דיון בהבטחתו של הרשות המקומית להפחית חיוב דמי ארנונה

משכך, חייב הוא לתובעת עבור דמי הארנונה בגין הנכס את הסך הנתבע, כפי שמפורט בתדפיסי גיול החוב המצורפים לכתב התביעה.

כן העידה, כי הנתבע קיבל הנחה בתשלום הארנונה בשנת 2017 בגין הבטחת הכנסה.

7.5 ביחס לטענת הנתבע, כי נסיבותיו האישיות והכלכליות מצדיקות מתן פטור מתשלום מס הארנונה נשוא התביעה, ולמצער הפחתת שיעורו, הרי שאין חולק כי לכל אורך התקופה הרלוואנטית לא העלה טענתו זו בפני התובעת באפיק המינהלי בבקשה לקבלת ההנחה האמורה ולחילופין לא הגיש כל ערר או השגה כלשהיא בקשר לחוב דנן.

ברי, כי התובעת היא הגורם המוסמך לידון בבקשות מעין אלה ועל הנתבע להפנותן אליה ויכול שבמקרה המתאים תיתקבל הנחה בתשלומי הארנונה.

כאשר ההלכה הנוגעת לענייננו פורטה שם ביתר הרחבה כדלקמן: "בעע"מ 4551/08 עריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, (2011), בפיסקה 45 ואילך (להלן: עניין גבעת שמואל), נקבעו כללים ברורים ביחס לסמכותה של רשות מקומית לגבות ארנונה באופן רטרואקטיבי. ראשית, נקבע, כי כאשר הוצאה שומת ארנונה בגין נכס פלוני בשנת כספים מסוימת, כל שומה מתקנת הנתנת באותה שנת כספים ומבקשת לחול על תקופה הקודמת למועד נתינתה, היא בגדר חיוב רטרואקטיבי. נקבע, כי כאשר השומה המתקנת מבקשת לחול על שנים עברו, הרטרואקטיביות שלה מתקיימת בדרך של קל וחומר. ההיגיון שעומד מאחורי קביעה זו, בקליפת האגוז, הוא שעם תום שנת כספים מסוימת, אין עוד הצדקה לגביית ארנונה בגין אותה שנה, שכן תכלית הארנונה היא לממן את פעילותה השנתית השוטפת של הערייה (ראו עניין גבעת שמואל, פסקה 51 וההפניות שם). זאת, בנגוד למקרה שבו מושת חיוב ארנונה לראשונה במהלך שנת מס, שאז יש מקום לבחון האם דרישת תשלום מתחילת שנת המס היא דרישה רטרואקטיבית, אם לאו (שם, בפסקות 52-53) (הדגשה שלי נ.נ.) שנית, נקבע, כי על דרך רוב, חיוב רטרואקטיבי בארנונה אינו תקף, אלא אם היתקיימו טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את סתירת החזקה כי לא הוקנתה לרשות מקומית סמכות להטיל חיובים למפרע ואת הכללת ההחלטה בתוך מיתחם הסבירות (שם, בפסקות 57-59). כך למשל, נקבע, כי תנתן חשיבות מיוחדת להתנהלותו של הנישום ולבחינת השאלה האם רובץ לפתחו "אשם" כלשהוא (שם, בפיסקה 57).

...

כשלעצמי, סבורני כי ראוי היה לו כלל הרשויות המקומיות היו נוהגות להשית את הארנונה לפני תחילת שנת הכספים, או לכל המאוחר במועד הקרוב לראשיתה.

בכך יש כדי להטיל נטל כבד ביותר על הרשויות המקומיות, ואין זה ברור כי הן תוכלנה לעמוד בנטל זה. לפיכך, מן הראוי כי משך התקופה המדויק שבמהלכו יכולה הרשות המקומית לשלוח הודעת חיוב, מבלי שזו תיחשב לרטרואקטיבית, ייקבע על-ידי המחוקק, על בסיס נתונים מתאימים באשר לצרכי הרשויות המקומיות ותוך התחשבות גם בצורך של הנישומים בוודאות לגבי שיעור החיוב בארנונה בשלב מוקדם ככל האפשר; ועל כן, המסקנה היא כי – במצב החקיקתי הקיים – שומת ארנונה המופקת לנישום במהלך שנת הכספים אינה, כשלעצמה, רטרואקטיבית".

סוף דבר - דין התביעה להתקבל וכפועל יוצא מכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 14,784 ₪ בצירוף הפרשים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות ( ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם-1980 מיום 28.5.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

יש לציין, כי במהלך ניהול התיקים התברר כי החוב בגין שנת 2016 נתבע במסגרת שני תיקי ההוצאה לפועל, ובשל כך הופחת מהתביעה הראשונה החוב עבור שנת 2016 והועמד סכום התביעה על סך 8,431 ₪ (ראו סעיף 2 להחלטתי מיום 06.12.2018).

הנתבעת טענה בהליך הקודם, כי היא זכאית להנחה בשיעור של עד 90% בחיוב דמי הארנונה, וכי התובעת לא העניקה לה הנחה זו. בסעיף 35 לעתירה נאמר שבשנת 2010 לא קיבלה הנתבעת הנחה כלשהיא, למרות שלפי ההחלטה האחרונה הייתה זכאית לקבל הנחה של 80%, בנוסף על הפטור של אמה בשיעור של 100%.

בית המשפט קבע כי מאחר ולא הוכח כי הוגשה בקשה למתן הנחה בשנת 2015 ומשלא איפשרה הנתבעת לתובעת לערוך ביקור בנכס, שהיא זכאית לו לפי סעיף 287 לפקודת העיריות, כתנאי נוסף לקבלת הנחה וחרף כך שעקרונית הנתבעת הייתה זכאית לקבלת הנחה של 70%, בשל היותה זכאית לקצבת הבטחת הכנסה בשנים 2017-2015, בכפוף לתשלום יתרת הארנונה לפי התקנות – אין היא זכאית להנחה.

תביעה של רשות מקומית לתשלום חוב ארנונה היא תביעה שניתן להגישה בהליך מקוצר (בסדר דין מקוצר) וגם כתביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, וזאת מכוח הוראת סעיף81א(א)(2)  לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, אשר מאפשרת הגשת תביעה על סכום קצוב הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק ובילבד שסכום התביעה אינו עולה על 75,000 ₪.

שאלה זה נדונה בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מיתקדמת בע"מ נ' עריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 780 (2002), שם קבע בית המשפט העליון כך: "בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המנהליים-מקצועיים... לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תנתן ביתר קלות...שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המנהליים ומידת הפגיעה ועוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות". (להרחבה ראו גם: ע"א (י-ם) 21264-07-13 מנאל אבו רומי נ' עריית ירושלים (30.10.2013)).

...

לפיכך, אינני מקבל טענת ההתיישנות של הנתבעת ביחס לחובות משנת 2010.

סיכומו של דבר, אין לומר כי נוכח ההכרעה בהליך הקודם העירייה היתה מנועה מלנקוט הליכי גבייה אזרחיים באמצעות הגשת תביעות על סכום קצוב בהוצאה לפועל לגביית החובות שלא שולמו.

סוף דבר: לאור כל האמור והמקובץ לעיל, דין שתי התביעות להתקבל ביחס לסכומים הפורטים בסעיף 6 לעיל.

אשר לעותרת, לטענתה היא זכאית לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, ובהתאם לאמור בסעיף 2 (8) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993, היא זכאית להנחה בשיעור של עד 90% בחיוב דמי הארנונה.

זה המקום להביא קטעים רלבאנטיים מתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993: הגדרות: בתקנות אלה- "הנחה" - הפחתה מסכום הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על הנכס באותה שנת כספים, אילמלא ההפחתה; (א) מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן, בשיעורים שפורטו להלן: (1) אזרח ותיק –5 (א) המקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זקנה, קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה – הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס;) (ב) אם בנוסף לקצבה שבפסקת משנה (א) הוא מקבל גימלת הבטחת הכנסה - הנחה בשיעור עד 100 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;ת5 (8) (א) בעל הכנסה חודשית ממוצעת שפורטה בתוספת הראשונה, לפי מספר הנפשות המתגוררות איתו בנכס – הנחה בשיעור שנקבע לפי טורי ההכנסה שבתוספת האמורה; (ב) בתקנה זו – "הכנסה" – הכנסה ברוטו של המחזיק בנכס ושל אלה המתגוררים אתו, לרבות ילד במשפחת אומנה, מכל מקור הכנסה שהוא, לרבות תשלומים שהמוסד לביטוח לאומי משלם להם, למעט – (2) מחצית מהכנסתם החודשית של בן או בת המתגוררים עם המחזיק בנכס; לעניין זה לא תובא בחשבון, לגבי בן אחד או בת אחת בלבד, הכנסה חודשית עד גובה שכר המינימום, ואם אותה הכנסה חודשית עולה על גובה שכר המינימום, לא יובא בחשבון החלק מההכנסה החודשית השווה לגובה שכר המינימום; בפסקת משנה זאת, "שכר מינימום" – שכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, בשיעורו המעודכן ל-1 בינואר של שנת הכספים שבעדה מבוקשת ההנחה; "הכנסה חודשית ממוצעת" – (1) בשכיר – ממוצע ההכנסה החודשית בשלושת החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה נידרשת ההנחה או, לבקשת המחזיק בנכס, ממוצע ההכנסה החודשית בשנים עשר החודשים שלפני שנת הכספים שבעדה נידרשת ההנחה, ממקורות הכנסה כמפורט בסעיף 1(א) לטופס 1 שבתוספת השניה, וממקורות נוספים כמפורט בסעיף 1(ב) לטופס האמור; (2) בעצמאי – ממוצע, כאמור בפסקת משנה (1) שחושב על פי הכנסתו החייבת במס כפי שנקבעה בשומת מס ההכנסה השנתית האחרונה שבידו, כשהיא מחולקת ב-12 ומתואמת למדד הממוצע של החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה נידרשת ההנחה, בתוספת הכנסה ממוצעת לחודשים האמורים ממקורות כמפורט בסעיף 1(ב) לטופס 1 האמור שאינם כלולים בהודעת השומה; מיום 1.1.1994 תק' תשנ"ד-1993 ק"ת תשנ"ד מס' 5563 מיום 22.11.1993 עמ' 226 (ב) בתקנה זו - "הכנסה" - הכנסה ברוטו של המחזיק בנכס ושל אלה המתגוררים אתו, מכל מקור הכנסה שהוא, לרבות תשלומים שהמוסד לביטוח לאומי משלם להם, למעט - (1) מחצית מקצבה המשולמת לפי פרק ה' לחוק הביטוח, ולפי תקנות ההענקות לחיילים ולבני משפחותיהם, התש"ל-1970, ולפי סעיף השלמת קיצבאות ילדים שבתקציב המשרד לעניני דתות – למי שזכאי לה בעד 5 ילדים ויותר; (2) מחצית מהכנסתם החודשית של בן או בת המתגוררים עם המחזיק בנכס; (3) דמי שכירות שמקבל אדם בעד השכרת דירתו – בסכום שאינו עולה על דמי שכירות שהוא משלם בעד דירה אחרת ששכר למגוריו; "הכנסה חודשית ממוצעת" - (1) בשכיר – ממוצע ההכנסה החודשית בשלושת החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 1992 אוקטובר, נובמבר ודצמבר 1993, ממקורות הכנסה כמפורט בסעיף 1(א) לטופס 1 שבתוספת השניה, וממקורות נוספים כמפורט בסעיף 1(ב) לטופס האמור; (2) בעצמאי - ממוצע, כאמור בפסקת משנה (1) שחושב על פי הכנסתו החייבת במס כפי שנקבעה בשומת מס ההכנסה השנתית האחרונה שבידו, כשהיא מחולקת ב-12 ומתואמת למדד הממוצע של החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 1992 אוקטובר, נובמבר ודצמבר 1993, בתוספת הכנסה ממוצעת לחודשים האמורים ממקורות כמפורט בסעיף 1(ב) לטופס 1 האמור שאינם כלולים בהודעת השומה; מיום 1.1.1995 תק' תשנ"ה-1994 ק"ת תשנ"ה מס' 5634 מיום 26.10.1994 עמ' 272 (ב) בתקנה זו - "הכנסה" - הכנסה ברוטו של המחזיק בנכס ושל אלה המתגוררים אתו, מכל מקור הכנסה שהוא, לרבות תשלומים שהמוסד לביטוח לאומי משלם להם, למעט - (1) מחצית מקצבה המשולמת לפי פרק ה' לחוק הביטוח, ולפי תקנות ההענקות לחיילים ולבני משפחותיהם, התש"ל-1970, ולפי סעיף השלמת קיצבאות ילדים שבתקציב המשרד לעניני דתות – למי שזכאי לה בעד 5 ילדים ויותר; (1) קיצבה המשולמת לפי פרק ה' לחוק הביטוח, ולפי תקנות ההענקות לחיילים ולבני משפחותיהם, התש"ל-1970, ולפי סעיף השלמת קצבאות ילדים שבתקציב המשרד לעניני דתות – למי שזכאי לה בעד 4 ילדים ויותר.

לא תנתן הנחה לפי תקנות אלה אלא אם כן שולמה יתרת הארנונה הכללית שהוטלה על הנכס בתשלום אחד מראש, בהוראת קבע או לפי הסדר תשלומים אחר להנחת דעתה של הרשות המקומית.

העותרת השיבה לטענה זו, כי על פי הדין, אין וועדת הערר מוסמכת לידון בטענות בדבר אי חוקיות צו הארנונה, הקריטריונים להטלת ארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדומה.

...

על כן אני קובע שנמנע מהמשיבה לבקר בנכס ולבדוק מי מתגורר בו. אין העותרת חייבת להסתפק בתצהירה של העותרת על כך שבנה אינו מתגורר בנכס, והיא זכאית לבדוק זאת בעצמה.

על כן, אין מנוס אלא לדחות את העתירה, בשל כך שהעותרת אינה מאפשרת למשיבה בדיקת הנכס, הדרושה לדיון בבקשת ההנחה מארנונה של העותרת.

על כן, אני דוחה את העתירה, ולאור הכנסתה הנחזית של העותרת, אני קובע הוצאות משפט מופחתות שעליה לשלם למשיבה בסך 2,340 ₪.

בהתאם לכך, מיד כאשר הבינה המבקשת כי היא מחוייבת בכפל דמי הארנונה, פנתה למשיבה לצורך הפחתת החיוב וזיכויה, והוסכם – לשיטתה – במהלך שנת 2011, כי ישונה החיוב לגודל המושכר וכי המבקשת תזוכה רטרואקטיבית.

בהתאם לסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 (להלן: "חוק הערר") מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי להגיש תוך 90 ימים השגה בפני מנהל הארנונה, על יסוד הטענות המנויות בסעיף, ובעניינינו גודל הנכס (סעיף 3(א)(2) לחוק הערר) או טענת העידר החזקה בנכס, "אינני מחזיק" (סעיף 3(א)(3) לחוק).

מקום בו עסקינן בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, ייקל על בית המשפט לפתוח שעריו ולברר טענות התושב (ע"א 6971/93 עריית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 480), תוך מתן משקל למודעתו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים, מידת הפגיעה ואפשרות עוות הדין שייגרמו לאזרח כתוצאה מחסימת דרכו לערכאות שיפוטיות רגילות (הילכת ט.ט. טכנולוגיה מיתקדמת בע"מ, בעמ' 780).

מקרים אלו הנם חריג למדיניות שיפוטית של הפחתת העומס על בית המשפט וקביעת הליך מינהלי ראוי, כאשר במידה והנושא שבמחלוקת הנו בעל אופי משפטי מובהק, עיקרוני, או בעל חשיבות ציבורית, כי אז הנטיה תהא לקבוע כי הסוגיה תדון בבית המשפט (הילכת דור אנרגיה, פסקה ו' לפסק דינו של כב' השופטת רובינשטיין).

כמו כן יהיו נסיבות מיצטברות שיטילו על הרשות חובת בדיקה אקטיבית של הנכס, כאשר לכך יש לבחון את ידיעתן הפוזיטיבית של מחלקות אחרות של הרשות אודות הפסקת האחזקה, ידיעה העלולה להוות אינדיקאציה לכך שהרשות עצמה עיניה והתרשלה (הילכת דור אנגרגיה, פסקה 38 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר).

...

סיכומו של דבר, מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות כי התצהיר ישמש ככתב הגנה בתיק.

לכן, לשיטת העיריה, המירב שניתן לעשות במסגרת החוק הוא לחייב את העותרת בארנונה על פי השמוש בפועל בתקופת ההפעלה בקיץ ובשאר השנה לחייב את העותרת בחיוב ארנונה מופחת של מחסן לשטח הבנוי ולא ניתן לחרוג מעבר לכך מצו הארנונה שכן חיובי ארנונה לא נתונים לבחירת הרשות, אם לגבות וכמה, אלא יש לגבות ארנונה לפי הסווג והשמוש בפועל ורק לפי הדין, כאשר החברה הכלכלית לא יכולה לתת פטור מארנונה וגם לא מנכ"ל העיריה וגם לא ראש העיר יכולים לעשות כן ולכל היותר מדובר בהבטחה שלטונית שלא מתקיימים תנאיה, היא לא מחייבת וניתן לחזור ממנה.

יש לציין כי לאחר הדיון בו המלצתי לצדדים לנסות להגיע להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט ,לאחר שהבהרתי להם כי דין העתירה להיתקבל, הגישה העיריה הודעה ובקשה שבית המשפט ישקול לבקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשאלה המשפטית האם רשות מקומית מכוח הבטחה או הסכם יכולה להעניק פטור מתשלום ארנונה לנכס לשנה כולה או לחלקה ללא הסמיכה בדין ,תוך טענה שהעיריה לא יכולה להחליט שלא לחייב את העותרת בתשלום ארנונה ומשמדובר בסוגיה מורכבת בעלת השלכות ציבוריות רחבות.

לטעמי, מצופה מהעיריה ,שקבלה שנים את דמי הארנונה בגין הנכס נשוא העתירה באמצעות החברה הכלכלית וכעת, במיכרז הנוכחי, ישירות מהעותרת, תעמוד מאחורי התחייבויותיה ,מצגיה ותנאי המיכרז כפי שהובהרו ,שנעשו בצוותא חדא עם החברה הכלכלית.

דהיינו, למרות הפגם המינהלי שנפל אצל הרשויות -אי החוקיות לפטור מארנונה (שכאמור אינני סבור שזה המצב כאן) הייתה נשארת ,מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית, תוצאת פסק הדין בעינו והחיוב בארנונה רק לגבי השמוש בפועל של העותרת בנכס וזאת מהטעמים שציינתי בגוף פסק הדין לגבי מצגי והתחייבויות הרשות ועקב מניעות מצידן לטעון אחרת לאור גם התנהלותן הלא ראויה והלא הוגנת של הרשויות במקרה זה ,תוך שהמשיבות יכולות ,במספר דרכים, להגיע לתוצאה של כיבוד ההתחייבויות והמצגים בגביית הסכום הגלובלי של "השורה התחתונה" של דמי הזיכיון והארנונה מהעותרת .

...

זאת ועוד, מהתכתבויות הווטסאפ בין מנהלת העותרת לעו"ד בן משה -היועץ המשפטי של החברה הכלכלית, עולה בבירור שהוא מכחיש שאמר והורה לחייב את העותרת בתשלום ארנונה על כל השנה ולא רק עבור חודשי הפעילות ,כשהוא מציין שהנ"ל אושר על ידי צביקה ברוט ראש העיריה והדברים ברורים ומדברים בעד עצמם ותואמים את גרסת העותרת שאני מקבלה כאמור.

התוצאה: לאור האמור לעיל אני מקבל את העתירה ומחייב את המשיבות ביחד ולחוד לפעול כדי להגיע לתוצאה הנפסקת בפסק דיני שחיובי הארנונה החלים על העותרת יהיו באופן התואם את הוראות המכרז, כפי שנקבע על ידי בפסק הדין, באופן שהסכום הכולל השנתי שעל העותרת לשלם למשיבות יעמוד על חיוב כולל של דמי הזיכיון השנתיים ותשלום ארנונה בגין תקופת השימוש בפועל בקיץ של העותרת בנכס (תקופה של ארבעה-ארבעה וחצי חודשים ).

.אני מחייב את כל אחת מהמשיבות לשלם לעותרת הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.