דחיית תביעת פיטורים בהריון: ללא היתר

במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת כי פוטרה בנגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: החוק), שכן היתה בהיריון במועד הפיטורים, וכן כי השימוע נערך שלא כדין.

כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעת פעלה בנגוד לחוק עת פיטרה אותה במהלך ההיריון ולא נתנה לה היזדמנות אמיתית להציג אישור בדבר ההיריון, וגם לא אפשרה לה להשלים את תקופת ההודעה המוקדמת.

האם התובעת פוטרה בנגוד לחוק עבודת נשים? גם את טענתה של התובעת כי פוטרה בנגוד לחוק עבודה נשים – יש לדחות, שכן התובעת נימנעה שוב ושוב מלהציג לנתבעת אישור בדבר ההיריון.

...

במיוחד מצאנו את טענתה של התובעת כי היה על הנתבעת "לשוב ולבדוק" האם זה חוקי לפטר עובדת בהריון מול הממונה במשרד הכלכלה (סעיף 22 לתצהירה), כחסרת תום לב נוכח כך שהיא זו אשר התבקשה שוב ושוב למסור את האישור בדבר ההיריון.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

נוכח תוצאות ההליך ובהתחשב בנסיבות העניין, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

עילת התביעה לפי חוק עבודת נשים- סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות". מסעיף 9(א) עולה כי האיסור על פיטורי עובדת בהריון, ללא היתר משר העבודה, חל רק אם העובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה "שישה חודשים לפחות". במקרה שלנו, אין חולק שהתובעת לא עבדה אצל הנתבעת שישה חודשים שהרי היא התחילה את עבודתה ביום 24.08.14 ויחסי העבודה הסתיימו ביום 01.01.15, קרי, בין הצדדים היתקיימו יחסי עבודה תקופה של ארבעה חודשים ושישה ימים בלבד.

היות ובהתאם להלכה, אין בית הדין ניכנס לשיקוליו של המעסיק בהחלטה על פיטורי עובד שכן:"מעסיק זכאי שלא להמשיך את העסקתו של עובד שאינו שבע רצון ממנו, גם לא בצורה קיצונית. לא כל שכן, כאשר עסקינן בפיטורים לאחר תקופה קצרה במהלכה, מטבע הדברים, נבדקת התאמתו של העובד לעבודתו" (דב"ע (ארצי) מו/3-118 תדיראן בע"מ- טוביה שפיר, פד"ע י"ח 264 (1987)), הרי שמקום שקבענו כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא היה במעשיה או בהתנהגותה סיבה לפיטוריה, ומשלא שוכנענו בקשר הנטען שבין הפיטורים לבין ההריון וכן משלא שוכנענו מטענותיה לפיה פוטרה בשל הריונה ותוך הפרת חוק שויון הזדמנויות- נדחית ונדחים בזאת כל רכיבי התביעה המבוססים על הטענה של פיטורים שלא כדין ובנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה ובנגוד לחוק עבודת נשים, אשר התובעת כלל לא נכנסה בגדריו.

...

הנוהל שלנו במפעל, יש לנו תגבור במחלקה שלי, אני מקבל ממחלקות אחרות ששם יורדת העבודה או משהו אחר, התובעת הגיעה אליי, עשיתי לה ראיון של כמה דקות והיא הייתה אמורה להגיע למחרת כדי להתחיל לעבוד במחלקה שלי, וזה לא קרה אז היא לא עבדה שעות בודדות, היא לא עבדה בכלל נכון גם סעיף 7 כולו, כל הדברים האלה בעצם לא קרו (בהתאם להנחיית בית הדין אני קורא את סעיף 7) אחרי שהתובעת לא הגיעה אליי לעבודה והתקשרה אליי ואמרה שהיא חולה, ואחרי כמה ימים שלא חזרה לעבודה, לא משנה מאיזו סיבה כרגע, התברר לי אחרי שבדקתי ורציתי להחזיר אותה למחלקת האם שלה כי אני הייתי צריך עובדים במידי, אז הבנתי שגם במחלקת האם היא הייתה נעדרת הרבה ממי הבנת את זה מהמנהל של מחלקת האם פנית, דיברת עם המנהל הקודם והוא אמר לך שהיו לה העדרויות קודמות ולכן מה? הדעת למסקנה שאתה לא צריך את העובדת הזו? לא הגעתי לשום מסקנה, כי אני לא מגיע למסקנות, כי כל עוד היא לא עבדה אצלי אפילו דקה אחת אני לא מכיר את הבנאדם, התובעת במקרה הזה, ואני לא יכול להסיק עליה שום דבר" (עמ' 39 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 40 שורות 1-15 שם).

לסיכום- כל טענות התובעת בגין פיטורים מחמת הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיוויון הזדמנויות בעודה נדחות על ידינו מכל וכל, כאשר בגין הפגם המסויים שמצאנו שנפל בהליך השימוע שנערך לה, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסכום של 2,500 ₪.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד- התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 146,840 ₪, בסופו של דבר מצאנו ממש בטענה אחת מטענותיה ופסקנו לזכותה סכום של 2,500 ₪ בלבד, המהווה אחוז מזערי מסכום תביעתה, לפיכך ובהתחשב בעבודה שהשקיעה הנתבעת בהגנתה, עת נדרשה להתמודד עם תביעה, בסכום של 146,840 ₪, של עובדת שעבדה אצלה תקופה קצרה ביותר והואיל ואנו סבורים כי ראוי שידם של עובדים גם כאלה שהמחוקק בחר להגן עליהם הגנה מיוחדת במסגרת חוקים שונים שחוקק למענם, לא תהיה "קלה על ההדק", בבואם להגיש, תביעות הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט, כאשר סכום זה יקוזז לגמרי עם הסכום שקבענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפגם המסוים שנפל בשימוע שנערך לה. סכום של 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

וכך קובע הסעיף: "לא יפטר מעסיק עובדת שהייתה בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות". בעבר נקבע בסייפא של סעיף 9(א) כי "לענין סעיף זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים". אולם, המחוקק תיקן את סעיף 9 לחוק עבודת נשים וכיום הסייפא נמחקה ובמקומה נחקק סעיף 9(ז).

57.2 סעיף 2 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), התש"ם-1979, כנוסחו במועדים הרלוואנטיים לתובענה, קבע כך: "(א) התפנתה בעיריה משרה בדרגה 7 ומעלה של הדרוג המנהלי שיש עליה הקצבה בתקציב המאושר, או בדרגה 37 ומעלה של דרוג ההנדסאים והטכנאים, או בדרגה כלשהיא של הדירוגים המקצועיים האחרים ולא נתמלאה בדרך אחרת – יפורסם עליה מיכרז פומבי.

לפיכך, אין בבקשת גב' קופל בכדי לבסס את טענת התובעת ולפיה גב' קופל היא זו שמחליטה מי ייגש למכרז ומי לא. 60.4 לעניין הטענה ולפיה ועדת המיכרז הייתה "הצגת תאטרון" מפוברקת ומזויפת וכי לא כל חברי הועדה הרשומים בפרוטוקול נכחו בה נציין שמוטב שלא הייתה נטענת כלל ומשנטענה דינה אחת – להדחות, מהסיבות הבאות: האחת, אין זה מתקבל על הדעת שעל מנת לפטר עובדת אחת תיתכנס ועדת מכרזים, שבראשה יעמוד נציג משרד הפנים ובין חבריה יהיו ראש מועצת אלקנה וראש מועצת אורנית.

...

בנסיבות אלה, משהתרשמנו שלהריונה של התובעת לא היה קשר להחלטת וועדת המכרזים שלא לקבלה לתפקיד ומשלא חלה הוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בענייננו, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 6,500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

וכך נכתב בסעיף 7 להחלטה: " בנסיבות כפי שהובאו לעיל, בהן שוכנעתי כי ההריון לא היוה גורם בהחלטת הפיטורים, ונימצא כי הבסיס והעילה לפיטורים הנם סיום פעילות החברה ומכירת ציוד ורשימת לקוחות, ומשהעובדת מסכימה לסיום העסקתה, אני מתירה את הפיטורים". ביום 28.5.15 קיבלה התובעת מכתב פיטורים בו נכתב כי זומנה לשימוע ביום 22.5.15 ובחרה שלא להתייצב.

עוד אין חולק כי התובעת פוטרה בזמן הריונה, לאחר קבלת היתר מטעם הממונה, כאשר יש להכריע האם בנסיבות אלו בהן התירה הממונה את פיטוריה החל ממועד מסוים, יש בכך כדי להשליך על תביעתה של התובעת לתמורת הודעה מוקדמת הסכמית ארוכה יותר.

טענת הנתבעים לפיה העסקת אבי התובעת הייתה פיקטיבית נדחית על ידינו שכן מעדותו של גיל עלה מפורשות כי אבי התובעת אכן הועסק בחברה ואף הועסק לאחר פיטוריה של התובעת.

...

התביעה כנגד נתבעים 3-4 נדחית.

דין התביעה שכנגד להידחות.

בהתחשב בסכום התביעה שהתקבל, בכך כי התביעה כנגד נתבעים 3 ו -4 נדחתה ובכך כי התביעה שכנגד נדחתה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

מר בן ישי סיפר לתובעת כי פיטר כבר בעבר עובדת בהריון, אשר הגישה תביעה ובית הדין המליץ לפניה למשוך את התביעה והתריע כי חשיפת התביעה תקשה עליה למצוא עבודה בעתיד.

בנסיבות חמורות אלה, בהן פוטרה התובעת בהיריון שלא כדין, ללא שהתבקש היתר לפיטורים וסמוך לאחר שמסרה לממונה עליה אודות הריונה, זכאית התובעת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא הוכחת נזק, כנתבע על ידה, בסך 80,000 ₪.

הנתבע 2 בתצהירו דוחה מכל וכל את טענות התובעת בהקשר זה, ולשיטתו (הטעויות במקור): "לא יעלה על הדעת כי התובעת תצטרף טבלה בגין עיסקאות שחלקן כלל לא נעשו חלקן נכרתו כארבעה חודשים לאחר מועד עזיבתה!!!!! ובמתכונת שונה, כולם עיסקאות של לקוחות חוזרים ו/או כאלו המזמינים מהתובעת ו/או כאלו המצויות בתביעות כספיות (ודי בעובדה זו על מנת לאיין ולנתק כל קשר בינה לבין עיסקאות אלו) ותדרוש עמלות בגין עיסקאות אלו" כן טוען הנתבע 2 כי בפועל התובעת "לא ביצעה כל מכירה כימעט" (סעיף 12 לתצהיר מר שמש).

...

הנתבעת תשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסך 35,904 ₪, בהתאם לחישוביה שלא נסתרו.

סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה.

מאחר שהתובעת הודיעה כי אינה עומדת על התביעה נגד הנתבע 2 רק בתום ההליכים בתיק, ולא הוכחה עילת תביעה אישית נגדו, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.