בנוגע לתמורה שקבלו התובעות, כאן המקום לציין כי מי שהחליף את גלית בתפקיד של מנכ"ל החברה היה העד שהוזמן מטעמה, מר בוסקילה, אשר הצהיר כי קיבל משכורת בסך של 12,000 ₪ כעובד שכיר, סכום שלאחר מכן עלה ל-14,000 ₪ "עם תלוש" (ראו ע' 16, ש' 5-9 לפרוטוקול הדיון).
בהתאם לפסיקה, הגשת תביעה להכרה במעמד של "עובד" אינה יכולה להוות "חוסר תום לב" השולל סטאטוס של עובד - אם זה הסטאטוס המתאים בהתאם לעובדות.
למען הסר ספק, אנו מבהירים כי אין אנו אומרים כי חוסר תום הלב של התובעת שולל את מעמדה כ"עובדת", אלא שבהתאם למאפיינים היא איננה ולא הייתה "עובדת", אלא בעלת עסק משלה וכי דרישותיה בנגוד למוסכם מצביעות על חוסר תום לב.
לסיכום
לאחר שקבענו שאין יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לידון בתביעה ולכן, היא נדחית על כל רכיביה.
...
ראשית, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בה, כאשר המסכת העובדתית המתוארת בתביעה מתבססת על הסכם התקשרות מסחרי בין שתי חברות – התובעת 2 והנתבעת 1.
כן, טענו הנתבעים להיעדר יריבות בין התובעת לבין ירון וכי דין התביעה כנגדו להידחות.
כך כתב הנשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, השופט מנחם גולדברג ז"ל:
"נהוג לומר, על יסוד האמור בשורה ארוכה של פסקי דין, כי המבחן הנהוג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד הוא מבחן ההשתלבות... קביעה זו אינה מדויקת. עיון בפסיקתו הענפה של בית הדין הארצי לעבודה מוליך למסקנה, כי הלכה למעשה נוקטים בתי הדין ב"מבחן מעורב" כל אימת שעליהם להכריע בסוגיה אם פלוני הוא 'עובד' אם לאו, תוך שימת דגש חזק על מבחן ההשתלבות".
לסיכום, התובעת בחרה לעצמה את צורת ההתקשרות, כפי שהיא עצמה מעידה, ניסחה את ההסכם שהיא העבירה לנתבעים, ניהלה מו"מ לגבי תנאי ההתקשרות, לא ביקשה אף פעם להיות "עובדת" עם תלוש שכר, כאשר היא הייתה מודעת לחלוטין לגבי השלכות ההתקשרות כיועצת או כעובדת, ובחרה לדווח על הכנסתה עם חשבוניות של החברה, משיקולי מס.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה התקשרה התובעת בצורה כזו, אלא עשתה זאת במסגרת תפקידים בכירים אחרים במשך שנים.
למען הסר ספק, אנו מבהירים כי אין אנו אומרים כי חוסר תום הלב של התובעת שולל את מעמדה כ"עובדת", אלא שבהתאם למאפיינים היא איננה ולא הייתה "עובדת", אלא בעלת עסק משלה וכי דרישותיה בניגוד למוסכם מצביעות על חוסר תום לב.
לסיכום
לאחר שקבענו שאין יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה ולכן, היא נדחית על כל רכיביה.
