מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

דחיית תביעה להפרת הסכם השמה

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1967 בעליון נפסק כדקלמן:

שופטי הרוב בבית-המשפט המחוזי, שבפניו הובא הענין בעירעור מבית-משפט השלום שם נדחתה תביעת הקונה, ענו על שאלה זו כשלילה מן הטעם שבנסיבות הענין מן הצדק הוא שלא להשיב לקונה את כספו.
רצה-סולח הוא על ההפרה ועומד על קיום ההסכם; רצה-רואה הוא בהפרה התנהגות השמה קץ להסכם ופוטרת אותו, לגבי העתיד, מהתחייבויותיו הכלולות בו. במקרה הראשון לא חייב המוכר להחזיר לקונה את התשלום החלקי, כי אכן ההסכם עודנו עומד בתקפו, ואילו במקרה השני, זכאי אף זכאי הקונה לבוא בחזרה על כספו והמוכר יכול מצדו רק לתבוע פיצויים עבור ההפרה.
...
ברור שאם זה הפירוש הנכון של הדברים, לא היתה ב"חיסרון" זה עילה להסתלקות הקונה מן ההסכם, ויוצא אפוא שבהסתלקות זו עצמה הפרה הקונה את ההסכם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום באשקלון תא"מ 3968-02-14 עמר נ' אדיב (2007) שרותי כח אדם סיעודי ישראל בע"מ תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה התובע: חביב עמר הנתבעת: אדיב (2007) שרותי כח אדם סיעודי ישראל בע"מ פסד דין 1. תביעה לתשלום סך של 22,300 ₪ בטענה להפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ושעניינו השמת עובדת זרה עבור אמו של התובע. התובע טוען כי ביום 18.6.13 נחתם הסכם בין הצדדים במסגרתו הושמה העובדת הזרה, הגב' מיני לאון, לסעוד את אמו, ותמורת שירותי הנתבעת שילם עמלת תיווך בסך 1,750 ₪. כעבור כ-4 חודשים הועברה אם התובע לשקום באישפוז במוסד השיקומי "בת הדר" בעיר אשדוד, ואולם העובדת, הגב' לאון, סירבה להמשיך לעבוד בשירות אם התובע. התובע טוען כי רק בדיעבד התברר כי העובדת מסרה לנתבעת מכתב התפטרות אשר לא הובא לידיעתו. בעקבות עזיבת העובדת, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה להשמת עובדת חלופית, ואולם לא זכה אלא להבטחה כללית ולפיה כשתהיה לנתבעת עובדת זו תופנה אל התובע. התובע טוען כי לאחר חלוף 21 יום ממועד עזיבת העובדת הגב' לאון נשלחה עובדת אחרת אך זו, לאחר שהגיעה לבית אם התובע הודיעה כי אינה מעוניינת לעבוד. התובע טוען כי פנה מספר פעמים אל הנתבעת, אך זו לא פעלה להשמת עובדת חלופית לאימו, עד אשר לבסוף הוצעה לו עובדת שמעסיקתה נפטרה ואשר תוקף אשרת העבודה שלה נסתיימה. נסיבות אלה, עולות לעמדת התובע כדי הפרת ההסכם בידי הנתבעת, ועל כן נתבעים המבגרת תובענה זו הוצאות ונזקים שנגרמו לו לטענתו בשל הצורך במציאת עובדת חלופית וטפול בועדת חריגים (3,300 ₪), דמי התיווך שקבלה הנתבעת מהמשפחה השניה (2,000 ₪) ולחילופין השבת דמי התיווך ששילם (1,700 ₪), הפרישי שכר לעובדת (4,800 ₪), הפסד ימי עבודה של בני המשפחה בתקופה בה לא עבדה העובדת (6,000 ₪) ועגמת נפש (6,000 ₪). 2. הנתבעת טוענת כי המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, המשוללת כל יסוד ואשר אדניה מתבססים על עובדות שאינן נכונות. הנתבעת טוענת כי טרם החתימה על הסכם ההשמה, ומפאת חששותיה של מנהלת הנתבעת, הגב' אילדיז (שאף העידה בפני), באשר להצהרות התובע לעניין תשלום חסר למטפלת הסיעודית, נערך סיכום דברים עליו חתם התובע, הכל בניסיון למנוע בעיות בעתיד בנוגע להעסקת העובדת. המדובר בעמדת התובע באשר לגובה השכר שיש לשלם לעובדת, וזאת בנגוד לדרישת העובדות הסיעודיות. אכן, לאחר תחילת העסקתה ביקשה העובדת כי יועלה שכרה והתובע פיטר אותה בשל כך. רק לאחר היתערבות עובדות הנתבעת וגישורן בין הצדדים נאות התובע להעלות שכרה של הגב' לאון כמקובל וזו שבה לעבוד בשירות אמו. אלא, שלנוכח אישפוז האם במוסד שקומי, כארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתה של הגב' לאון, פנה אחיו של התובע והודיע כי אין עוד צורך בשירותיה. למחרת היום פנה התובע טלפונית אל הנתבעת ודרש כי העובדת תגיש מכתב התפטרות. על אף שפוטרה כתבה העובדת מכתב התפטרות. הגב' לאון הושמה מחדש, כפי שמחויב עפ"י החוק והנתבעת החלה במאמצים לגיוס עובדת חלופית לאם התובע. אלא, שעל אף ניסיונות שנעשו, הרי שבכל פעם שאותרה עובדת, לאחר ששמעה את גובה השכר החודשי המוצע ע"י התובע, סירבה להעסקה. בנסיבות אלה, פעלה הנתבעת לעמדתה במסגרת הוראות ההסכם, מילאה אחריהן במלואן ואף פעלה מעבר לכך, מעבר לנדרש ממנה ומעבר לחובתה עפ"י ההסכם, הן עת עשתה ניסיון להשיב את הגב' לאון לעבוד בשירות אם התובע, לנוכח חיבתה של האם אל הגב' לאון, והן בסיוע שנתנה לתובע מתוך היתנדבות גרידא ב"הלבנת" עובדת שאשרתה פגה (זאת, מאחר ולאחר מתן אשרה מחודשת נחשבת העובדת כחדשה ורק במצב זה עשויה להסכים לשכר מופחת). יתר על כן, הנתבעת אף הציעה לתובע כי תשיב לו את עמלת התיווך, אולם זה בחר לפנות בהליכים משפטיים משוללי יסוד, לרבות תביעה לסעד הצהרתי לא ברור שהגיש לבית הדין לעבודה כנגד הגב' לאון וכנגד הנתבעת, ואשר סופה שנמחקה והתובע חויב בהוצאות הנתבעת בסך 300 ₪, אותם לא שילם. 3. במסגרת הישיבה מיום 30.11.14 הודיע התובע כי אין לו צורך בחקירת עדות הנתבעת על תצהיריהן ונציגת הנתבעת חקרה את התובע בחקירה נגדית. מטעם התובע לא הוגשו תצהירים נוספים מלבד תצהיר עדותו ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהן של הגב' אילנה אילדיז, מנהלת הנתבעת, ושל עובדות הנתבעת הגב' סופי מרג'י והגב' מרינה אברמוב. מאחר ותובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.
התובע הנו עו"ד במקצועו ולפיכך למצער היה מצופה כי תוגש אסמכתא כלשהיא לתמיכה בטענות מסוג זה, כגון אסמכתא בדבר תשלום הסך של 2,400 ₪ בגין הטיפול בועדת חריגים, אסמכתות על הפסד ימי העבודה הנטען ועל שווי ההפסד בפועל, וכיוצ"ב. מכל המקובץ, התביעה נדחית על כל אדניה.
...
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך מצרף הראיות שבאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
התובע הינו עו"ד במקצועו ולפיכך למצער היה מצופה כי תוגש אסמכתא כלשהי לתמיכה בטענות מסוג זה, כגון אסמכתא בדבר תשלום הסך של 2,400 ₪ בגין הטיפול בוועדת חריגים, אסמכתאות על הפסד ימי העבודה הנטען ועל שווי ההפסד בפועל, וכיוצ"ב. מכל המקובץ, התביעה נדחית על כל אדניה.
התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1967 בעליון נפסק כדקלמן:

גם המקור בהולסברי-היילשאם, כרך 7, ע' 229, שהשופט כהן מסתמך עליו שם, אינו דורש מן השכנגדו יותר מאשר עשיית משהו-"המורה (SIGNIFIES) על נקיטת הברירה של ביטול החוזה." ובפסק-דינו של השופט אגרנט, כתארו אז, ב-ע"א 25/49, תבור נגד עזבון בן ציון, פד"י, כרן ה, ע' 898, 912, נאמר: "אם מתברר שהצדדים לא נתנו את דעתם על השאלה הנ"ל-כלומר, ההסכם שותק בענין זה-הברירה בידי המוכר: רצה-סולח הוא על ההפרה ועומד על קיום ההסכם; רצה-רואה הוא בהפרה התנהגות השמה קץ להסכם (ההדגשה שלי) ופוטרת אותו, לגבי העתיד, מהתחייבויותיו הכלולות בו." נאמרו הדברים כלפי חוזה המופר על-ידי הקונה, אבל אותו רעיון ממש, היינו כי השכנגדו של המפר רשאי לראות בהפרה היתנהגות השמה קץ לחוזה-לראות את הקץ ולא ליצור אותו על-ידי הודעת ביטול-מן הדין שיחול גם על ההפרה הנעשית על-ידי המוכר, והמסקנה תהא, כי הקונה רשאי לתבוע בדין את השבת דמי הקדימה בלא שיצטרך תחילה לתת למוכר הודעת ביטול.
העובדה כי השבת דמי הקדימה נתבעה באורח אלטרנטיבי (במקרה ובית-המשפט ידחה את תביעת הבצוע-בעין), אינה גורעת כלום מאפיה כהבעת רצון לביטול החוזה, כי לא נאמר בשום מקום שהבעת רצון זו חייבת להיות החלטית לגמרי; ייתכן והנסיבות יחייבו לתת למפר עוד הזדמנות מסויימת לתקן את אשר עיוות, ועל אחת כמה וכמה כאן שבמהלך המשפט הסכימו שני הצדדים כי עתירת הבצוע-בעין תימחק, והדיון יתנהל במסגרת תביעת דמי הקדימה והפיצויים בלבד.
...
לכך הסכים בא-כוח המערערים, ובית-המשפט המחוזי החליט למחוק עתירה זו. בית-המשפט נעתר לתביעה להחזרת הסכום של 20,000 ל"י, בגלל הפרת החוזה על-ידי המערערים עקב אי מסירת החזקה.
האין צודקים המערערים בטענתם, שאילו בחר המשיב מיד בהשבה, היו הם יכולים להסכים לביטול החוזה ולמכור מיד את הנכס שנית, במחירים הגבוהים שעדיין שררו אז; ואילו פסיחתו של המשיב על שתי הסעיפים במשך שלוש שנים מנעה מהם אפשרות זו? הגעתי לכלל דעה שגם טענה זו אינה טענה.
" זה היה מקרה של ביטול החוזה עקב תרמית, אבל נראה לי שהוא הדין כאשר קמה זכות הביטול עקב הפרת החוזה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1973 בעליון נפסק כדקלמן:

לעומת זאת הנאמן בפשיטת-הרגל של בורקין הודיע למשיב במכתב מיום 10.11.68 שייאלץ לדחות את תביעתו אם לא יקב פרטים מלאים ומדוייקים בקשר לחוב וכי הוא למד מפי בורקין שהמדובר איננו בהלוואה אלא בהשקעה במיגרש ושבעקבות אותה השקעה רכש לו המשיב זכויות בחלקה.
טענת המערערים בבית-המשפט המחוזי ובפנינו היתה, כי על-ידי הגשת הוכחת החוב בחרו המשיבים לראות באי-העברת החלק בחלקה הפרת חוזה ולדרוש את החזרת כספם, ומשעשו כן והמערערים אף הכירו בתביעה הכספית שלהם, אין המשיבים יכולים לחזור לדרישתם שהבעלות בחלק הנ"ל מהחלקה תמסר להם.
השופט המלומד של בית-המשפט המחוזי לא הכריע בפסק-דינו במחלוקת עובדתית זו, ורק ציין שיש בעיניין זה שתי גרסות סותרות וכי ייתכן כי המשיבים "היו מוכנים בזמנו לקבל את השקעתם בחזרה ולוותר על זכויותיהם במיגרש וכי שינו את דעתם לאחר-מכן בגלל התמורות שחו בנתיים במחירי המגרשים בארץ". הלכה פסוקה היא, שבמקרה של הפרת חוזה הברירה בידי הצד שכנגד לראות בהפרה היתנהגות השמה קץ לחוזה, ולדרוש בחזרה את כספו ופיצויים בעד הפרת חוזה, או לעמוד על קיומו של חוזה ולדרוש את ביצועו (ע"א 268/67,) צד לחוזה אשר משתמש בזכותו לביטול החוזה אינו רשאי לאחר-מכן לחזור בו מבחירתו ולדרוש את קיומו של החוזה.
...
יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין נגד המערערים ולדחות את בקשת המשיבים במידה שהיא מכוונת נגד המערערים.
המשיבים ראשון ושניה ישלמו המערערים את הוצאותיהם בבית-המשפט המחוזי ובבית-משפט זה, לרבות שכר עורך-דין כולל בסך 750 ל"י. ניתן היום, י"ט באייר תשל"ג (21.5.1973).

בהליך ע"ב (ע"ב) שהוגש בשנת 2005 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

התביעה לפצוי בגין נזק עקב הפסד הכנסות ואבדן רווחים ובגין הפרת חוזה למעשה, נוכח כל קביעותינו דלעיל בדבר אורכה של ההודעה המוקדמת בה חייב היה נאמן – נשמט הבסיס לתביעה זאת ודי בכך לדחייתה.
לפיכך תבע נאמן, בנוסף לפרמיות כרשום בדו"ח – את חלקו בשיעורים הנוספים של הפרמיות אשר עתידים היו להשתלם למיטב בגין העיסקות וההשמות עפ"י הדו"ח הנ"ל. בנוסף תבע פרמיות בגין השמותיהם של 3 עובדים, אשר לא נכללו בדו"ח ושמותיהם פורטו במכתב מיטב (מ/1) ואשר אין מחלוקת, כי נאמן הוא זה שהחל לטפל בהשמתם.
...
לסיכום ומכל הטעמים כמפורט לעיל בפס"ד זה הננו קובעים כדלקמן: תביעת מיטב נגד נאמן: על נאמן לשלם למיטב חלף הודעה מוקדמת בסך 2,127 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ 1.2.99 ועד לסילוק המלא בפועל.
כל תביעותיה האחרות של מיטב – נדחות.
כל תביעותיו האחרות של נאמן בתביעתו הנגדית – נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו