דחיית תביעה לקבלת השלמת הכנסה לקצבת זיקנה מוגבלת

החל מיום 1.8.2001 התובעת קיבלה קצבת אזרח ותיק + השלמה עבור התובע וכן השלמת הכנסה אשר שולמו עד ליום 1.2.18.

עיקר טענות התובעת התובעת טענה בכתב התביעה כי ביום 1.8.2006 מלאו לה 65 שנים, כך שהיה על הנתבע לחדש למנוח את תשלום הגימלה המיוחדת במועד זה לאור האמור בסעיף 10(א1) להסכם שזו לשונו: "על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תפגע זכותו של זכאי לגימלה מיוחדת שלבת זוגו מלאו 65 שנים ומשתלמת לה קצבת זקנה לפי החוק..". הנתבע לא פעל כמתחייב מסעיף זה. עוד נטען בכתב התביעה, כי המנוח לא קיבל כל מכתב להגשת תביעה חדשה וגם לא היה עליו להגיש תביעה חדשה, מאחר שהוא כבר הגיש תביעה לגימלה מיוחדת עת הגיע לגיל פרישה בשנת 1999 ואף שולמה לו גמלה מיוחדת עד למועד שבו התובעת החלה לקבל קצבת אזרח ותיק (בסיכומים הוסיפה התובעת כי לא היה על המנוח להגיש תביעה חדשה לגימלה מיוחדת מן הטעם הפשוט שתביעתו המקורית לא נדחתה).

גישת המערערת שוללת את אפשרות הבחירה של אי הגשת תביעה מלכתחילה, ומאפשרת, במועד בו בחר מגיש התביעה להגישה - לקבל רטרואקטיבית תשלום חד פעמי בלתי מוגבל בגין תקופות העבר, במקום תשלום שוטף עתי שיענה על צרכיו האמתיים מדי חודש בחודשו.

בעיניין זה נדגיש, כי מקובלת עלינו הטענה כי דין הפסקת תשלום הגימלה ודין דחייתה חד הם. בדיוק כפי שעל מבוטח שתביעתו נדחתה להגיש תביעה חדשה, כך גם במקרה של מבוטח שתביעתו אושרה והחל לקבל גמלה חודשית, ולאחר מכן הופסק תשלום הגימלה בהעדר זכאות – עליו להגיש תביעה חדשה מרגע שעומדת לו הזכאות מחדש (כמו בהבטחת הכנסה ובשאר ענפי הביטוח אצל הנתבע).

...

האם לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק? לאור כל האמור, משהתובע הגיש תביעה נוספת לגמלה מיוחדת רק בחודש 6/2019, הרי שדי בכך כדי לדחות לגופה את התביעה לתשלום רטרואקטיבי כפי שנתבקש בכתב התביעה, ומכאן שמתייתר הצורך לדון בשאלה האם קיימת לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק.

מכאן, שדין התביעה להידחות הן על הסף והן, כאמור, לגופה.

סיכום לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.

בבקשתו, טען התובע, כי אין ביכולתו לשלם את האגרה בשל מצב כלכלי קשה היות והוא מיתקיים מקצבאות זקנה ונכות מהמוסד לביטוח לאומי בלבד (להלן: "הבקשה").

עם זאת, תקנה 12 קובעת: "(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

(ג) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (1) החלטה של בית דין או של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה; (2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

(ד) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב)".

משהתובע אינו עומד בדרישה להוכיח העידר יכולת כלכלית ברמה הנדרשת לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה, מתייתר הצורך לידון בשאלת סכויי ההליך והבקשה נדחית.

...

כן הביא הנתבע טענות מדוע דינה של התביעה להידחות על הסף ולגופו של עניין.

מעיון בחומר המונח בפניי, לרבות במסמכים אשר הוצגו מטעם התובע שוכנעתי, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח, לפחות לכאורה, כי הינו חסר יכולת לשלם את האגרה המתחייבת בתיק.

על כן, לא שוכנעתי, כי התובע הגיע ל"מוצא אחרון ויחידי" כדרישת הפסיקה לצורך קבלת הבקשה (וראו: בש"א 9814/00 ניר רווה נ' דור כימיקלים בע"מ (ניתן ביום 3.5.01)).

משהתובע אינו עומד בדרישה להוכיח העדר יכולת כלכלית ברמה הנדרשת לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה, מתייתר הצורך לדון בשאלת סיכויי ההליך והבקשה נדחית.

לאור התוצאה, משאין התובע מיוצג וכדי לא להכביד עליו יתר על המידה החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 14.6.18 שלח הנתבע מכתב לתובעת בו צוין כי הוחלט לאשר את המשך זכאות התובעת לגימלת הבטחת הכנסה החל מיום 1.6.2018 ועד ליום 31.1.19, תוך שצוין כי: "הזכאות תימשך כל עוד את/ה עובד/ת אצל המעביד קרן למפעלי שקום מוגבלים בהקף משרה של 15 שעות שבועיות. יש להודיע על כל שינוי במקום העבודה או בהקף המשרה." (ר' נספח א' לכתב ההגנה) ביום 31.1.19 שלח הנתבע מכתב לתובעת בדבר הפסקת זכאותה לקיצבת הבטחת הכנסה החל מחודש יולי 2018: "בסעיף 2 (א) (2א) לחוק הבטחת הכנסה... נקבע כי תובע שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה שנמשכה יותר מ30 ימים רצופים, נחשב כמי שאין לו הכושר לעבוד ולהיתפרנס כדי מחייתו. אנו מצטערים להודיעך על הפסקת זכאותך החל מחודש 7/18 מהנימוקים הבאים: על פי האישורים הרפואיים שהמצאת הינך בעל/ת כושר לעבוד..." (ר' נספח יב לכתב הגנה).

יצוין כי במקרה זה אין המדובר בדחיית תביעה ראשונית לגימלת הבטחת הכנסה, אלא בהודעה על ביטול זכאות באופן רטרואקטיבי.

( לאחר שבחן בית הדין את כלל ראיות הצדדים שוכנע בית הדין כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה וכן כי מסרה את כל הנתונים והמסמכים בדבר סיום העסקתה וימי מחלתה בזמן אמת וכי אין בנסיעתה לחו"ל כדי לשלול את גמלתה להבטחת הכנסה, באופן רטרואקטיבי, ומשכך אין לקבל את טענת הנתבע בנידון וזאת נוכח המפורט להלן: עיון בתצהיר התובעת מעלה כי הצהירה כמצוטט: "3. אני אם חד הורית, הייתי בעבר במצב כלכלי לא פשוט, הייתי בהליך של פשיטת רגל, אני מגדלת לבדי ילדה כבת 14, ... באותה תקופה עבדתי במשרה חלקית בעבודות ניקיון במשרד השיכון/גשר וקיבלתי מהנתבע השלמת הבטחת הכנסה. בחודש 5/18 נאלצתי להפסיק את העבודה עקב מיצבור של בעיות רפואיות...10. אני מדגישה כי בחודשים 5-6/2018 קבלתי הבטחת הכנסה על פי תעודות אי הכושר ומשום מה, לאחר כחצי שנה, הנתבע הודיע לי רטרואקטיבית כי הוא אינו מכיר בתעודת המחלה מחודש 7/2018. . 11. אני טוענת כי כל תעודות המחלה ניתנו לי "בזמן אמת" ע"י הרופאים המטפלים, בהתאם לצורך הטיפולי, והנתבע טעה כאשר הודיע לי כי אינו מכיר בחלק מתעודות אי הכושר.

עמדה על כך לאחרונה כב' השופטת לאה גליקסמן בעב"ל 65145-05-16 אבידר - המוסד לביטוח לאומי (7.7.19)): "בעיניין בר לבב... שב בית הדין וחזר על ההלכה שלפיה יש ליתן למבוטח זכות טיעון בקשר להווצרות החוב, שיעורו וקיזוזו. עוד נפסק, כי גם אם טענות המבוטח לעניין הווצרות החוב ושיעורו נדחות, אין בכך סוף פסוק, שכן על המוסד לשקול את עצם קזוז החוב, האם לחייב את המבוטח בהפרשי הצמדה למדד, ואת אופן הקזוז, דהיינו שיעור הסכום שינוכה מהגימלה המגיעה למבוטח. בעיניין בר לבב צוין כי על המוסד להביא בין כלל השיקולים, בין היתר, את מצבו הכלכלי והבריאותי של המבוטח, בהיתחשב גם בגילו של המבוטח; ההשלכות שיש להפחתת הגימלה על יכולתו של המבוטח לספק לעצמו את צרכי המחייב השופטים והחיוניים. עוד נפסק (מפי נציג הציבור מר ישראל דורון, שלהערותיו הצטרפו רוב חברי המותב) כי עת מדובר בקיצבת זקנה יש להיתחשב גם בתלותו המשמעותית של המבוטח בקיצבת זקנה, ובכך שהוא נמצא במצב של מוגבלות ממשית בכל הנוגע ליכולתו "לתקן" את טעויות העבר (שלא תמיד נגרמו באשמתו או בידיעתו).

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההיתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובעת שימוע קודם להחלטתו ליצור לה חוב, הרי שדין תביעת התובעת להיתקבל גם בהיבט זה, שעה שטענת התובעת להסתמכות על כספים אלו לא נסתרה ושעה שלא שוכנענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כלשהוא (לשלילת גמלת הבטחת הכנסה כפגיעה בזכות לקיום אנושי בכבוד, ראו: בג"ץ 10662/04 חסן - המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

...

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובעת שימוע קודם להחלטתו ליצור לה חוב, הרי שדין תביעת התובעת להתקבל גם בהיבט זה, שעה שטענת התובעת להסתמכות על כספים אלו לא נסתרה ושעה שלא שוכנענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כלשהו (לשלילת גמלת הבטחת הכנסה כפגיעה בזכות לקיום אנושי בכבוד, ראו: בג"ץ 10662/04 חסן - המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

סיכום משכך שוכנע בית הדין כי יש לקבל את תביעת התובעת שעה שהתובע הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה כפי שפורט לעיל, ומנגד לא שוכנענו כי השלילה הרטרואקטיבית נעשתה כדין.

משכך התביעה מתקבלת.

הנתבע ביקש שהות לבדוק את תיק הסיעוד של התובע ולכן נתנה החלטה כדלקמן: "1. נושא קבלת קצבת זיקנה באמצעות אישתו של התובע הוסדר והמחלוקת בעיניין זה הסתיימה.

ביום 18.1.2022 הגיש התובע בקשה לכלול בתביעתו גם קצבת הבטחת הכנסה, בנימוק כי קצבת אזרח ותיק וקיצבת פנסיה שמקבלת אישתו מעבודתה בעירית חולון – לא מספיקות לקיומם.

משכך, ביום 20.2.2022 ניתנה החלטה המורה לנתבע לבדוק טענת התובע בדבר החמרה ולהודיע על כך בתוך 30 יום; עד אותו יום להמציא תעודת עובד ציבור המפרטת זכאות התובע לגימלאות לפי חודשים ועל הפקדת כל אחד מהסכומים בחשבון הבנק של אשת התובע; לבדוק בתוך אותו מועד אם הוגשה בקשה של התובע להשלמת הכנסה ואם קיים מכתב דחייה ולהגיב לטענת התובע בדבר זכאות להשלמת הכנסה ולבסוף, ככל שבוצעה בחינה של הכנסות התובע, יצרף הנתבע תעודת עובד ציבור עם פירוט החישוב.

מצבו השתפר עם הזמן אך הוא נשאר מוגבל מאוד ומשמעותית ביכולותיו התפקודיות.

...

משהתובע לא צירף ממסכים רפואיים עדכניים, תביעתו נדחית.

סוף דבר: משכך, התביעה נדחית.

עם הזמן הורחבה דוקטרינת ההשתק השפוטי והחלתה אינה מוגבלת עוד רק לטענות שהועלו בפני ערכאות השיפוט בלבד, אלא גם על טענות עובדתיות סותרות שהועלו בפני רשויות (ראו עניין קינג, וכן- ע"א 732/15 פקיד שומה נ' בנלי טל (פורסם במאגרים, 21.03.2016)‏‏.

מעיון במסמכים שהוגשו מטעם הנתבעת, מתיק התובע בביטוח הלאומי, עולה כי התובע הגיש תביעה להשלמת הכנסה במסגרתה הצהיר, יותר מפעם אחת, כי אין בבעלותו נכסים פרט לדירת המגורים שלו.

כן. האם הקצבה השתנתה מאז הקצבה שקבלתי לא הספיקה לי. מאז שנת 2009 וגם בשנת 2010 כאשר הגשת בקשה להשלמת הכנסה לביטוח לאומי ועד היום האם הצהרת בביטוח לאומי כי יש לך נכסים אחרים מלבד הבית בו אתה מתגורר.

על יסוד הצהרות אלה זכה התובע להטבות כספיות מהמוסד לביטוח לאומי בדמות קצבת זקנה מוגדלת והשלמת הכנסה והפיק מהן רווח כלכלי.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מורכבות ההליכים, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיונים, השקעת המשאבים בהכנתם ובניהולם ולאחר שקבעתי כי התביעה שהוגשה על ידי התובע נדחית אני פוסק כדלקמן: התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

...

אני סבור כי מי שמצהיר בפני המוסד לביטוח לאומי או כל גוף שלטוני אחר, הצהרה ביחס למצבת נכסים, מנוע מלטעון במקום אחר הצהרה סותרת כי למעשה כן קיימים לו נכסים השייכים לו. עוד ייאמר כי עדותו של התובע, לפני שקיבלה פרשנויות שלטעמי התובע עצמו כלל לא התכוון אליהן, הייתה פשוטה בתכלית: "כן, כי כל מה שהיה לי נתתי לילדים שלי". הפרשנות על פיה התובע נתן לילדיו זכות שימוש בדירה בלבד היא פרשנות מאוחרת ומאולצת ואינה תואמת את הצהרתו של התובע, על כך שאין לו נכסים זולת הדירה שהוא עצמו גר בה. עדותו של התובע היא שהוא נתן את מה שהיה לו במתנה לילדיו.

האם הושלמה המתנה והאם ניתן לתובע לחזור בו ממנה משהגעתי למסקנה כי הקרקע ניתנה לנתבעים במתנה על ידי התובע נותרות שתי שאלות לדיון: האם המתנה הושלמה והאם ניתן לתובע לחזור בו ממנה.

בעת"מ (מנהלי ירושלים) 333/04 חסן ג'אבר בסיסו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (נבו 10.10.2004)‏ נפסק כי "..הרשויות הפועלות מכח חוקי התכנון והבניה למתן היתרים לבניה, אינן קובעות את הזכויות המהותיות במקרקעין ואין במתן היתר משום הכרה וקביעה כלשהי שיש בה כדי להשפיע על הזכויות הקנייניות במקרקעין מושא ההיתר. אדרבה, הפסיקה חזרה וקבעה, שעיסוקן של רשויות התכנון, בכל הנוגע למתן היתרים, מתמקד בשאלות תכנוניות והן אינן אמורות לפסוק ולהכריע בשאלת הזכויות הקנייניות בנכס" עוד נקבע באותו פסק דין כי "אין זה מתפקידן של רשויות התכנון והבניה לקבוע בעניין הבעלות בנכס, אין להן הכלים לכך והדבר גם אינו נדרש. מתן היתר בניה, אין משמעותו בשום צורה הטלת אחריות על רשות התכנון, כי מקבל ההיתר הינו הבעלים של הנכס". אומר כי לא נחה דעתי באופן מלא מי מהיתרי הבנייה הוא האמיתי ועל בסיס איזה היתר נבנה בית המגורים.

סוף דבר: התובענה למתן פסק דין הצהרתי וסילוק יד בעניין זכויות התובע בנכס ובמקרקעין נדחית.

משכך גם עתירתו לפסיקת דמי שימוש ראויים נדחית.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מורכבות ההליכים, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיונים, השקעת המשאבים בהכנתם ובניהולם ולאחר שקבעתי כי התביעה שהוגשה על ידי התובע נדחית אני פוסק כדלקמן: התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.