דיון מהיר בתקנות סד"א החדשות

אגב כך, נקבעו בפסק הדין הקביעות הבאות: התביעה היא "תביעת רכב" כהגדרתה בפרק י"ב (דיון מהיר) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקסד"א) והתנהלה ככזו.

הדברים נכתבו אגב אורחא, לגבי הנטל הכללי המוטל לעניין חקירות מומחים, ובלא להתייחס לתקנה 81א לתקסד"א החדשות, המשנה את הנטל לגבי "תביעות רכב". על חברת הביטוח היה לדאוג להתייצבות השמאי מטעמה בבית המשפט, ומשלא התייצב ולא נחקר, לא הוכיחה חברת הביטוח את הנזק לו היא טוענת המענה לטענה זו נעוץ בכך שהתביעה היא תביעת רכב, וככזו, לא חלה עליה תקנה 87(ח) לתקסד"א, אלא תקנה 81א לתקסד"א, הקובעת כי תקנה 87(ח) לא תחול בתביעה בסדר דין מהיר שעניינה תביעת רכב, ותחתיה באה תקנה 87א(4) הקובעת כי "ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט או בתוך שבעה ימים ממועד קבלת חוות הדעת, לפי המאוחר." מכאן, על המועצה היה מוטל הנטל להודיע כי היא מבקשת לחקור את שמאי חברת הביטוח שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה.

...

כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השיבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהשימוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה" העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בערעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שיבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את הערעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.

בעניין זה מקובלת עלי פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.12.07) כדלקמן: "להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד המבקש להתנגד למסמכים אלו או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון...

סוף דבר, הערעור נדחה.

אני סבור כי לא היה מקום להגשת ערעור זה מלכתחילה, במיוחד לאחר שניתן פסק דינו של השופט שוורץ שנזכר לעיל.

המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪).

נוסח זה, כמו גם הדגש שנותנות התקסד"א החדשות לאנטרס הצבורי שב'קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל' תוך "חסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנה 5 לתקסד"א החדשות), מצדיק בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות כיום, משהיה מקובל בעבר".

...

לאור זאת מתעוררת השאלה אם יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה שהגישה התובעת (הבקשה), אף שאילו הוגשה התביעה במועד הגשת הבקשה, הייתה עומדת לנתבעת טענת התיישנות.

מכל האמור אני דוחה את הבקשה.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית בזאת מהטעמים לעיל.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 25,000 ₪, שנפסקו בשים לב לתוצאה על קביעותיי, למידת ההשקעה שנדרשה וטיבו של העניין שנדון.

בצד זאת, תקנות סד"א (החדשות) שמות דגש על האנטרס הצבורי שב"קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חסכון במשאבי זמן ועלויות". נפסק, כי כיום יש לערוך בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות, לעומת אמות המידה שהיו מקובלות בעבר (ראו: עניין רבץ).

הדבר מנוגד לאנטרס הצבורי שבייעול הליכים וחסכון בזמן שפוטי יקר, העומדים ביסוד תקנות סד"א החדשות.

...

אקדים ואומר, כי מצאתי שדין הבקשה להידחות, וזאת ממספר טעמים.

שנית, סבורני כי הצירוף המבוקש של נתבעת נוספת, היא נציגות הבית המשותף, לא ייעל את ההליך ויקדמו, במובן זה, שלא יהיה בכך כדי לסייע לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין מלוא הצדדים שהם אכן רלוונטיים לתביעה.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב תביעה נדחית.

בין הצדדים היתקיים דיון מקדמי בהתאם לתקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א החדשות"), הגישו רשימת עדים מצידם בהתאם לתקנה 62 לתקנות סד"א, וקיימו הליך גילוי מסמכים ותשובה על שאלון.

אחד מהעקרונות החשובים שנקבעו בתקנות מעוגן בתקנה 5 לתקנות החדשות, תקנה הקובעת, כי על בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, לרבות האנטרס הצבורי, כדלהלן: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, "אינטרס צבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השפוטי" בעבר, לאור תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות הישנות"), גישת בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היתה ליבלית.

...

ככל שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בו בכדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשות לתיקון ברוחב לב (ראו לדוגמא: רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח', פ"ד נב (3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פד"י מו(3), 214).

בשים לב לכך שבקשת התיקון הוגשה בטרם החל הליך שמיעת הראיות, שוכנעתי כי ההיעתרות לבקשת התיקון עשויה לסייע בהעמדת הפלוגתאות האמיתיות לדיון ובהכרעה מלאה במחלוקות שבין הצדדים, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, ובשים לב לעקרונות היסוד שבתקנות החדשות, תוך ריפוי מחדלי הנתבע באמצעות פסיקת הוצאות לחובתו.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה לתיקון כתב ההגנה, ומורה על מחיקת סעיף 40 לכתב ההגנה המקורי והוצאת נספחים 2 ו- 3 שצורפו לו. הנתבע יגיש כתב הגנה מתוקן אשר יכיל התייחסות לבדיקה מיום 26.8.21 ולמכתב כבאות והצלה לישראל מיום 22.6.23, אך לא יכלול טענות נוספות מעבר לכך, וזאת תוך 20 ימים מהיום.

ישיבות אלו בוטלו בשל מצב החרום, בהתאם לתיקון תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (הוראות שעה) (סדרי דין במצב חרום מיוחד), התשפ"ד-2023 וכן תיקון לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין במצב חרום מיוחד) (הוראות שעה) התשפ"ד-2023, משלא נתקבלה הסכמת הצדדים לקיום דיון ההוכחות בהוועדות חזותית.

הטענה לחיסרון כיס, הגם שנטענה ללא כל תצהיר או אסמכתא, לא הועלתה מעולם ואף לה, מצוי פיתרון בסדרי הדין - תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שהיו בתוקף במועד הגשת התביעה או תקנה 87(ד) לתקנות סד"א החדשות, אלא שהתובעים משיקוליהם בחרו שלא לטעון לחסרון כיס בשלב הדיוני הרלוואנטי ובגינו לעתור לפטור מהגשת חוות דעת רפואית.

על בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, "אינטרס צבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל תוך חסכון במשאבי זמן ועלויות, ובמיוחד בעת שצד להליך מיתנהל בחוסר תם-לב ובשיהוי קצוני.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.