חברתי כב' השופטת רביד מפנה לנטל ההוכחה הרובץ לפתחו של הטוען לדיירות מוגנת, כאשר לשיטתה המשיב לא עמד בנטל זה, הואיל והיה על המשיב להוכיח כי מכוח חזקת השתוף אביו חתם על חוזה השכירות גם כשלוחה של האם, למרות שהדבר לא צוין בחוזה השכירות, וכי כל סטייה מהכתוב מחייבת אסמכתא של ממש.
...
השופטת עינת רביד:
המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (ת"א 42315-12-14) מיום 17.11.16 (כבוד השופט ג' הימן) בגדרו נדחתה תביעתו של המערער לפנות את המשיב מדירה ברחוב קרל נטר 9א בתל אביב (להלן: הדירה) שנרכשה על ידי המערער ביום 23.1.14 כדירה תפוסה, לאחר שנקבע כי המשיב הוא "דייר מוגן נגזר".
כמו כן נפסק כי המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 1500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 23,000 ₪.
משכך, סבורני כי יש לבחון את הנסיבות דנן בשני היבטים נפרדים.
על רקע האמור, יש גם לבחון את המשך השכירות, באופן שהשוכרים שוכרים את מלוא הדירה, גם אם האם נטלה חלק במימון.
יתר על כן, גם לאחר פטירת המנוח לא הייתה כל רלוונטיות למעמדה של האם, אם כדיירת מקורית או כדייר נגזר, הואיל ואין כל שוני בתנאי השכירות, וההבדל עניינו אך ורק, בשאלת "הדור השלישי".
ודוק, סבורני כי אותה "עשיית עושר" שנטענה ביחס למערער, אין בה בנסיבות דנן, ליצור "יש מאין" ולקבוע כי בגין כך ישתנה מעמדו של המשיב.
