דיון בהחלטה לשחרר נאשם בשל היעדר מתורגמן

דיון והכרעה ראיות לכאורה ההחלטה בדבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר זה טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית.

יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון האם קיימת חלופת מעצר הולמת שתשיג את מטרת המעצר באופן שיפגע פחות בחרותו של הנאשם (סעיף 21(ב) לחוק המעצרים), ובפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא החלטות בהן נקבע שיש לבחון קיומה של חלופת מעצר הולמת גם כשמדובר באישום ברצח, ואף החלטות שבהן שוחררו נאשמים ברצח לחלופת מעצר (ראו, למשל: החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 5294/11 שללשוילי נ' מדינת ישראל (24.7.2011); החלטת כב' השופט נ' סולברג בבש"פ 9284/12 מדינת ישראל נ' אבולקיען (1.1.2013); החלטת כב' השופט צ' זילברטל בבש"פ 78/13 אבולקעאין נ' מדינת ישראל (16.1.2013)).

לדיון הנ"ל יוזמן מתורגמן לערבית.

ניתנה היום, יא' אלול תש"פ, 31 אוגוסט 2020, בהיעדר הצדדים.

...

לסיכום חלק זה, סבורני כי לפי המבחן של "אם נאמין", קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת הרצח המיוחסת למשיב בכתב האישום.

איני סבור כי קיימות חולשות מהותיות בראיות או פירכות מהותיות וגלויות לעין, אשר אינן מצדיקות מסקנה בדבר קיומה של עילת מעצר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי על שירות המבחן להגיש עד ליום 30.9.20 בשעה 09:00 תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

בין לבין נדחו הדיונים בעיניין הנאשם לצורך קבלת חוות דעת ועדת איבחון, וביום 16.11.2022 הגישה ב"כ הנאשם דאז עוה"ד קורן, בקשה לקבלת צו להמצאת מסמכים רפואיים- פסיכיאטריים, ואת תיקו הכולל של הנאשם מבית החולים "פרדסיה", וציינה כי בני משפחתו של הנאשם פנו לבית החולים בבקשה זו, אך ללא הצלחה.

בין לבין, זומן הנאשם לבדיקה בפני ועדת האיבחון ביום 18.12.2022, אולם מהודעת שב"ס שהוגשה ביום 25.12.2022 נלמד שהוא סרב לצאת לועדה בטענה "כי זה לא יעזור לו". ודוק, ביום 15.12.2022 מסר ב"כ הנאשם בתגובה בכתב לבקשת ועדת האיבחון לדחייה, כי הצורך בקבלת חוות דעת ועדת האיבחון מתייתר לאור הבקשה לחזרה מהודאה, וחרף החלטתי מאותו יום בה נאמר: "בשים לב שלחוות דעת ועדת האיבחון יש השלכות רוחב משמעותיות עבור הנאשם, לא רק בנושא העונש, אזי לבקשת הועדה מורה על דחיית הגשת הדו"ח עד ליום 10.1.2023, כמבוקש". בהמשך לאמור, התחייב הנאשם בדיון מיום 15.1.2023 לשתף פעולה עם ועדת האיבחון.

וכך התבקש בית המשפט – יש "[...] לתקן את העוול הנורא שניגרם לנאשם במהלך הייצוג שלו עד כה מצד אחד, ומצד שני ע"מ לאפשר לו את יומו בבית המשפט; וכן לאפשר לו ייצוג הולם [...]". בתגובה ב"כ הנאשם מיום 12.12.2022 להחלטה מיום 7.12.2022 כי עליו להבהיר אם הוא טוען ל"כשל בייצוג" הקודם של הנאשם וככל שכך לצרף תצהיר מאת סנגוריו הקודמים, השיב כי החלטת בית המשפט "איננה מידתית". באותו מעמד הוסיף ב"כ הנאשם וטען, כי הנאשם הודה בעבירות שאותן לא היה מקום להזכיר בכתב האישום, בהיעדר ראיות, וכי הנאשם "מבקש להוכיח את חפותו בפני ביהמ"ש". לפיכך הפנה ב"כ הנאשם לפס"ד בעיניין רגבי, לפיו נקבע כי גם אם נאשם מסר הודאתו מתוך רצון חופשי וללא כפייה, אין להכביד עליו בבקשתו לחזרה מהודאה אם כוונתו אמתית להוכיח חפותו, ולא נובעת מתכססנות פסולה.

הנאשם נישאל האם היה מתורגמן לשפה הערבית בדיון, והשיב כי אכן היה מתורגמן אבל "אף אחד לא תרגם לי את כתב האישום ואני הודיתי מכיוון שהבטיחו לי ללכת הביתה". לשאלות בית המשפט מסר הנאשם שהוא לא הסכים ללכת לועדת האיבחון, ושעורכת הדין קורן ביקשה ממנו ללכת לועדת איבחון ואמר ש"אני לא עשיתי שום דבר ממה שהיא אמרה לי".

ועוד תמוה בעיניי, הכיצד זה הבינה הנאשמת – אישתו של הנאשם את כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון, כשבאותו מעמד הנאשם לא הבינו?! הוסף על כך את העובדה, שהנאשם טען להטעיה בהסדר הטיעון – אלא שבהזדמנות אחת אמר שעוה"ד קורן מסרה לו שהוא ישתחרר ממעצרו אחרי ההודעה על הסדר הטיעון, בעוד שבהזדמנות אחרת טען כי היא הבטיחה לו שישתחרר לאחר דו"ח ועדת האיבחון.

...

מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה".

בין לבין, זומן הנאשם לבדיקה בפני ועדת האבחון ביום 18.12.2022, אולם מהודעת שב"ס שהוגשה ביום 25.12.2022 נלמד שהוא סירב לצאת לוועדה בטענה "כי זה לא יעזור לו". ודוק, ביום 15.12.2022 מסר ב"כ הנאשם בתגובה בכתב לבקשת ועדת האבחון לדחייה, כי הצורך בקבלת חוות דעת ועדת האבחון מתייתר לאור הבקשה לחזרה מהודאה, וחרף החלטתי מאותו יום בה נאמר: "בשים לב שלחוות דעת ועדת האבחון יש השלכות רוחב משמעותיות עבור הנאשם, לא רק בנושא העונש, אזי לבקשת הוועדה מורה על דחיית הגשת הדו"ח עד ליום 10.1.2023, כמבוקש". בהמשך לאמור, התחייב הנאשם בדיון מיום 15.1.2023 לשתף פעולה עם ועדת האבחון.

סיכום לאחר שבחנתי את טענות ההגנה לבקשת הנאשם לחזרה מאישום, לא מצאתי כי מדובר בבקשה כנה, ומשלא הוכחו העילות העומדות בבסיסה אני דוחה את הבקשה.

ביום 24.10.2022 התייצב הנאשם לדיון עם סניגור פרטי מטעמו (להלן: "הסניגור השני"), הסניגור הראשון שוחרר מייצוג והסניגור השני ביקש דחייה כדי ללמוד את התיק ולבוא בדברים עם המאשימה.

לאחר שב"כ הנאשם ביקש, בדיון שנערך ביום 26.12.2022, לצרף תיק נוסף ולהודות בשני התיקים, ובית המשפט התיר את הצירוף, ולאחר שהסנגור הודיע כי הקריא לנאשם את כתב האישום והסביר לו תוכנו וכי הנאשם מודה בעובדות כתב האישום ובתיק המצורף, הודיע הנאשם עצמו כי "אני מאשר דברי בא כוחי, ואני מודה בתיק זה ובתיק המצורף". העידר גרסה עובדתית מפי הנאשם בתמיכה לבקשה לחזרה מהודאה בעוד ההודאה נימסרה מפי הנאשם עצמו, הרי שדוקא הבקשה לחזרה מהודאה נימסרה מפי בא כוחו.

ראשית יובהר כי, שלא כאמור בבקשה, הדיון שנערך ביום 26.12.2022, אשר במסגרתו התבקש צירוף התיקים והנאשם מסר את הודאתו, לא נקבע כדיון לשמיעת הכרעת דין כי אם דיון לצורך מתן מענה לאישום, כפי שעולה בבירור מפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2022 ומההחלטה שניתנה במסגרתו, על פיה נדחה הדיון "למתן מענה לאישום ליום 26.12.2022". מן הראוי לציין, כי קודם למועד זה היתקיימו בתיק מספר דיונים שנקבעו למתן מענה לאישום, ונדחו מעת לעת לפי בקשת הנאשם, בהם הישתתף הנאשם לפי בקשתו באמצעות וויעוד חזותי.

טענת הנאשם (מפי בא כוחו הנוכחי) להיעדר שליטה בשפה העברית ולפגם שנפל עקב כך בחופשיות הודייתו ורמת הבנתו למשמעות הדברים אינני מקבלת את טענת הנאשם, מפי בא כוחו, כי בהעדר מתורגמן מטעם בית המשפט ובהעדר שליטה של מותב זה בשפה הערבית "וללא היתרשמותו משפתו העברית של הנאשם" לא יכול היה בית המשפט להתרשם מחופשיות הודייתו של הנאשם ורמת הבנתו למשמעות הדברים (סעיף 8 לבקשה).

...

סופם של דברים נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי מתקיימים בעניינו של הנאשם טעמים מיוחדים המצדיקים את החזרה מההודאה.

לא שוכנעתי כי הבקשה מבוססת על רצונו הכן של הנאשם להילחם על חפותו, ונראה כי היא נובעת מחישוב טקטי לפיו יוכל בהיעדר הודאה להביא להסדר טיעון מקל מזה שנערך עם הסנגור השני.

נוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.

בפרוטוקול נרשם "נעשה ניסיון לדבר עם הנאשם וזאת גם באמצעות תירגום בני משפחתו טוענים כי סובל ממחלת נפש". לפיכך, מונתה הסניגוריה הציבורית לייצוג הנאשם על אף שלא קיימת עתירה למאסר בתיק.

הסניגוריה הציבורית ביקשה כמה פעמים להשתחרר מייצוגו של הנאשם בשל חוסר שתוף פעולה וחוסר יכולת ליצור קשר עם הנאשם באופן שיאפשר ייצוג ראוי.

בא כוחו של הנאשם בדיון שהתקיים ביום 04.03.21, הודיע כי "אינני יכול ליתן תשובה בשמו של נאשם שאין לי דרך לתקשר איתו ולא משנה מה סיבת העידר התיקשורת". בהחלטה מאותו יום, הורתי "בשלב זה, בהיעדר תשובה של הנאשם, יש לראות את הנאשם כופר במלוא העובדות אשר בכתב האישום". לפיכך נקבע התיק לשמיעת ראיות.

...

הגם שהנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין ואף כי התנהלותו מגמתית, ועדת האבחון כתבה מפורשות כי "... יש לציין כי עקב הפרעת האישיות שיתוף הפעולה של הנבדק עלול להיפגע בתנאי לחץ כגון בעת דיון משפטי.". אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, כאשר ראיות המאשימה לאחריותו של הנאשם נשענות על הודאתו בחקירה ושתיקתו בבית המשפט כדבר מה נוסף, לא ניתן להרשיע את הנאשם והנני מורה על זיכויו.

אולם, במהלך הפסקה שהתקיימה עקב בעיות תירגום, עלו אצל הסנגורית דאז חששות הקשורות למצבו הנפשי של הנאשם.

הועדה החליטה לשחרר את הנאשם מצו האישפוז בו היה נתון, ולהמיר את צו האישפוז לצוו לטפול מרפאתי כפוי.

בקשת המדינה לקיים דיון לגופו של עניין, עוד בטרם ישתחרר הנאשם מהאישפוז, לא הסתייעה.

אולם, אין בעצם העובדה שלנאשם מסוים יש קושי קוגניטיבי או מנטאלי להיתמודד עם המשפט כדי להביא להפסקת הליכים, אם אין רמת הקושי מגיעה לכלל העידר מסוגלות לעמוד לדין, ואם אין הקושי נובע ממחלה.

...

תוצאה נוכח כל האמור, אציע לחברי לקבל את בקשת המשנה לפרקליט המדינה לפי סעיף 21א(א) לחוק טיפול בחולי נפש לעיון חוזר, לקבוע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין ולהורות על חידוש ההליך המשפטי בעניינו.

אריאל חזק, שופט לפיכך, הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' אינפלד, לקבל את הבקשה לעיון חוזר ואנו קובעים כי הנאשם כשיר לעמוד לדין.

אנו מורים על חידוש ההליך המשפטי בעניינו.