דחיית תביעת תאונת עבודה בגין סרטן ריאות עקב עישון

ביום 4.3.15 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה, ובהחלטה מיום 17.5.15 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא הוכחה חשיפה לחומרי צבע במהלך עבודתו של המנוח.

המומחית התבקשה להשיב לשאלות הבאות: מה הייתה מחלתו של המנוח? האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, היתקיימו במנוח התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו? האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת המנוח לליקוי ממנו סבל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

השיבה המומחית: "לא נכון. המנוח היה חשוף לשני גורמי סיכון וודאיים לסרטן הריאות עישון סיגריות ועבודה כצבע. מדובר על חישובים המתאימים לסיכון המיוחס לאוכלוסייה ולכן ברור שהסיכון הוא בין 25-50% הרי לכן עבודה צבע הוכללה כגורמת לסרטן הריאות. מכאן כי הסבירות שעבודתו של המנוח גרמה למחלת סרטן הריאות הנה 50% לפחות. בניסיון להמחיש בצורה מספרית את הסיכון היחסי של כל גורם ומשמעותו אצל המנוח – במקרה ייחודי זה – הרי שהסיכון היחסי מהחשיפה לצבע לא מגיע ל-20% והוא פחות מהשפעה משמעותית. גם אם ניקח בחשבון ותק בצבע כמתואר המשקל היחסי של העישון לא ישתנה ולעבודה בצבע השפעה פחותה בהרבה מ-20%." בית הדין נעתר, ברובה, לבקשת התובעת להפנות למומחית שאלות הבהרה נוספות, להן השיבה המומחית ביום 23.12.20, כדלקמן: לשאלה: "א. מה משמעות תוספת הסיכון שראית לנכון לייחס למקרה דנן, קרי, 1.37, לאפשרות של המנוח לחלות בסרטן הריאות? האם משמעות הדבר כי למנוח היה סיכון של 37% יותר מהאוכלוסייה הכללית לחלות בסרטן?" השיבה המומחית: "משמעות סיכון יחסי הוא מדידת חוזק הקשר כמרכיב חשוב ואחד המדדים לקביעת קשר סיבתי. המשמעות היא שלתובע סבירת של מעל 50% כי חלה בסרטן ריאות על רקע החשיפה התעסוקתית מאחר ויש קשר סיבתי בין חשיפה לצבעים לסרטן ריאות. הוכח קשר סיבתי בין חשיפה לצבעים וסרטן ראיות, כך נקבע גם על ידי IARC. במקרה ייחודי זה שלא תוארה חשיפה משמעותית לצבעים, אך תואר עישון חריג בהיקפו הרי שניתן לייחס סיכון בר ייחוס כפי שקיים באוכלוסייה 0.5-1.1% לחשיפה לצבעים ו-88-95% לחשיפה לעישון." לשאלה: "ב. מאחר שעסקנן בדין האזרחי בו נידרשת סבירות של 50% לקש"ס האם תוספת הסיכון שציינת היא מובהקת סטטיסטית? קרי רמת המובהקות של 50%?" השיבה המומחית: "חשיפה כצבע היא גורם סיכון ויש קשר סיבתי לסרטן הריאות בסבירות של מעל 50%." לשאלה: "ג. בשאלה ג' נשאלת לגבי תוספת סיכון של 1.95 לבעלי ותק מעל 10 שנים שנות חשיפה (שבנסיבות המקרה דנן המנוח עבד 17 שנים בחשיפה) מדוע לא ניתן לשלול במקרה דנן שתוספת סיכון זו (1.95) רלוואנטית?" השיבה המומחית: "מדובר על סיכון יחסי שהוא מדד חשוב, אך במקרה ייחודי זה כמפורט לעיל הסיכון בר ייחוס לחשיפת התובע לצבע נמוך ואינו משמעותי." לשאלה: "ד. לשאלה ג' שלא ניתן לשלול שתוספת הסיכון גבוהה יותר ובהיתחשב בתשובתך לשאלה ד' כי חשיפה לצבע מהוה גורם עצמאי, כיצד הגעת למסקנה כי הסיכון היחסי אינו מגיע ל- 20%? תשומת לבך כי עסקינן בתיק אזרחי בו נידרשת סבירות של קש"ס מעל 50%. משמע שלא נידרשת וודאות כי ההשפעה הייתה מעל 20% אלא די בסבירות שכזו." השיבה המומחית: "בחשיפה לצבע הסיכון היחסי הוא 1.37 ואילו הסיכון היחסי בעישון 15-20. יש סבירות כי נגרם סרטן כתוצאה מחשיפה לצבע, אך ההשפעה אינה משמעותית במקרה ייחודי זה לנוכח העישון." לשאלה: "ה. בנסיבות אלו האם אין מקום להיתחשב בתוספת הסיכון ומסקנת ה-IRAC כפשוטה וככזו המשפיעה על שיעור השפעה בסבירות מעל 50%?" השיבה המומחית: "יש קשר סיבתי בין חשיפה לצבע לבין סרטן הריאות השפעת תנאי העבודה אינה משמעותית." לשאלה: "ו. האם נכון שבהתחשב בוותק חשיפתו של המנוח ובחשיפתו לצבעים הרי שמסקנת המחקר של ה- IRAC לפיה עבודה כצבעי מהוה גורם לסרטן ריאות רלוואנטית לתובע ככל שלא אנא נמקי מהיכן ממחקר ה- IRAC ניתן ללמוד כי השפעת העבודה במקרה דנן פחותה בהרבה מהשפעת העישון?" השיבה המומחית: "כפי שהוסבר לעיל הסיכון מעישון עולה במקרה ייחודי זה, כך שהשפעת תנאי העבודה אינה משמעותית." לשאלה: "ז. בתשובתך לשאלה ה' בצעת חישוב כלשהוא והגעת למסקנה שההשפעה פחותה מ- 20% האם נכון שביחס לצבעים מעשנים עם ותק של 10 שנים ויותר הסיכון שנימצא היה 1.35 ולא פחות מ- 20. איפה מצוין במחקר ה- IRAC כי הסיכון פחות מ- 20%?" השיבה המומחית: "המסקנות מבוססות על הספרות המקצועית העדכנית." לשאלה: "ח. שעה שמסקנת ה- IRAC מתאימה לעבודתו (תק' החשיפה, עישון, צביעה) מדוע אין לקבל את המלצת ה- IRAC או כפי שהיא? האם להערכתך מתחייב לבצע משחק עם הנתונים/נוסחות נוספות על בסיס נתונים שכבר מצאו תוספת סיכון בקרב צבעים ומעשנים?" השיבה המומחית: "המסקנה היא מסקנה מקצועית ומתייחסת לכל גורמי סיכון במקרה ייחודי זה." עיקר טענות הצדדים התובעת עתרה למינוי מומחה רפואי נוסף.

...

השיבה המומחית: "לא נכון. המנוח היה חשוף לשני גורמי סיכון וודאיים לסרטן הריאות עישון סיגריות ועבודה כצבע. מדובר על חישובים המתאימים לסיכון המיוחס לאוכלוסייה ולכן ברור שהסיכון הוא בין 25-50% הרי לכן עבודה צבע הוכללה כגורמת לסרטן הריאות. מכאן כי הסבירות שעבודתו של המנוח גרמה למחלת סרטן הריאות הינה 50% לפחות. בניסיון להמחיש בצורה מספרית את הסיכון היחסי של כל גורם ומשמעותו אצל המנוח – במקרה ייחודי זה – הרי שהסיכון היחסי מהחשיפה לצבע לא מגיע ל-20% והוא פחות מהשפעה משמעותית. גם אם ניקח בחשבון ותק בצבע כמתואר המשקל היחסי של העישון לא ישתנה ולעבודה בצבע השפעה פחותה בהרבה מ-20%." בית הדין נעתר, ברובה, לבקשת התובעת להפנות למומחית שאלות הבהרה נוספות, להן השיבה המומחית ביום 23.12.20, כדלקמן: לשאלה: "א. מה משמעות תוספת הסיכון שראית לנכון לייחס למקרה דנן, קרי, 1.37, לאפשרות של המנוח לחלות בסרטן הריאות? האם משמעות הדבר כי למנוח היה סיכון של 37% יותר מהאוכלוסייה הכללית לחלות בסרטן?" השיבה המומחית: "משמעות סיכון יחסי הוא מדידת חוזק הקשר כמרכיב חשוב ואחד המדדים לקביעת קשר סיבתי. המשמעות היא שלתובע סבירת של מעל 50% כי חלה בסרטן ריאות על רקע החשיפה התעסוקתית מאחר ויש קשר סיבתי בין חשיפה לצבעים לסרטן ריאות. הוכח קשר סיבתי בין חשיפה לצבעים וסרטן ראיות, כך נקבע גם על ידי IARC. במקרה ייחודי זה שלא תוארה חשיפה משמעותית לצבעים, אך תואר עישון חריג בהיקפו הרי שניתן לייחס סיכון בר ייחוס כפי שקיים באוכלוסייה 0.5-1.1% לחשיפה לצבעים ו-88-95% לחשיפה לעישון." לשאלה: "ב. מאחר שעסקנן בדין האזרחי בו נדרשת סבירות של 50% לקש"ס האם תוספת הסיכון שציינת היא מובהקת סטטיסטית? קרי רמת המובהקות של 50%?" השיבה המומחית: "חשיפה כצבע היא גורם סיכון ויש קשר סיבתי לסרטן הריאות בסבירות של מעל 50%." לשאלה: "ג. בשאלה ג' נשאלת לגבי תוספת סיכון של 1.95 לבעלי ותק מעל 10 שנים שנות חשיפה (שבנסיבות המקרה דנן המנוח עבד 17 שנים בחשיפה) מדוע לא ניתן לשלול במקרה דנן שתוספת סיכון זו (1.95) רלוונטית?" השיבה המומחית: "מדובר על סיכון יחסי שהוא מדד חשוב, אך במקרה ייחודי זה כמפורט לעיל הסיכון בר ייחוס לחשיפת התובע לצבע נמוך ואינו משמעותי." לשאלה: "ד. לשאלה ג' שלא ניתן לשלול שתוספת הסיכון גבוהה יותר ובהתחשב בתשובתך לשאלה ד' כי חשיפה לצבע מהווה גורם עצמאי, כיצד הגעת למסקנה כי הסיכון היחסי אינו מגיע ל- 20%? תשומת לבך כי עסקינן בתיק אזרחי בו נדרשת סבירות של קש"ס מעל 50%. משמע שלא נדרשת וודאות כי ההשפעה הייתה מעל 20% אלא די בסבירות שכזו." השיבה המומחית: "בחשיפה לצבע הסיכון היחסי הוא 1.37 ואילו הסיכון היחסי בעישון 15-20. יש סבירות כי נגרם סרטן כתוצאה מחשיפה לצבע, אך ההשפעה אינה משמעותית במקרה ייחודי זה לנוכח העישון." לשאלה: "ה. בנסיבות אלו האם אין מקום להתחשב בתוספת הסיכון ומסקנת ה-IRAC כפשוטה וככזו המשפיעה על שיעור השפעה בסבירות מעל 50%?" השיבה המומחית: "יש קשר סיבתי בין חשיפה לצבע לבין סרטן הריאות השפעת תנאי העבודה אינה משמעותית." לשאלה: "ו. האם נכון שבהתחשב בותק חשיפתו של המנוח ובחשיפתו לצבעים הרי שמסקנת המחקר של ה- IRAC לפיה עבודה כצבעי מהווה גורם לסרטן ריאות רלוונטית לתובע ככל שלא אנא נמקי מהיכן ממחקר ה- IRAC ניתן ללמוד כי השפעת העבודה במקרה דנן פחותה בהרבה מהשפעת העישון?" השיבה המומחית: "כפי שהוסבר לעיל הסיכון מעישון עולה במקרה ייחודי זה, כך שהשפעת תנאי העבודה אינה משמעותית." לשאלה: "ז. בתשובתך לשאלה ה' בצעת חישוב כלשהו והגעת למסקנה שההשפעה פחותה מ- 20% האם נכון שביחס לצבעים מעשנים עם ותק של 10 שנים ויותר הסיכון שנמצא היה 1.35 ולא פחות מ- 20. איפה מצוין במחקר ה- IRAC כי הסיכון פחות מ- 20%?" השיבה המומחית: "המסקנות מבוססות על הספרות המקצועית העדכנית." לשאלה: "ח. שעה שמסקנת ה- IRAC מתאימה לעבודתו (תק' החשיפה, עישון, צביעה) מדוע אין לקבל את המלצת ה- IRAC או כפי שהיא? האם להערכתך מתחייב לבצע משחק עם הנתונים/נוסחאות נוספות על בסיס נתונים שכבר מצאו תוספת סיכון בקרב צבעים ומעשנים?" השיבה המומחית: "המסקנה היא מסקנה מקצועית ומתייחסת לכל גורמי סיכון במקרה ייחודי זה." עיקר טענות הצדדים התובעת עתרה למינוי מומחה רפואי נוסף.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שלפני לא קיימת הצדקה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, שכן חוות דעתה של המומחית סבירה מנומקת וברורה, והיא נסמכת על החומר הרפואי שהונח בפניה, ועל העובדות שנקבעו על ידי בית הדין, על יסוד הסכמת הצדדים.

המומחית אמנם לא מצאה לשנות מחוות דעתה אף לאחר שנשאלה שאלות הבהרה, אולם לא שוכנעתי שיש בכך כדי להעיד על כך שהיא מבוצרת בעמדתה.

נוכח כל האמור, ומשלא מצאתי כי מתקיים טעם ממשי המצדיק מינוי מומחה חלופי – הבקשה נדחית.

ביום 23.7.2012 ניתנה חוות דעת המומחית שלפיה אין קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה של המנוח, ובלשונה של המומחית: "מסקנתי היא כי לא ניתן לקבוע כי סרטן שלפוחית השתן בו לקה המנוח נגרם או הוחמר עקב תנאי עבודתו. יש להניח כי הרגלי העישון של המנוח עד לשנת 1996 היוו גורם רב משקל בהיווצרות מחלתו.

נקבע כי "המנוח נפטר כתוצאה ממחלת הסרטן בשלפוחית השתן. אין בפני בית הדין ראיות הקושרות קשר סיבתי רפואי או משפטי את תנאי עבודתו במחצבת אבן בסיד בע"מ למחלתו. לא מדובר כאן בתאונת עבודה על פי עיקרון המיקרוטראומה, אלא תהליך תחלואתי בלבד" (להלן: פסק הדין הראשון).

האחד הוא סרטן ריאות והשני הנו סרטן שלפוחית השתן כאשר לעניין סרטן שלפוחית השתן מדובר ב-limited evidence - ראיות מוגבלות ולעניין סרטן ריאות מדובר ב -sufficient evidence - ראיות מספיקות".

המומחה הסביר ש"לאור האמור לעיל יש להניח כי מחלתו של התובע התפתחה בעקבות עישון כבד והשפעת חשיפה לפליטת דיזל היא יחסית שולית משום שיש להניח שישב בקבינות של המכונות וגם עבד בשטח פתוח דבר שמפחית את סוגיית החשיפה לפליטת דיזל".

"סוגיה של קבינה סגורה או פתוחה לא נדונה בחוות דעתי, אך משום שהמנוח עבד במחצבות (עבודה במחצבות מתלווה ביצירת אבק רב) יש להניח שהיה מדובר בקבינה סגורה. משום שעבד משנת 1987 יש סבירות שבשנים הראשונות עבד עם חלונות פתוחים". האם יש בעובדה שבמחצבה שבה עבד המנוח, עבדו עובדים נוספים שהפעילו ציוד מכאני כבד, כדי להגביר את חשיפתו לאדי פליטה ולשנות מקביעתך שהשפעת העבודה פחותה מ-20%? "העובדה שבמחצבות עבדו מפעילי ציוד נוספים לא תורמת ממשית להערכתי, משום שמדובר בשטחים פתוחים ותרומתם לחשיפתו גם כן שולית". המומחה הוסיף כי "לאור הנאמר, להערכתי, מידת ההשפעה של החשיפה התעסוקתית על מחלתו של המנוח לא עולה על 20%". ביום 12.1.2020 הודיע הנתבע שנוכח האמור בחוות דעת המומחה השלישי יש לדחות את התביעה.

...

טענות הצדדים התובעת טענה כי יש לקבל את התביעה.

בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה.

הנתבע טען שהתביעה מתנהלת משנת 2011 ושבכל פעם שהעניין נדון התביעה נדחית.

לפיכך, מצאנו שקביעת המומחה בעניינו של המנוח הגיוניות וסבירות אף אם נשווה אותן לקביעה בעניינו של הכבאי.

לכן, לא מצאנו עילה להתערב בה. בנסיבות אלה, יש לדחות את התביעה משלא הוכח שלתנאי העבודה של המנוח השפעה משמעותית על התפתחות המחלה ממנה סבל.

סוף דבר התביעה נדחית.

ביום 12.4.2015 דחה הנתבע את תביעתה, מחמת שלא הוכח כי ארעה למנוח תאונת עבודה; לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו וחשיפתו לחומרים למחלה ממנה נפטר; וכן כי המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית אשר השפעת העבודה על מותו, אם היתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

אשר לקשר הסיבתי קבע המומחה כי חשיפה לאסבסט ולאבק עץ נמצאה קשורה באופן משמעותי לסרטן ריאות ולכן הוא מעריך שיש השפעה משמעותית של תנאי עבודתו של המנוח, בשילוב עם גורמים נוספים בהם עישון, על סרטן הריאות בו לקה.

האם יש במחקרים אלו כדי לחזק את מסקנתך בנוגע לקשר הסיבתי ולהשפעה על רקע חשיפתו של המנוח לצבעים כפי שפורט בפניך בתשתית העובדתית? תשובה: · במאמר Disability, mortality, and incidence of canaer among Geneva Painters and electricians: a historical prospective study מאת Guberan אשר פורסם ב-1989 מצא שבקבוצה של 1916 צבעיים (ביניין, טיח, רכבים, שלטים וצבעיים אחרים) נמצאה עליה במספר צבעיים שחלו בסרטן הראיה ונפטרו בעקבות סרטן הראיה.

...

משהוגשה בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה, ניתנה ביום 6.8.2019 החלטה ולפיה נדרש המומחה להשיב לשאלות שפורטו בה. ביום 27.8.2019 הגיש המומחה את תשובותיו ולהלן נפרט את השאלות והתשובות שניתנו (הטעויות במקור, מ.נ.ד): הינך מופנה לסיכום אשפוז מיום 28.10.13 מבית החולים מאיר, לפיו המנוח עישן 80 שנות קופסא.

תמצית טענות הצדדים לטענת התובעת, דין התביעה להתקבל.

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות.

משכך, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתו, או למנות מומחה אחר או נוסף.

לו סבר הנתבע כי ברצונו להבהיר שאלה זו- היה יכול להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה, אך הוא לא עשה כן. לאור האמור לעיל, בשים לב לחוות דעתו של המומחה ולתשובותיו לשאלות ההבהרה, אנו סבורים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלתו.

סוף דבר התביעה מתקבלת - התובעת הינה תלויה של המנוח בהתאם לסעיף 130(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 וזכאית לגמלה בהתאם לסעיף 131 לחוק.

התובעת ביקשה לקבוע כי הונחה תשתית עובדתית לפי הילכת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע בכל הקשור למחלת הריאות בה לקה המנוח ולהורות שימונה מומחה רפואי לעניין הקשר הסיבתי בין עבודתו של המנוח ובין פגיעתו ומותו (כתב התביעה הוגש נגד ההחלטה מיום 31.1.19 בעיניין דחיית התביעה של המנוח לתשלום דמי פגיעה בגין סרטן ריאות, וכן נגד ההחלטה בעיניין דחיית התביעה לגימלת תלויים בנפגע עבודה מיום 4.2.20).

כמו כן, המנוח מסר כי הוא לא מעשן כבר 11 שנים וכי לפני כן עישן תקופה ארוכה אך מעט סיגריות ביום.

מטרתה של תורת המקרוטראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על ארוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה–סוגיות בתאונות עבודה, 1994, הוצאת לישכת עורכי הדין, עמוד 94).

...

האם קיימת בעניינו של המנוח תשתית עובדתית לפי דוקטרינת המיקרוטראומה? לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהוגשו בתיק הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסתו של המנוח, שנמצאה מהימנה בעייננו, לעניין חשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות במסגרת עבודתו.

מהאמור לעיל, אנו קובעים כי בעניינו של המנוח קיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע.

לסיכום ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין שיתייחס לעניין השאלה האם המנוח חלה במחלות סיליקוזיס ו-COPD והאם ישנו קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למחלות אלו.

ביום 25.5.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין מחלת סרטן הריאות שלטענתו נגרמה כתוצאה מעבודתו.

עוד מציין התובע בתצהירו כי נהג לעשן 20 סיגריות ביום במשך כ-36 שנה.

דיון והכרעה סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

בהיעדר כל תמיכה לכך, על אף הגמישות הפסיקתית, לא מצאנו כי הונחה תשתית מתאימה למינוי מומחה בהקשר זה. שעה שהתובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת אודות חשיפות חוזרות ונישנות לחומרים מסוכנים במסגרת עבודתו שיש בה כדי לתמוך במינוי מומחה על פי תורת המקרוטראומה, יש מקום להורות על דחיית התביעה.

...

" בהתאם לאמור, שאלנו את עצמנו עד כמה ניתן להגמיש את הנטל הראייתי המוטל על התובע בהתאם לפסיקה אותה הבאנו לעיל והגענו למסקנה לאחר ששקלנו את הדברים כי במקרה שבפנינו, לבד מהעובדה שהתובע שימש כמכונאי במוסך במשך מספר שנים מוגדר, לא הוצגה בפנינו כל ראיה אובייקטיבית לעניין האסבסט שהיה מצוי בבלמים, כאשר כפי שציינו לעיל - אף ככל שהבלמים אכן הכילו אסבסט, לא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית הכוללת עבודה חוזרת ונשנית לחשיפה לאסבסט או לחומרים אחרים כאמור לעיל, בטיפול יומיומי שגרתי על ידי התובע.

בהעדר כל תמיכה לכך, על אף הגמישות הפסיקתית, לא מצאנו כי הונחה תשתית מתאימה למינוי מומחה בהקשר זה. שעה שהתובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת אודות חשיפות חוזרות ונשנות לחומרים מסוכנים במסגרת עבודתו שיש בה כדי לתמוך במינוי מומחה על פי תורת המיקרוטראומה, יש מקום להורות על דחיית התביעה.

סוף דבר על יסוד האמור, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות.