דחיית תביעת פיצוי על גניבת רכב

סוגיית הכסוי הבטוחי התביעה נגד הנתבעת 1 התביעה נגד הנתבעת 1 הוגשה על בסיס פוליסה לביטוח כלי רכב מעל 3.5 טון שהנפיקה לתובעת, וזאת לתשלום שווי המשאית כולל מתקן ההרמה וכן לפצוי על אובדן הכנסות מיום גניבת המשאית (הפוליסה צורפה כנספח א' לתצהיר מימוני כמו גם כנספח א' לתצהיר סמדר נחמיה מטעם הנתבעת 1).

לא למותר לציין כאן כי במהלך שמיעת ההוכחות התברר, וזאת לראשונה, כי בשל ארוע הגניבה הקודם הוגשה על-ידי מימוני תביעה נגד חברת הביטוח שנדחתה בשל חריג דומה לזה שבעניינינו של "גניבה על ידי עובד של המבוטח או בשיתוף עימו", וכך גם נדחה עירעורו לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון (ת"א (שלום ת"א) 43506/06 מימוני נ' פנקיס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח (21.10.2009); ע"א (מחוזי ת"א) 4748-12-09 (4.9.2011); רע"א 7298/11 (24.10.2011)).

...

לעניין זה מקובלת עלי עדותו של מימוני כי מן הסכום של 89,677 ₪ שחברת שלמה סיקסט נדרשה לשלם בגין גניבת הרכב, הופחת סכום של כ-10,000 ₪ בשל נזקי הרכב בטרם גרירתו, ובין הצדדים נעשתה התחשבנות מתאימה כך שבסופו של יום שילם סכום של 80,000 ₪ (עמ' 11 ש' 1 - עמ' 16 ש' 25, שם מסביר מימוני את המסמך נ/3 המהווה דרישה בלבד שלא מומשה, וכן את מסמך נ//4 שהיא חשבונית מס בגין שיקים שמסר תחילה לפני שהוסכם על הקיזוז כאמור).

סוף דבר התביעה נדחית.

לאחר שנתתי דעתי להיקף ההתדיינות ולהיקף העבודה שנדרשה מן הנתבעים בניהול הגנתם, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול נסיבות המקרה, אני מורה כי התובעת תישא בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט של הנתבעים 1, 4-3 בסכום כולל של 10,000 ₪, וכך גם ביחס לנתבעת 2 תישא בסכום כולל של 10,000 ₪.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים מיום 27.09.2020 (כבוד השופטת אידית קליימן-בלק) לפיו נדחתה תביעת הפיצויים שהגישו המערערים, יורשיו של המנוח תאמר סרסור שנהרג מאש חיה שנורתה לעבר רכב גנוב בו נסע, עת לא נענה לקריאות לעצור וניסה לפרוץ את מחסום הצבא בדרכו לשטחי הרש"פ. הארוע ביום 15.11.2004 נהג המנוח במכונית טויוטה שנגנבה מבעליה באיומי אקדח (להלן- הרכב) והתקדם אל עבר מחסום צה"ל המוצב לפני הכניסה לעיר קלקיליה (להלן – המחסום) כשניידות מישטרה מפעילות סירנות דולקות בעקבותיו.

...

ואלו היו ממצאיו של בית משפט קמא: "הרקע לאירוע מושא התובענה הנו גניבת רכב מבעליו החוקיים באיומי אקדח על ידי המנוח, וניסיון להימלט עם הרכב לשטחי הרשות דרך המחסום"; "המנוח שנהג ברכב הגנוב לא שעה לסימנים של המאבטח שהורה לו לעצור"; המנוח "פרץ את המחסום במהירות רבה, או אז נפתחה אש חיה לעברו"; "הרכב נורה הן מחלקו הקדמי והן מחלקו האחורי"; באירוע הירי נטלו חלק הן שני החיילים והן המאבטח"; גם החיילים וגם כסיף "עשו שימוש ברובי M-16"; בית משפט קמא נסמך גם על חוות הדעת הפתולוגית וגם על שתי חוות דעת בליסטיות מטעם מז"פ וקבע כי "במסד הראייתי קיימת ראיה פוזיטיבית המנתקת קשר סיבתי עובדתי בין נשקו של המאבטח לקליע שהוצא מגופו של המנוח וזאת בדמות דו"ח הבליסטי שבדק את נשקו של המאבטח. מאחר ואין חולק כי שני חיילי המחסום אף הם נטלו חלק בירי וירו לעבר הרכב ירי מאסיבי למדי כעולה מהודעותיהם במשטרה, לרבות לעבר חלקו הצידי והאחורי בעת הימלטותו, ובהצטרף לראיה השוללת קשר בין רסיס הקליע שהוצא מגופת המנוח ואשר גרם למותו, לבין נשקו של המאבטח - מתבקשת מאליה המסקנה כי המנוח נהרג מאש החיילים ולא מהאש שנורתה מנשקו של המאבטח" בית משפט קמא דחה את הטענה לפיה ירה כסיף גם באקדח שהחזיק ברשותו וקבע כי "אין כל קצה של ראיה בתיק המשטרה המרמזת על ירי מאקדחו של המאבטח או מאקדח כלשהו. אדרבא, כל 18 התרמילים שנאספו מהשטח, שייכים לקליעים של רובה סער מסוג M-16ולא לאקדח" התביעה נדחתה תוך חיוב המערערים בהוצאות.

לא מצאנו את אותו "חומר ראיות אמין" שיאפשר הסקת מסקנה הפוכה מזו שהסיק בית משפט קמא.

דין הערעור להידחות.

בהמשך לדחיית דרישת התשלום, הגישה משיבה 3 תביעה לתשלום 10,430 ₪ (תא"מ 720248/08) בתאריך 30.1.2011, בטרם ניתן פסק הדין בתביעת משיבה 3, שלחה מערערת 1 למשיבה 3, מכתב שכותרתו: "הודעה על גניבת כלי רכב", בה נטען כי, החברה היתה מבוטחת אצל המשיבה החל מיום 1.8.2007, וכי "בתקופת הביטוח נגנבו מבית העסק שני כלי רכב של החברה" (ההדגשה שלי – ש.ד.) דרישת הפצוי נומקה במכתב כדלקמן: "כיוון שמתוקף הביטוח שהוזמן על ידי, ועל פי הרשימה והפוליסה לביטוח העסק, כסוי גניבות ממין זה היה בתוקף בעת הגניבה." בתשובתה מיום 1.5.2011, למערערת 1, דחתה משיבה 3 את התביעה בנימוק כי חלה היתיישנות על התביעה.

...

דין טענה זו להידחות מאחר שהיא מתעלמת מן העובדות והמסמכים כפי שהוצגו על ידי המערערות עצמן.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערערות ישלמו הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ למשיבים 1-2 ו-10,000 ₪ למשיבה 3.

פיצויים על עצם הפיטורים שלא כדין למרות קביעתנו כי התובע פוטר במסגרת פגישה שנערכה בין הצדדים ביום 12.2.15, מאחר שלא שללנו את הגרסה כי לפגישה זו קדמו חילופי דברים לא ראויים מטעם התובע (ס' 47 לתצהיר הנתבעת) ובמסגרת פגישה זו הצדדים הגיעו להסכמה בדבר שינוי אופי ההיתקשרות מעובד שכיר להעסקה קבלנית, הרי שלא מצאנו מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי בשל פיטורים שלא כדין.

הגשת תלונה למישטרה אין בה כשלעצמה לבסס תביעה בגין "פגיעה בשם הטוב". התלונה הראשונה הוגשה ביום 15.01.15 בגין גניבת רכב ובוטלה ביום 18.01.18 לאחר שהנתבע בליווי שוטר פגש את התובע וקיבל לידיו את מפתחות הרכב.

נדחית התביעה לפצוי בגין הפסד ימי עבודה של הרכב שנגנב בסך 18,000 ₪.

...

התובע ישלם לנתבעים סך 150 ₪ בגין דו"ח חניה מיום 15.01.15 וכן ישלם 735.5 ₪ בגין הדו"ח שניתן בשל החזקת כלב ללא רצועה.

הנתבעים ישלמו את הדו"חות לרשויות ככל שלא עשו כן עד כה. ככל שהדו"חות טרם שולמו על ידי הנתבעים יישאו הם בעלות קנסות וריבית ככל שיש כאלה.

לאור זאת ולאור תוצאת ההליך מצאנו לפסוק לטובת התובע שכ"ט והוצאות בסך 3,000 ₪ בגין התביעה שכנגד.

תמצית ההכרעה לאחר עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, המוצגים והמסמכים שהוגשו, שמיעת העדים מטעם הצדדים ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים - אקבע כי לא עלה בידי התובע לעמוד ברף הדרוש ולשכנע שגירסתו לאירועים הנטענים יש בה כדי לבסס טענתו ל"תאונת דרכים" המזכה בפצוי על פי חוק הפלת"ד. מנגד, עלה בידי קרנית להוכיח במאזן ההסתברויות, ברף הדרוש וביישום הנידרש, כי יש תחולה במקרה זה לחזקה הממעטת לתחולת חוק הפלת"ד שעניינה תאונה במתכוון, ולפיכך דין תביעת התובע, כפי שהוגשה ולא תוקנה עד תום ההליך - להדחות.

כפי שנפסק ברע"א 6284/10 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' רבקה אליצור (פסק דין מיום 27.12.10) שצוטט לעיל: "מה לי נסיעה פראית בזיגזג כשאדם תלוי על חלון הרכב ומה לי נסיעה לאורך עשרות מטרים כשאדם שרוע ונאחז בציפורניו במכסה המנוע – זו גם זו כוונתן אחת היא -'להיפטר' מאותו אדם הנאחז ברכב על מנת שלא יפריע להשלמת מעשה הגניבה". כאמור, בדומה למקרים שנידונו בפרשות בלבן ורשיד סאמי, אף בפרשה זו, נקבע כי קיומה של כוונה מצד הגנב לגרום נזק גופני לנפגעת, היא מסקנה ברורה ומסתברת ממעשיו" .

...

בשים לב למהימנות הנמוכה שמצאתי לייחס לצד ג', ולנתון כי שוכנעתי שרכבו היה מעורב באירוע התאונה בניגוד לנטען על ידו בכתב ההגנה - הרי שלא יהיה צו להוצאות בהודעת צד ג'.

תביעת המל"ל בתיק 15632-04-18- נדחית.

עם דחיית התביעה בתיק 25227-01-17 נדחית מאליה גם הודעת צד ג' שהוגשה על ידי קרנית.