דיון החלטה זמנית בעניין הסדרי שהות לילדים בשל דרישה לשינוי הנסיבות

בהחלטה הזמנית על ביטול המזונות בשל שהיית הילדים אצל התובע, נזהר בית המשפט לקבוע מסמרות ודחה את הבקשות הזמניות בהותירו את המצב הקיים על כנו.

לאור האמור, לא ניתן לגזור מן התסקירים הללו כל עובדה באשר להקף הסדרי השהות בפועל ויש להסתמך על ממצאים אחרים, הן שבעובדה והן שבמהימנות.

הילכת בע"מ 919/15 - בית המשפט העליון חדד לאחרונה, כי הדרישה בדבר שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי גובה המזונות חלה הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, הן כאשר מקור החיוב הנו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל והן כאשר מדובר בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד.

עוד נקבע כי ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת תיק המזונות, על בית המשפט הדן בעיניין לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר.

וכך מסבירה את הדברים פרופ' זלצמן (שם, שם): "אומנם קמה, עם שינוי הנסיבות, עילת תביעה חדשה בידי כל אחד מבעלי הדין, אך עילה זו היא לשינוי החיוב שנקבע בפסק הדין, לאמור, היא מעוגנת בטיבו של הפסק, כפסק דין שביצועו הולך ומתמשך לעתיד, ובשינוי שהיתחולל בנסיבות האופרטיביות שעל פיהן נקבע שיעור המזונות או נקבע למשמורתו של מי מבעלי הדין יימסר הילד. לפיכך, אין העילה החדשה מנותקת מן העובדות שהיוו תשתית להטלת החיוב או להענקת הצוו, אלא היא רק משנה את הרכבן, בהוסיפה להן עובדה או עובדות מטריאליות, שהתרחשו לאחר מכן". ברם, לא כל שינוי יש בכוחו להוות עילה לתביעה חדשה להגדלת המזונות או הקטנתם.

נוכח האמור בפסק הדין בתביעת המשמורת ובשים לב לחלוקת זמני השהות כפי שנקבעה בהסכם, אינני סבור כי חל שינוי מהותי בנסיבות בכל הנוגע לזמני השהות המצדיק שינוי דמי המזונות.

...

על כן, ביום 31.3.2022 ניתן פסק דין בתלה"מ 43743-01-19 שבו נקבע : " 1. בהתאם להסכמת הצדדים, אני קובע כי תביעת האב למשמורת מסתיימת בקיבוע המצב הקיים בו הקטינים שוהים אצל האב עד יום ג' בבוקר. לאחר מכן אצל האם עד יום ו' בבוקר וסופי שבוע לסירוגין. בנוסף, השהות בימי חמישי מתחלפת בין ההורים, כך שההורה שמבלה עם הילדים בסופ"ש שוהה עמם מיום חמישי" [ ראה סע' 1 לפסק דין מיום 31.3.2022, ראה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.2022].

טעם זה מחזק את המסקנה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה.

סיכום ותוצאה, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

ביום 24.08.2017 ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, לבקשת התובעת, במסגרתו הורחק הנתבע ממנה, וביום 29.09.2017, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים והם נחקרו על גרסותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב, ניתנה החלטת בית המשפט (מפי כב' השופטת ע. אלפסי, שנדרשה לבקשה במסגרת תורנות פגרת הקיץ) לפיה תקפו של צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד, כאמור, הוארך והועמד על שלושה חודשים מיום הינתנו (ה"ט 49380-08-17).

בתום הדיון מיום 22.04.2021 ניתנה החלטה ובה נקבע לאמור: "בהנתן כי הליך המזונות ניפתח לפני זמן רב ובכורח הנסיבות הדיון בהליך נדחה מספר פעמים בשל התפשטות נגיף הקורונה, בהנתן כי הליך מזונות הוא הליך דינאמי ובפרט בנסיבות המקרה דנא, עת חלו שינויים בנסיבות בין היתר, במקומות העבודה של הנתבע ובמקום המגורים של הצדדים לרבות העובדה שהנתבע רכש את זכויות התובעת בדירה המשותפת, יש מקום לקבל השלמה של המידע טרם מתן פסק הדין בעיניין המזונות. לכן אני מורה כדלקמן: הצדדים יגישו לתיק ביהמ"ש תוך 30 יום, דפי בנק בהתייחס לחשבונות העו"ש שלהם כפי שהוצהר עליהם בהרצאת הפרטים (התובעת בהתייחס לחשבון בבנק הדואר ובבנק הפועלים והנתבע בהתייחס לחשבון בבנק איגוד) בהתייחס לתקופה שמיום 1.4.2020 ועד 31.3.2021. הצדדים יגישו את דפי הבנק עצמם ולא דוחות אקסל או דוחות אחרים שנערכו בידי מאן דהוא. כן יגישו הצדדים תוך אותו מועד, תלושי שכר בהתייחס לתקופה שמחודש מרץ עד ספטמבר 2020 (כולל).התובעת תצרף תוך אותו מועד העתק של הסכם שכירות בתוקף בהתייחס לדירת המגורים המשמשת אותה ואת הקטינים, לרבות אסמכתות בגין הוצאות החזקת המדור ככל שהם בידה, וזאת בהתייחס לתקופה שמחודש ספטמבר 2020 ועד מרץ 2021 (כולל). הנתבע יצרף את הסכם השכירות שעל פי טענתו נחתם בין אחותו הגב' ... ובין חברת עמידר הרלוואנטי לתקופה של השנה האחרונה. כן יצרפו הצדדים תדפיסי אשראי בגין כל כרטיס אשראי שהם מחזיקים ללא יוצא מן הכלל בהתייחס לתקופה שממרץ 2020 ועד ספטמבר 2020 (כולל).כן יצרפו הצדדים אסמכתות בעיניין מסגרת האשראי שיש להם בכל אחד מכרטיסי האשראי שהם מחזיקים בידיהם, נכון ליום 1.4.2021. למותר להבהיר כי, הן על פי דיני הראיות והן על פי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, מי מבעלי הדין אשר לא יפעל בהתאם להוראות בית המשפט בכל הנוגע לגילוי המסמכים, יזקף הדבר לחובתו ,הן מבחינת המשקל הראייתי שיש למחדליו והן לעניין פסיקת ההוצאות בתום ההליך". בהתאם להחלטה האמורה הוגשו לתיק בית המשפט מיסמכי הנתבע ביום 21.05.2021, ואילו מיסמכי התובעת הוגשו ביום 23.05.2021.

ביום 17.07.2017 נפל דבר בישראל, ובהלכה שיצאה תחת ידיו של בית המשפט העליון נקבע, בנגוד למסד הנורמאטיבי הקודם, כי החל מגיל 6 (ולא מגיל 15 כשם שהיה עד אז) חבים שני ההורים במזונות ילדיהם עפ"י יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות אל מול זמני השהות של הקטינים עימם בפועל ויתר נסיבות המקרה לגופו.

יצוין, כי בהנתן היתנהלות האב, ניתן ביום 22.01.2020 פסק דין חלקי הקובע, כי משמורתם של הקטינים תהא בידי האם, וכי במועד הדיון תנתן החלטה בעיניין זמני השהות שלהם עם כל אחד מן ההורים.

בנסיבות אלו ובהנתן זמני השהות המצומצמים, והיעדר הסדרי לינה כימעט של הקטינים אצל הנתבע, מצאתי כי לצורך חישוב הכנסתו הפנויה, יש להפחית מהכנסתו, על דרך האומדנה, סך של 3,000 ₪ בלבד בגין הוצאות המדור והחזקתו.

...

בתום הדיון מיום 22.04.2021 ניתנה החלטה ובה נקבע לאמור: "בהינתן כי הליך המזונות נפתח לפני זמן רב ובכורח הנסיבות הדיון בהליך נדחה מספר פעמים בשל התפשטות נגיף הקורונה, בהינתן כי הליך מזונות הוא הליך דינמי ובפרט בנסיבות המקרה דנא, עת חלו שינויים בנסיבות בין היתר, במקומות העבודה של הנתבע ובמקום המגורים של הצדדים לרבות העובדה שהנתבע רכש את זכויות התובעת בדירה המשותפת, יש מקום לקבל השלמה של המידע טרם מתן פסק הדין בעניין המזונות. לכן אני מורה כדלקמן: הצדדים יגישו לתיק ביהמ"ש תוך 30 יום, דפי בנק בהתייחס לחשבונות העו"ש שלהם כפי שהוצהר עליהם בהרצאת הפרטים (התובעת בהתייחס לחשבון בבנק הדואר ובבנק הפועלים והנתבע בהתייחס לחשבון בבנק איגוד) בהתייחס לתקופה שמיום 1.4.2020 ועד 31.3.2021. הצדדים יגישו את דפי הבנק עצמם ולא דוחות אקסל או דוחות אחרים שנערכו בידי מאן דהוא. כן יגישו הצדדים תוך אותו מועד, תלושי שכר בהתייחס לתקופה שמחודש מרץ עד ספטמבר 2020 (כולל).התובעת תצרף תוך אותו מועד העתק של הסכם שכירות בתוקף בהתייחס לדירת המגורים המשמשת אותה ואת הקטינים, לרבות אסמכתאות בגין הוצאות החזקת המדור ככל שהם בידה, וזאת בהתייחס לתקופה שמחודש ספטמבר 2020 ועד מרץ 2021 (כולל). הנתבע יצרף את הסכם השכירות שעל פי טענתו נחתם בין אחותו הגב' ... ובין חברת עמידר הרלוונטי לתקופה של השנה האחרונה. כן יצרפו הצדדים תדפיסי אשראי בגין כל כרטיס אשראי שהם מחזיקים ללא יוצא מן הכלל בהתייחס לתקופה שממרץ 2020 ועד ספטמבר 2020 (כולל).כן יצרפו הצדדים אסמכתאות בעניין מסגרת האשראי שיש להם בכל אחד מכרטיסי האשראי שהם מחזיקים בידיהם, נכון ליום 1.4.2021. למותר להבהיר כי, הן על פי דיני הראיות והן על פי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, מי מבעלי הדין אשר לא יפעל בהתאם להוראות בית המשפט בכל הנוגע לגילוי המסמכים, יזקף הדבר לחובתו ,הן מבחינת המשקל הראייתי שיש למחדליו והן לעניין פסיקת ההוצאות בתום ההליך". בהתאם להחלטה האמורה הוגשו לתיק בית המשפט מסמכי הנתבע ביום 21.05.2021, ואילו מסמכי התובעת הוגשו ביום 23.05.2021.

ברי, כי אין המדובר בהיעדרויות שהן בגדר הנורמה, ושוכנעתי, כי הנתבע אכן נעדר מעבודתו לצורך צמצום הכנסתו בפועל כחלק מטקטיקה בניהול ההליך ולשם יצירת מצג שווא בעניין גובה ההשתכרות שלו.

כאמור, הכנסתם החודשית הפנויה של הצדדים דומה; במסגרת ההכרעה שניתנה בהליך הרכושי, אוזן שוויים של נכסי הצדדים, נכון למועד הקרע, מחצה על מחצה, ושוכנעתי עוד, כי גם בהתייחס ליתר הרכוש, אשר תמונת המצב לגביו התגבשה לאחר מועד הקרע, מצבם של הצדדים דומה, עת שווי דירת הנתבע נכון להיום דומה בגובהו לסכומי הכסף המוחזקים בידי התובעת או עבורה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל בהרחבה, נקבע בזאת כדלקמן: א- הוצאות המדור - האב יישא בהוצאות המדור עבור כל ארבעת הקטינים בסך כולל של 1,660 ₪ (415 ₪ עבור כל קטין).

לטענת נתבע המטפל לא מצא כי מעבר הדירה של האב מצריך שינוי בהתנהלות בעיניין זמני השהות של הקטין וקבע כי "מעבר של פחות מ-15 ק"מ אינו נחשב פגיעה משמעותית במירקם חייו של הילד מכיוון שמדובר בנסיעה של 30-40 דקות , נסיעה שיכולה להתקיים גם בתוך העיר XX. לאור האמור אני מוצא להמליץ [המטפל – א.ו] כי נטל הנסיעה כאשר הילד נמצא אצל האם – ימשיך להיות של האם". לאחר שעיינתי בטענות הצדדים עוד במסגרת כתבי הטענות בלבד, טרם קיומו של דיון וחרף טענות הסף של הנתבע, אשר סברתי אז וסבורה אני כיום כי יש בהן ממש, מתוך ראיית טובתו של הקטין כאנטרס עליון ומתוך רצון לסייע לצדדים המצויים בסכסוך בעצימות גבוהה, מצאתי בהחלטתי מיום 7.12.21 להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע על מנת שתנסה להביאם לידי הסכמות לטובת הקטין ואף לטובתם הם באופן שיתייתר ניהול ההליכים בפני.

עוד נקבע כי בימים בהם אין מסגרת חינוכית מכל סיבה שהיא, לרבות מחלה, חופשה, שביתה וכיוצ"ב הסדרי השהות יימשכו כסדרם יחלו החל מהשעה 09:00 ויסתיימו בשעה 09:00 כאשר ההורה אצלו שוהה הקטין יביאו לבית ההורה השני.

כך גם הדבר אשר לבקשת התובעת במסגרת התביעה הנוכחית כי ייקבעו זמני שהות בחגים, זאת שעה שבפסק הדין השלישי, קיימת היתייחסות מפורשת של הצדדים לזמני השהות של הקטין בימים בהם אין מסגרת חינוכית, דהיינו, גם חגים ומועדים, ומטעם זה, אין כל מקום ליתן פסק דין שונה וחדש שכן דבר לא השתנה בעיניין זה, ואף לא נטען כי חל כל שינוי נסיבות מהותי מאז מתן פסק הדין השלישי.

לנוכח כל האמור לעיל, סבורה אני כי במקרה זה, יש מקום למתן פסק הדין בשלב זה של ההליך, כאשר מצאתי לאמץ את המלצות העו"ס במלואן וליתן להן תוקף של פסק דין, ועל כך להוסיף ולתת בידה סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962 להרחיב, לצמצם, לשנות את זמני השהות של הקטין עם מי מהוריו וליתן להורים כל הוראה נידרשת אשר לקטין.

...

רקע וטענות הצדדים בתמצית בתביעתה טוענת התובעת כי התנהלו בין הצדדים הליכים רבים ובסופו של דבר הוחלט כי המשמורת תהיה משותפת, ואולם במועד פסק הדין האחרון מיום 31.5.21 הצדדים התגוררו במרחק של כמה מאות מטרים האחד מהשני, כאשר התובעת רכשה דירה בסמיכות לדירת הנתבע ולטובת הקטין אשר יוכל לשמור על קשר יציב עם שני ההורים ולשמור על מרכז חייו בעיר XXX.

. לצורך מציאת נקודת האיזון בין מכלול השיקולים, כמפורט לעיל, סבורני כי יש לעמוד גם על מגמות רחבות יותר שהביאו עמן התקנות החדשות.

הינה כי כן, בסמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין במסגרת הליך קדם משפט: "כאשר סבור השופט כי התיק בשל לכך, וכאשר ב[שלב קדם המשפט], לאחר כל הבירורים המוקדמים, אין עוד כל צורך בדיון נוסף", הרי שאין "כל מקום להארכת ההליכים שלא לצורך" כפי שהוסבר ופורט לעיל, בהליך שלפני מצאתי כי ככל שלא בקשתי לסייע לצדדים בהליך קדם המשפט, יש והייתה מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף, מטעמיה, כפי שפרטתי קודם לכן.

לנוכח כל האמור לעיל, סבורה אני כי במקרה זה, יש מקום למתן פסק הדין בשלב זה של ההליך, כאשר מצאתי לאמץ את המלצות העו"ס במלואן וליתן להן תוקף של פסק דין, ועל כך להוסיף ולתת בידה סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962 להרחיב, לצמצם, לשנות את זמני השהות של הקטין עם מי מהוריו וליתן להורים כל הוראה נדרשת אשר לקטין.

בסעיפים 24-23 הוסכם, כי על הצדדים למנוע פגיעה בילדים בשל הגירושין ולהתייחס לילדים בכבוד ואהבה, ולעשות את כל המאמצים למניעת הסתה מצד מישפחות הצדדים.

כאשר עסקינן בתביעה נזיקית שענינה נזק אשר נגרם כתוצאה מהפרת הסדרי ראיה נראה כי איזון נכון בין האינטרסים הנזכרים לעיל יהא במתן סעד מתוך דיני נזיקין אך ורק באם עסקינן בהפרה משמעותית וגסה של הסדרי הראיה אשר נעשתה בזדון ותוך קפוח מוחלט של טובת הקטין וזכויותיו של ההורה האחר, וכן אחר שנוודא כי אין בנמצא סעד חלופי אשר יהא בו מחד לרפא את הנזק לנפגע ומאידך לא לפגוע פגיעה יתירה במרקם המשפחתי".

עוולת הרשלנות בסעיף 35 לפקודת הנזיקין שכותרתו "רשלנות" נקבע כך: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות... - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן הנסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה." עיון בסעיף ובפסיקה מעלה, כי על מנת שתקום אחריות בגין עוולת הרשלנות, נידרש למעשה קיומם של ארבעה יסודות: (א) קיומה של חובת זהירות של המעוול כלפי הניזוק; (ב) הפרת חובת הזהירות; (ג) התרחשותו של נזק; (ד) קיומו של קשר סיבתי בין הנזק להפרת חובת הזהירות.

על פי סעיף 36 לפקודת הנזיקין אדם חב חובת זהירות: "כלפי כל אדם...כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף". זיקה של הורות לילד משותף, בין אם ההורים חיים תחת קורת גג אחת ובין אם לאו, טומנת בחובה באופן מובנה חובת זהירות של כל הורה כלפי מישנהו, בכל הקשור לעניינים העולים מתוך הקשר האישי והקרבה המיוחדת הנוגעים לילדם המשותף.

בחקירתו העיד האב, כי עד לשנת 2019 המפגשים בינו לבין הילדים אומנם לא היו פשוטים, אך היתקיימו והם לנו בבית (פרוטוקול הדיון בעמ' 12, ש' 34-21) וכי בדצמבר 2018 - תחילת שנת 2019 הילדים החלו לסרב להגיע לביתו (פרוטוקול הדיון בעמ' 20, ש' 25-23), מאז החל ליפגוש את י' על מפתן ביתה של האם אחת לשבועיים, ואת י' שלא בבית האב ובדרך כלל בבית הסב (פרוטוקול הדיון בעמ' 24, ש' 30-15).

הינה כי כן, הוכח על ידי האב כי טיב היחסים בינו לבין הילדים נפגע, וברי כי זמני שהות של פעם בשבועיים הם מצומצמים מאוד, ובפרט באופן שבו מתקיימים בינו ובין י'.

לתמיכה בטענתה צירפה התכתבות בינה לבין י' מיום 24.8.2018 שבה הביע י' את רצונו בשינוי (נספח 37 לכתב ההגנה): בנסיבות אלה לא מצאתי, כי יש ממש בטענת האב כי שינוי שם משפחתם של הילדים מעיד על ניסיון של האם למחוק את דמותו של האב מחייהם.

האב גם לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזק לו טוען לבין היתנהלותה של האם, שכאמור ממילא לא נמצאה ככזו המהוה ניכור הורי ובודאי לא כזה שמצדיק העתרות לתביעה נזיקית, אשר הוגשה כתביעה הראשונה בעיניין אכיפת זמני השהות בין האב לבין הילדים.

לטענת האב, האם הפרה בהתנהלותה את הוראות סעיפי הסכם הגירושין, אשר כאמור קיבל תוקף של פסק דין, כאשר הפרה את זמני השהות שנקבעו בו (סעיפים 7-6, 14-11 להסכם הגירושין), הפרה את האיסור להסתה (סעיפים 24-23 להסכם הגירושין), ואף הפרה את החובה לקבל הסכמתו מראש למתן טיפולים והתייעצות בהחלטות חינוכיות בנוגע לי' גם כשהוא מעל לגיל 18 (סעיפים 26-25 להסכם הגירושין).

...

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור הנתבעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ (להלן- "ההוצאות").

התוצאה התביעה הנזיקית בגין הטענה לניכור הורי נדחית.

התובע ישלם את ההוצאות לנתבעת בתוך 30 ימים.

ההחלטה ניתנה כאשר ברקע נסיבות מורכבות וקשות להן נחשף בית משפט קמא והנוגעות במישרין לקשר בין ג' להוריו, כאשר לפניו מוגשים תסקירים של עובדים סוצאליים, חוות דעת של אנשי מיקצוע ובין היתר חוות דעת של ד"ר ד. גוטליב, פסיכולוג קליני אותו מינה לשם עריכת בדיקת מסוגלות הורית לשני ההורים ומתן המלצות לעניין משמורת הקטין וחלוקת זמני שהותו אצל שני ההורים.

חוות דעתו של המומחה התקבלה ביום 24.11.21, והיא כוללת המלצות רבות ביחס לג', אליהן ניתן להתייחס באופן תמציתי המחולקות לשני שלבים, שלב ראשון - רשומו של ג' במסגרת חינוכית מוסכמת; קבלת הערכה מקיפה של ג' במכון להתפתחות הילד; כאשר על ההורים לקבל החלטות משותפות בעיניין הרפואי התפתחותי וחינוכי שלו; ביטול המפגשים עם האב תחת פקוח, כאשר הוא יאסוף את ג' ממרכז קשר או מלשכת הרווחה ויקבל שעת הדרכה הורית יחד עם הקטין.

במסגרת ההחלטה, ניתנו הוראות נוספות בעיניין זמני השהות בין האם לקטין אשר יתקיימו במרכז קשר, מעקב של שירותי הרווחה אחר מצב הקטין לרבות גיבוש תוכנית טפול ביחס אליו ועוד הוראות שלא מצאתי להתעכב עליהן.

עסקינן בהחלטה מפורטת בה סקר בית משפט קמא את תולדות הסיכסוך והשתלשלות העניינים אותה ליווה למן הגשת התביעה לפניו באפריל 2020, כאשר לאורכה ולרוחבה של ההחלטה מפנה הוא לשורה של החלטות שנתן בעבר בעיניין הצדדים וג', ובעיקר אלה שנועדו לשם קיום מפגשים בין האב לבין ג', הפרתן באופן עיקבי על ידי האם אשר טרפדה ביצוע החלטות רבות, כך על פי בית משפט קמא.

לאור אי הגעת הקטין למסגרת החינוכית נימסר לאם כי עליה להביאו לגן מידי יום על מנת שיוכל לקבל את הטיפולים להם נידרש.

מתוך שלל הטענות שהעלתה המבקשת, אמקד את הדיון באחת – החלטת בית משפט קמא ניתנה כאשר ברקע נתק מוחלט בין האב לבין ג' משלא פגש אותו באופן רציף משך שבעה חודשים, והלכה למעשה לא פגש אותו בכלל מאז חודש 09/22.

אשר לשאר הטענות שהעלתה המבקשת, הרי שמרביתן מקומן היה במסגרת בקשות רשות ערעור על החלטות שניתנו בעבר, ובעיקר אלה שעוסקות באופן קיום המפגשים בין ג' לבין אביו, וכעת המבקשת אינה רשאית לשוב ולהרהר אחר החלטות אלה ולבקש לשנותן במסגרת בקשת רשות ערעור זו, זאת מבלי לפגוע בזכותה על פי דין לערער עליהן בסוף ההליך.

...

לצד זאת, אין בידי לקבל את קביעתו של בית משפט קמא אשר הורה על העברת המשמורת הזמנית של ג' לידי אביו באופן מידי כאשר זמני השהות בין המבקשת לקטין יתקיימו במרכז הקשר.

הדבר מחייב תמיכה ומענים טיפוליים מתאימים שהוכנו מראש, כאשר גורמים מקצועיים לרבות מומחה מטעם בית משפט קבעו מפורשות כי המעבר ישרת את טובת הקטין, וכי התועלת שתצמח ממנו עולה באופן מובהק על הפגיעה שעלולה להיגרם ממעבר זה. ודוק, עמדתם של גורמים אלה צריכה להתקבל בזמן אמת, באופן מפורש ובהתייחס לכל האמור לעיל, ולא כהבעת דעה או חוות דעת כללית הניתנת בהתייחס לתרחיש עתידי אפשרי, בדומה לעמדת ד"ר גוטליב שניתנה לפני למעלה משנה מההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

אשר על כן, אני מורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת להשלים את מלאכתו בהתאם למפורט בסעיף 11 לעיל.