מאחר שהעבירה האחרת שתוך כדי ביצועה נגרם מותו של אדם מהווה חלק מיסודות עבירת הרצח על פי חלופה זו, כפי שנקבע בע"פ 5781/06 אימן נאצר נ' מדינת ישראל:
"הרשעת המערער בעבירת רצח היתה על פי החלופה השלישית של סעיף 300(א) לחוק העונשין, לאמור: 'גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה...
גם בע"פ 35/89,ע"פ 44/89 פרוספר לוגסי נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (1) 235 נדונה סוגיית הצטברות עונשי מאסר בעבירות שדינן מאסר עולם ונקבע:
"לפי סעיף 45 לחוק, מי שנידון במשפט אחד לעונשי מאסר בשל עבירות שונות ולא הורה בית המשפט שיישאם, כולם או מקצתם, זה אחר זה, לא יישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר. משמע, בית המשפט גם מוסמך להורות על היצטברות, ובאין הוראה מפורשת חופפים עונשי המאסר זה לזה.
...
בהמשך מבהירה כב' השופטת א' פרוקצ'יה אימתי יהווה רצף של עבירות מעשה פלילי אחד לצורך ענישה ומתי יהווה מספר מעשים שיש להעניש בגין כל אחד מהם בנפרד:
"שאלת הקלסיפיקציה האמורה נגזרת מישניים: מבחינת האופי של העבירות על רקע נסיבות ביצוען וממבט נורמאטיבי הנגזר ממדיניות הענישה ומתכלית ההליך הפלילי כאמצעי להגנה על הפרט והציבור. נקודת המוצא הפרשנית היא כי דרך כלל, עבירות שונות מהוות מעשים שונים שבגינם יש להטיל עונשים נפרדים".
באותו ענין הורשעו הנאשמים, בין היתר, גם בעבירת רצח בכוונה תחילה על פי סעיף 300(א)(2) לחוק ונקבע ע"י בית המשפט:
"בעניינינו, עבירות הקשר והשוד בהן הורשעו ארקדי ואיגור נבדלות מעבירת הרצח שבצעו, ואין הן יכולות להיחשב כ'מעשה אחד' לצורך ענישה. עבירת רצח נבדלת מעבירת שוד בראש וראשונה מבחינת טיבן העובדתי. הן בנויות מיסודות עובדתיים ונפשיים שונים זה מזה. הן נועדו להשיג מטרות שונות. הן מבטאות פגיעות שונות בערכים חברתיים ואנושיים. גם בבחינה המהותית-מוסרית, אין מעשה שוד שעיקרו פגיעה ברכוש כמעשה קטילת חיי אדם הנוטל נפש, החמור שבמעשים על ספר החוקים. דרך כלל, תכלית ההליך הפלילי, ובכללו תכלית ההרתעה, לא תושג במלואה מקום שמעשה שוד ומעשה המתת אדם ייחשבו מעשה אחד לצורך ענישה גם אם התבצעו ברצף זמנים זה לזה. המסקנה היא, איפוא, כי לצורך ענישה אין לראות דרך כלל עבירת שוד ועבירת רצח כמעשה אחד אף אם בוצעו ברצף של זמן, ויש לראותם לא רק כעבירות נפרדות אלא גם כמעשים נפרדים המחייבים ענישה נפרדת וראויה".
שונה המצב ככל שהוא נוגע להרשעה ברצח אגב ביצועה של עבירה אחרת על פי סעיף 300(א)(3) לחוק.
אין אנו סבורים שיש לראות בכך נסיבה לקולא, לנוכח היתנהגותו האלימה של הנאשם כמתואר בהכרעת הדין.
על פי הכללים שנקבעו בע"פ 2948/03 בענין ברזובסקי ואח' שצוטט לעיל, רשאי בית המשפט להטיל על נאשם 2, להבדיל מהנאשם 1, עונשים נוספים בגין עבירת נסיון השוד והעבירות הנלוות לה.
סבורים אנו כי, בענייננו, האנטרס הציבורי מחייב הטלת עונש מאסר נוסף ומצטבר בגין העבירות הנוספות, אשר חומרתן מצאה ביטוי בכניסה האלימה המלווה ביריות לעבר אזרחים חפים מפשע ואשר לא הצטברו לעונשו של נאשם 1, הן לנוכח החובה להגן על חיי אדם בנוסף על האינטרס הציבורי של הגנה על הרכוש והן בשל נסיבותיו של הנאשם והתנהלותו במהלך האירוע.
כמו כן אנו מורים על הפעלת עונש המאסר על תנאי של 8 חודשים בתיק 1920/05 של בית משפט השלום בראשון לציון במצטבר לעונשים שהוטלו בתיק זה.
פיצוי למשפחת המנוח בהצהרה שהוגשה לנו על ידי אשת המנוח, לפי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 תארה בפנינו האלמנה את הסבל היומיומי שהוא מנת חלקה של המשפחה אשר איבדה בעל ואב אוהב ותומך.
ב"כ המאשימה ביקשנו להטיל על כל אחד מהנאשמים את הפצוי המאקסימאלי הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין לכל אחד מבני המשפחה, ואילו ב"כ הנאשמים טענו כי מרשיהם חסרי יכולת כספית, ולנוכח המאסר הממושך הצפוי להם, אין כל סיכוי שיצליחו לעמוד בחיוב זה.
סבורים אנו כי במישור הערכי והמוסרי, ועל פי רוחו של חוק זכויות נפגעי עבירה, אין לקשור את החיוב בפצוי מישפחת הקורבן ביכולתם הכלכלית של הנאשמים.
