דחיית תביעות נגד קבוצת עטיה

לכן, כדי שהדירקטוריון יחליט להגיש תביעה נגד מי מהמשיבים האחרים, היה עליו לקבוע כי לחברה עומדת עילת התביעה הראשונית נגד קבוצת עטיה – שהיתה במועד הרלוואנטי בעלת-השליטה בחברה, וכי משיב כזה או אחר אחראי באחריות משנית לעוולות הנטענות נגד קבוצת עטיה.

מעבר לכך, בקשות האישור נגד חלק מהמשיבים נדחו – לאור הנימוקים שפורטו לעיל בהחלטה זו. משיבים אלה נאלצו להשקיע השקעות משמעותיות ביותר בניהול התביעה הנוכחית – שהיתה כפי שהבהרתי תביעה בסכום גבוה, שהתייחסה לתקופה ממושכת, שהיתה מורכבת מאוד מבחינה עובדתית ומשפטית כאחד.

...

טענות הדח"צים - 147-150 ז.3.2 דיון - 151 מהו סטנדרט ההתנהגות בהתאם לו תיבחן החלטת הדח"צים לגבי עסקת ההקצאה? -152-157 בחינת ההחלטה של הדח"צים - 158-168 טענות נוספות ביחס לאישור הדח"צים את עסקת ההקצאה - 169-176 ז.3 הוצאת כספים מורג' לאחר אישור הדירקטוריון את עסקת ההקצאה ז.1.3 טענות הצדדים - 177-181 ז.2.3 דיון - 182-184 ז.4 ההלוואה לורג' ז.1.4 טענות הצדדים - 185-186 ז.2.4 דיון - 187 ז.5 הטענות כלפי מזר - 188-189 התביעה נגד הדירקטורים החדשים - 190 ח.1 פטור לדירקטורים החדשים - 191-193 ח.2 טענות הדירקטורים החדשים לגופו של ענין - 194 ח.1.2 עסקת - TWG 195-197 ח.2.2 עסקת PORR הראשונה - 198-199 טענות המבקשים - 200 טענות הדירקטורים החדשים - 201 דיון העסקה למכירת מחצית מאחזקות החברה לפור - 202-203 העברת הסכום של 650,000 אירו לסיטניקה - 204-207 ח.3 עסקת ATW - מכירת החזקות החברה בורג' ח.1.3 טענות המבקשים - 208-211 ח.2.3 טענות הדירקטורים החדשים - 212 -213 ח.3.3 דיון - 214-215 ח.4 עסקת מכירת סיטניקה ח.1.4 טענות הצדדים - 216-220 ח.2.4 דיון - 221-224 ח.5 עוללות – הדירקטורים החדשים - 225-230 ט' התביעה נגד רואה-החשבון המבקר – המשיבה 21 ט.1 טענות המבקשים - 231-234 ט.2 טענות משרד פאהן-קנה - 235-240 ט.3 דיון - 241-244 ההלוואה לורג'- 245 תשלום של 650,000 אירו לסיטניקה –246-248 התפטרות משרד פאהן-קנה - 249-250 טענות נוספות - 251-252 התביעה נגד המשיבות 23-24 י.1 טענות המבקשים - 253-254 י.2 טענות מבקר-הפנים - 255 י.3 דיון - 256-260 טענת הרשלנות – 261-264 הטענה לפיה זיו-האפט פעלה בניגוד עניינים - 265 הדיווח של זיו-האפט על התפטרותה - 266 העברת דיווחי מבקר הפנים לסמנכ"ל הכספים - 267-268 סוף דבר – 269 הוצאות - 270-272 מבוא המבקשים הגישו בקשה להגיש תביעה נגזרת בשמה של חברת עטיה גרופ בע"מ (שנקראה קודם לכן חברת קידרון אחזקות תעשייתיות בע"מ, ותכונה להלן: "החברה") כנגד המשיבים – בעלי שליטה, דירקטורים ויועצים של החברה במהלך התקופות הרלוונטיות לתביעה, שהיו שותפים למספר עסקאות שלטענת המבקשים גרמו לחברה לנזק.

סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי המבקשים לא עמדו בנטל שהוטל עליהם ביחס לזיו-האפט, ולכן אין לקבל את בקשת האישור לגבי המשיבים 23-24.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת האישור בנושאים הבאים וכנגד המשיבים הבאים – משיבים 7-8 – בקשר להלוואה לורג' שהועברה דרך אמבלקו לאפסווינג, כאשר הנזק הנטען הוא בשיעור של 1.7 מיליון דולר; משיבה 10 – סכום של 700,000 דולר שהועבר אליה במסגרת ההלוואה לורג'; משיבה 15 – הסכומים ששילמה החברה לחברת TWG (סכומים של 57,500$ לחודש); י"ב הוצאות שאלת חיוב מבקשים בתביעה נגזרת בשם חברה בקשר עם הפרות שונות שבוצעו ושגרמו נזק לחברה בהוצאות, אינה נקייה מספקות.

יחד עם זאת, כאשר ישנו "גזר" בדמות הוצאות גבוהות שנפסקות לזכות מי שבקשתו מתקבלת, צריך בדרך כלל להיות גם "מקל" – בדמות הוצאות לחובת מי שבקשה שהגיש נדחית.

בפסק הדין נדחה עירעורו של המבקש ונקבע שבדין נדחתה תביעתו כנגד המשיבה.

בעקבות כתבה שבה תועד המבקש מתפלל במיתחם הר הבית בעת שהדריך קבוצת תיירים, אסרה המשיבה על המבקש לעלות להר הבית.

ברי כי אין בהתוויית אמות מידה בדרך שכזו כדי להוות הלכה מהסוג שמצדיק את קיומו של דיון נוסף, שכן לשם כך "נידרשת הלכה מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנידונו והוכרעו בפסק הדין" (דנ"א 3455/05 עטיה נ' שחר (11.10.2005); ראו גם: דנ"פ 6243/09 סארה נ' מדינת ישראל, פס' 4 (21.2.2010)).

...

בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש ונקבע שבדין נדחתה תביעתו כנגד המשיבה.

זאת, כיוון שהערעור נדחה בדעת הרוב על בסיס הלכות קיימות וללא צורך לבררו לגופו, כפי שיובהר להלן.

לסיכום, בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה בעניין שיש לו השפעה על התוצאה כל הלכה שמצדיקה את קיומו של דיון נוסף.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

השופט איתן אורנשטיין: לפנינו בקשת המשיבה לדחות על הסף את בקשת המבקשים לקיום דיון חוזר בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת רונן) מיום 24.6.2015 בתיק תנ"ג 35114-03-12, בגדרה נדחתה בחלקה בקשת המבקשים לאישור תביעה נגזרת נגד הגב' מורן עטיה (להלן: "המשיבה") ונתבעים נוספים באשר לחלק מעילות התביעה המיוחסות לה על ידי המבקשים בבקשתם לאישור תביעה נגזרת (להלן בהתאמה: "הבקשה" ו-"ההחלטה").

בית המשפט קיבל את הטענה ברף הלכאורי הנידרש לשלב המקדמי של אישור תביעה נגזרת וזאת נגד קבוצת אפסווינג ונגד בעל השליטה שלה מר ירון ייני.

...

" כן יפים לעניין זה הדברים הבאים שנאמרו לאחרונה (ת"א 9714-07-15 Elad High Plateau Aqusition Inc נ' מלאכי, פיסקה 39 לפסק דינה של כב' השופטת רונן (פורסם בנבו, 8.12.2015)): "...בקשה לדיון חוזר תוקפת אם כן החלטת ביניים, לאישור תביעה ייצוגית או נגזרת. עוד יש להוסיף כי גם אם בקשה לדיון חוזר על החלטה לאשר תביעה ייצוגית או נגזרת נדחית, ואם בסופו של דבר בית-המשפט הדן בתביעה הייצוגית או הנגזרת לגופה מקבל אותה, יכול הצד שחולק על קביעת בית-המשפט במסגרת פסק הדין, להגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, ערעור שבמסגרתו הוא רשאי לתקוף גם את החלטת האישור של התביעה כתביעה ייצוגית או נגזרת על נימוקיה". ובהמשך הדברים (פיסקה 41): "הליך הדיון החוזר הוא אם כן - כך עולה מהכרעתו של בית-המשפט העליון - הליך הדומה (אם כי לא בהכרח זהה) להליך של ערעור. מגיש הבקשה לדיון חוזר רשאי להעלות במסגרת בקשתו טענות "ערעוריות" התוקפות הן הכרעות עובדתיות של בית-המשפט והן הכרעות משפטיות.

רק אם הבקשה מתקבלת – מתקיים השלב השני של בירור התביעה של קבוצת התובעים כולה, לגופה".

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי לקבל את בקשת המשיבה ולדחות על הסף את בקשת המבקשים לקיום דיון חוזר בהחלטת בית המשפט בתיק תנ"ג 35114-03-12 מיום 24.6.2015 ולחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו בס"ד ת"א 31009-08-17 בפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין התובעת: פלונית הנתבעות: 1.מדינת ישראל 2.ענבל חברה לביטוח בע"מ (נמחקה) 3.ליאור אחזקת מבנים בע"מ צד ג': שערים אב שער מקבוצת מנופי אבי בע"מ צד ד': א. סמואל בע"מ פסק דין

בהסכמת הצדדים, נדחתה התביעה כנגד נתבעת 2 ביום 10.06.2020, ללא צו להוצאות.

(ראו ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3), 385, 408 (2004); ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, (19.3.2007); ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802, 809 (1993); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, (4.1.2009); ע"א 9313/08 אופנברג נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, (7.9.2011); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, (15.7.2013)).

...

משכך נדחית התביעה בעניין התאונה השניה.

ענייני הנזק על אף שדחיתי את טענות התביעה בעניין החבות, הן בקשר לתאונה הראשונה, והן בקשר לתאונה השנייה, החלטתי לציין דעתי גם בעניין שאר הנזק.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, באין אינדיקאציה לכל מעורבות של הנתבע 2 בחיי הגן, או לכל נגיעה בניהולו, בפקוח על הנעשה בו או באינטראקציה מול הילדים או הצוות המקצועי, איני רואה מה בסיס החובה שעליו משתיתים התובעים את טענתם כי הוא התרשל בתפקידו, והתביעה נגדו נדחית.

כפי שנאמר באחת הפרשות – "תחולת החובה לנהוג בשויון תלויה בכל עניין בהגדרת הקבוצה (היא האוכלוסייה הרלוואנטית) לצורך אותו עניין. גבולות הקבוצה הם גם גבולות השויון. אפשר לקרוא לה בשם קבוצת השויון" (ראו בג"צ 6051/95 רקנט נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289, 346 (1997)).

כך, בע"א 7696/09 עמיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (12.5.2011), אישר בית המשפט העליון פיצוי של מיליון ₪ בגין נזק לא ממוני, מתוכו 600,000 ₪ ברכיב של "כאב וסבל", לטובת אדם בן 55 שניפגע בשריפה קשה שבעטיה סבל מכוויות בכל חלקי גופו, והיה נתון לסבל גופני ונפשי כבד ולאישפוז בן כ-12 ימים, קודם למותו.

...

אי לכך, אני קובע כי סכום הפיצוי ישולם לתובעים בכפוף להצגת צו ירושה כדין.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1 ונגד הנתבעת 4 מתקבלת.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.