כאן המקום לפרט את הרקע לאמירה זו:
התובע הוא נכה צה"ל הסובל מליקוי שמיעה והפרעת חרדה ודכאון וכתוצאה מכך נפסקו לו 39% נכות.
לטענת התובע ההודעה מהוה לשון הרע שעלולה להשפיל את התובע בעיני הבריות, לעשותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם וכן לבזותו בשל המעשים, ההיתנהגות והתכונות שייחס לו הנתבע בהודעה דנן.
האם גרם התובע נזקים אם לאו, היא שאלה שלא רק שאינה רלוואנטית מאחר ופועלי הבניין אינם נתבעים כאן אלא שהתובע אף מנע מהנתבע לברר את הדברים בכך שהגיש את התביעה זמן רב, כשנתיים וחצי, לאחר סיום העבודות בבניין עד אובדן עקבותיהם של אותם פועלי ביניין ויתכן אף זכרונם את הארוע.
טענתו כי הדבר היה מחריף את מצבו הנפשי, כטענתו - תמוהה ואינני מאמינה לה (עמ' 15 בפרוטוקול שורות 15-16) במיוחד כאשר התובע מתאר חרדה ולילות ללא שינה כתוצאה מהפרסום עצמו (עמ' 16 בפרוטוקול שורות 2-3) ומצופה כי יפעל להפסקת חרדה זו.
העובדה כי התובע לא הגיב לפירסום בשום דרך, היא הנותנת כי אף התובע לא חש כי מדובר בייחוס דברים שאינם אמת או בהתנהגות פלילית כלשהי העלולה להביא עליו את המישטרה עד דלת ביתו כטענתו.
...
סוף דבר הוא כי דין התביעה להידחות וכך הנני מורה.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.
