דילול מניות של בעל מניות מיעוט בחברה

כך ציינו הנאמנים: "נכון, ההחלטה הנ"ל הייתה מתקבלת גם אם היחיד היה מצביע נגדה, אלא שאז קמה ליחיד (ולנאמנים בנעליו ) עילה להגשת תביעה להסרת קפוח בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות... לכן כל עוד לא בוטלה הסכמת היחיד להחלטות באספת בעלי המניות... לא יוכלו הנאמנים להגיש את תביעותיהם להסרת קפוח המיעוט...". עוד ציינו הנאמנים ברוח זו – במענה לטענת אמה ואבי כי הנאמנים מבקשים להתערב בענייניה של חברה סולבנטית – כי "ביטול הסכמת היחיד לאותן ההחלטות לא ישנה במאום מתוצאות האספה מאחר וההחלטה התקבלה על דעת שלושת בעלי המניות..."( סע' 1.3 לתשובה לתגובה).

לגבי הפגם שנפל לכאורה באי הגשת התצהירים ותגובות לבקשה 156 מטעם אזגה ומעלה כתר, טענו המשיבים כי החברות הגישו תגובות (נספח 4 לתשובת המשיבים לבקשה) והן ממילא אינן צד להליך, וכי דרישת הנאמנים להגשת תצהיר מטעם המשיבים ולהצבת גרסה עובדתית מטעמם כבר בשלב זה, עומדת בסתירה להחלטה אחרת של בית-המשפט קמא אשר הורתה כי הבירור העובדתי בנוגע לדילול מניותיו של היחיד ייעשה בפני המחלקה הכלכלית.

המדובר בהצבעה של היחיד באספת בעלי המניות של החברה, בין היתר בנוגע לעניינים כדלקמן: ראשית, בעד תשלום תוספת ריבית שנתית רטרואקטיבית בשיעור של 10% על ההלוואה הראשונה שניתנה על-ידי אמה לחברה ונקבעה במסגרת הסכם המייסדים בין היחיד לבין אמה והדר (המשיבים 1-2), ושעה שהסכם המייסדים לא החיל תוספת ריבית כזו, שנית, הצבעה לגבי חובת בעלי המניות להזרים כספים לחברה, ושלישית, הצהרה על קיומו של חוב ליחיד על סך של 1.3 מיליון ₪.

...

לטענת המשיבים, לא ניתן להיעתר למתן הסעד העיקרי המבוקש על-ידי הנאמנים מכוח סעיף 220 לחוק ומכאן שאף דין הבקשה לסעדים זמניים – להידחות.

לטעמי אין הכרח להגיע למסקנה זו: ראשית, כאמור, לו הצבעתו של היחיד היתה מביאה להברחת נכס לטובתו או לטובת מי מקרוביו (היינו לטובת מי שאינו בעל מניות אחר בחברה) האם לא ניתן היה לבחון אותה לאור תוצאותיה שהביאו לגריעת הנכס? נראה כי במקרה כזה אף שני בעלי המניות האחרים לא היו מתנגדים לביטול פעולה כזו, שנית, יש לבחון את הצבעתה של אמה כבעלת ענין, ואף אם קביעה כזו תיעשה על-ידי המחלקה הכלכלית, עדיין היה על בית-המשפט קמא ליתן משקל לטענה ולבחון את סיכויי הבקשה העיקרית לאור האפשרות שזו תתקבל, שלישית, יתכן וניתן לבחון את הטענה גם לאור מעמדם של אמה ו/או הדר כנושים פוטנציאליים של היחיד שהיה לכאורה כבר חדל פירעון בעת ההצבעה וקבלת ההחלטות באסיפה, ומה היו שיקוליהם בהצבעה על רקע טענה אפשרית זו, רביעית, העובדה שמערכת היחסים בין היחיד לחברה ובין בעלי המניות בינם לבין עצמם נשלטת על ידי מערכת דינים שונה, היינו כפופה לדיני התאגידים, אין בה כדי למנוע מהנאמנים לטעון בשמו של היחיד טענות כלפי החברה או כלפי בעלי מניותיה ולנקוט בהליכים משפטיים להשבת הנכס גם אם הליכים אלה יתקיימו במחלקה הכלכלית, והעובדה כי ביטול הפעולה של היחיד כפוף למספר דינים ובירורו ייעשה במסגרת אחרת במספר טקטים משפטיים, אינה מהווה בהכרח מחסום בפני הנאמנים.

כך או אחרת, מאחר ובית-המשפט קמא הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי ישיר בין הפעולה (הצבעת היחיד) לבין גריעת הנכס, לא נבחנו על-ידו התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 220 (א)(1)-(3) לחוק.

בהקשר זה יצוין כי יתכן כי בחינת סעיף 220 לחוק על כל תנאיו תביא למסקנה כי אמה נתנה תמורה או תמורה הולמת באופן שסעיף 220 (א) (1) לחוק אינו מתקיים בעניינה ובכך יהיה כדי להביא לדחיית הבקשה (כמובן ביחד עם בחינת כל התנאים המצטברים שבסעיף), ברם, לטעמי לא ניתן היה לסיים את הדיון בטענות הצדדים בניתוח ריישת הסעיף והיה מקום לבחון את כלל התנאים בו. סוף דבר לסיכום, אני מורה על קבלתה ערעור ועל הותרת הצווים הזמניים על כנם תוך השבת הדיון לבית-המשפט קמא שיבחן את התקיימות תנאי הסעיף 220 לחוק כולו במסגרת הבקשה העיקרית.

שיעור חלקם של בעלי-מניות אירודרום ובעלי אופציות אירודרום בהון המניות של החברה לאחר ההקצאה יעמוד על 69%, ואילו בעלי-המניות ובעלי האופציות הקיימים בחברה יחזיקו ב-31% מהון המניות של החברה לאחר ההקצאה, בדילול מלא; כל חובותיה והתחייבויותיה של החברה יוסדרו, כך שלאחר מועד אישור ההסדר על-ידי בית-המשפט, החברה לא תחוב כלפי כל ישות משפטית שהיא חוב כלשהוא, בכפוף לכך שהיא תפרע את התחייבויותיה כמפורט בהסדר.

לכן, לצורך אישור ההסדר המוצע, על בית-המשפט לוודא כי אין בתוצאותיה הצפויות של העסקה משום קפוח בעלי-מניות המיעוט בחברה לנוכח הדילול הצפוי במניותיהם; וכי העסקה אינה פוגעת בזכויותיהם של נושי החברה (הן זכותם לתבוע את חובותיהם והן יכולתה של החברה לפרוע אותם).

...

אני מאשרת העברה כזו בכפוף לכך שהתשלום האמור יעמוד בתנאים החוקיים לביצוע חלוקה.

סוף דבר: אני מקבלת את הבקשה לאישור ההסדר כמבוקש בה ובכפוף לכל האמור לעיל בפסק-דין זה. אני ממנה את עו"ד אפרון כנאמן למימוש אחזקות החברה בטוטליק ובקיבו כמבוקש.

אני מורה לבורסה לשתף פעולה לצורך הוצאתו לפועל של ההסדר, כפי שיידרש.

בהקשר זה הבהירה המלומדת פרופ' צ' כהן במאמרה (בעמ' 46-47) כדלקמן: "אם יחליט הרוב על הגדלת הון המניות של החברה, לא יוכל המיעוט לטעון טענת קפוח עקב כך שאין לו אמצעים כספיים להשקיע בחברה, ועל כן ייפגע אחוז החזקתו בחברה. אין למיעוט ציפייה לגיטימית לכך שהון החברה לא יגדל, ועל כן אין מקום במקרה כזה לטעון קפוח". החריג לכלל זה קיים כאשר ההחלטה אודות גיוס ההון לא נעשית מטעמים עיסקיים של החברה וצורך שלה בהון נוסף, אלא רק כדי לדלל את חלקם של חלק מבעלי המניות שאינם צפויים לקחת בה חלק.

...

אינדיקציות נוספות אליהן התייחסו הצדדים בקשר לשווי הריאלי של המניה בהנפקה הראשונה לאור המסקנה שלעיל לפיה הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי ההנפקה בוצעה בשוויה הריאלי, אין עוד צורך להמשיך ולבחון את יתר האינדיקציות עליהן הצביעו הצדדים.

לטענת התובעים, הצעותיו של מר גולדפינגר תומכות במסקנה ששווין הריאלי של המניות היה גבוה יותר מהשווי נושא ההנפקה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

כמו כן, ביום 31.3.2022 הודיעה המשיבה לציבור בדווח מיידי כי "נוכח אי עמידתה של ברייט וכן של מר רמי מירסקי ומר יניב בן חיים בהוראות ההסכם....אזי חלף המועד למימוש כתבי האופציה הלא סחירים שהוענקו במסגרת ההסכם למר מירסקי ומר בן חיים באמצעות כוכב הצפון יזמות בע"מ". המבקשת מציינת בבקשתה כי הסיבה לכך שהמשיבה ובעל השליטה בה עשו כל אשר לאל ידם על מנת להדיר את רגלי המבקשת ונציגיה מהמשיבה נובעת מן העובדה כי במסגרת עסקת מיזוג בין חברת דור טכנולוגיות בע"מ וסייבר אי אל בע"מ ובין המשיבה, סוכם כי ישולם למנכ"ל ובעל השליטה במבקשת ולחברה מטעמו סכום המוערך בכ-6.4 מיליון ש"ח, המורכבים משתלום במזומן בסך של 2 מיליון ₪ ומחבילה של 800,000 אופציות הניתנות למימוש למניות של החברה במחיר אפס, הסדר אותו מכתירה המבקשת בכותרת "הסדר שערורייתי לגזילת כספים מהנתבעת ולעושק בעלי מניות המיעוט ובעלי מניות מהציבור של המשיבה" טענות הצדדים לטענת המבקשת, אי מתן הצוים הזמניים המבוקשים יאפשר למשיבה ולמנכ"ל ובעל השליטה בה להמשיך בדרכם, לעשות בחברה כבשלהם, תוך פגיעה קשה במבקשת ובברייט שזכאיות להחזיק יחד 16% מאחזקות החברה בדילול מלא, ולמנות נציג לדירקטוריון החברה כדי לכל הפחות להשפיע על היתנהלותה ולקבל את מלוא המידע לו היא זכאית אודות פעילות החברה.

...

סבורני כי יש ממש בטענותיה אלה של המשיבה.

אשר על כן, אני מורה כי המשיבה תימנע מביצוע פעולות בהון המניות של החברה באופן שיהיה בהן לאיין את אפשרות הקצאת האופציות ומימושן על ידי המבקשת, היה ותתקבל תביעתה, בין אם על דרך "החייאת" האופציות (ללא אפשרות לממשן אלא לאחר הכרעה בהליך העיקרי ובכפוף לתוצאותיו) ובן אם בכל דרך אחרת, על פי שיקול דעתה של המשיבה ובלבד, כאמור, שהיה ותתקבל התביעה לא תמנע מן המבקשת היכולת לממש את זכויותיה.

סוף דבר על יסוד כל אלה, הבקשה למתן סעדים זמניים נדחית.

בשנת 2015 הסכימו בעלי המניות על שינוי מבנה ההחזקות בחברה כך שהמשיבים 2 ו-4 החזיקו ב-75% מהון המניות של החברה באמצעות המשיבות 1 ו-3 בהתאמה (להלן: בעלי מניות הרוב), והמבקש 2 החזיק באמצעות המבקשת 1 ביתר הון המניות (המבקש 2 יכונה להלן: המבקש או בעל מניות המיעוט).

עוד נקבע כי החלטות הדירקטוריון בעיניין גיוס ההון הנוסף התקבלו בהתאם להוראות הסכם המייסדים; וכי דילול החזקותיו של המבקש כבעל מניות המיעוט בחברה נעשה כדין ועל בסיס הערכת שווי שאינה רחוקה מערך החברה באותה נקודת זמן.

...

לבסוף, ציין השופט כבוב כי "אין באמור לעיל כדי להוביל למסקנה כי בכל מקום בו תועלה טענה לפי סעיף 191 לחוק החברות, ובפרט – יתבקש מכוחו סעד של הפרדת כוחות בדרך של רכישה כפויה, רק לאחר שהחברה חדלה מפעילותה, לא תקום הצדקה למתן הסעד [...] סבורני כי בהצטבר המקרים, בתי המשפט יפתחו דוקטרינה משפטית לבחינת מצב דברים זה, אולם 'לכל זמן ועת'" (שם, פסקה 34; ההדגשה במקור – ע' פ').

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובפסק הדין נושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי צורך בתשובה.

הבקשה לדיון נוסף נדחית אפוא.