בכך כדי לקבוע כי הנתבעת אינה בעלת מונופולין או למנוע מהממונה לעשות שימוש בסמכויותיו למקרה שהנתבעת תפר את הוראות חוק התחרות; יימחקו התנאים האוסרים מגעים בין בעלי המניות בנתבעת אם כי התנאי שמידע על נותן שירותים מסוימים לא יועבר למקבל שירותים אחר וכן מידע הנוגע לפעילות היצרנים בתחום עלויות, רווחיות או תימחור אף הם לא יועברו; אין בכך כדי למנוע איסור העברת מידע בין מתחרים מכוח הדין; תימחק הדרישה לקבוע את דמי הטיפול של הנתבעת באמצעות יועץ חצוני ולערוך מיכרז תחרותי לבחירת קבלני משנה; עוד נקבע כי ימחקו התנאים לקביעת סכום הפקדון ע"י תאגיד המחזור לאור השינויים בחוק שהסדירו נושא זה. בשנת 2010 תוקן חוק הפקדון (תיקון מס' 4), והגדרת "תאגיד מחזור" נמחקה במטרה להטיל את האחריות לאיסוף ומחזור מכלי המשקה על היצרנים והיבואנים, עפ"י דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון זה, אך עדיין לא היה בכך כדי למנוע מהיצרנים והיבואנים להיתאגד כדי לעמוד בחובות האיסוף ולפיכך המשיכה הנתבעת לבצע את מטרותיה, ללא מעמד מכוח חוק הפקדון, אך מוטלות עליה חובות מכוח האישור שקבלה במסגרת ההסדר הכובל.

הנתבעת אינה רשאית לסרב לקבל מכלי משקה ריקים ממי שאינו לקוחה.

דרך נוספת להיתמודד עם סוגי המכלים השונים אותם אוספים האספנים המקצועיים היא מתן בונוסים למכלי פלסטיק ומתכת להבדיל מבקבוקי זכוכית, שינוי מדיניות בתחום זה היתרחש ביום 1.5.16 ע"י הנתבעת, עת החליטה לשנות את דרך חישוב דמי העידוד הדיפרנציאליים לאספנים מקצועיים ולהגדיל את דמי העידוד למכלי פלסטיק ומתכת בעוד שמכלי זכוכית לא יזכו לדמי עדוד דיפרנציאליים כלל, וזאת לנוכח העלויות הגבוהות הכרוכות באיסוף ומחזור בקבוקי זכוכית מבין כלל חומרי הגלם.

...

הנתבעת מצידה סברה כי טענתה זו של התובעת לא כומתה ואף לא שולמה בגינה אגרה, (ור' לעניין זה גם ס' 12 לחוו"ד מומחה התובעת ד"ר רועי שלו המציין כי את שיעור הנזק חישב רק ביחס לשוני בדמי העידוד בין התובעת לרשתות השיווק) ולכן דינה להידחות ולחלופין, אין בה כל ממש.

המסקנה המתבקשת הינה כי גם ביחס לאספנים המקצועיים בינם לבין עצמם למרות היותם עובדים באותו השוק, ולמרות שישנו שוני בין הבונוסים המשתלמים, יש לנתבעת טעמים טובים המתירים לה לבצע אבחנה מותרת בין האספנים המקצועיים השונים ולקבוע כי דווקא חלוקה שווה של בונוסים בין האספנים המקצועיים תגרום לפגיעה בתחרות עת תוענק הטבת יתק לאספנים הגדולים על פני האספנים הקטנים ולמעשה עלולה לגרום לפליטתם מהשוק מקום בו יש לעודד הרחבת השוק לאספנים מקצועיים נוספים שירחיבו כאמור את האיסוף לכלל חלקי הארץ, תוך יצירת תנאי שוויון מהותיים בין האספנים.

סוף דבר התביעה נדחית.