בית משפט השלום באשקלון
תא"מ 3968-02-14 עמר נ' אדיב (2007) שרותי כח אדם סיעודי ישראל בע"מ
תיק חצוני:
בפני כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה
התובע:
חביב עמר
הנתבעת:
אדיב (2007) שרותי כח אדם סיעודי ישראל בע"מ
פסד דין
1. תביעה לתשלום סך של 22,300 ₪ בטענה להפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ושעניינו השמת עובדת זרה עבור אמו של התובע.
התובע טוען כי ביום 18.6.13 נחתם הסכם בין הצדדים במסגרתו הושמה העובדת הזרה, הגב' מיני לאון, לסעוד את אמו, ותמורת שירותי הנתבעת שילם עמלת תיווך בסך 1,750 ₪.
כעבור כ-4 חודשים הועברה אם התובע לשקום באישפוז במוסד השיקומי "בת הדר" בעיר אשדוד, ואולם העובדת, הגב' לאון, סירבה להמשיך לעבוד בשירות אם התובע. התובע טוען כי רק בדיעבד התברר כי העובדת מסרה לנתבעת מכתב התפטרות אשר לא הובא לידיעתו.
בעקבות עזיבת העובדת, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה להשמת עובדת חלופית, ואולם לא זכה אלא להבטחה כללית ולפיה כשתהיה לנתבעת עובדת זו תופנה אל התובע.
התובע טוען כי לאחר חלוף 21 יום ממועד עזיבת העובדת הגב' לאון נשלחה עובדת אחרת אך זו, לאחר שהגיעה לבית אם התובע הודיעה כי אינה מעוניינת לעבוד. התובע טוען כי פנה מספר פעמים אל הנתבעת, אך זו לא פעלה להשמת עובדת חלופית לאימו, עד אשר לבסוף הוצעה לו עובדת שמעסיקתה נפטרה ואשר תוקף אשרת העבודה שלה נסתיימה.
נסיבות אלה, עולות לעמדת התובע כדי הפרת ההסכם בידי הנתבעת, ועל כן נתבעים המבגרת תובענה זו הוצאות ונזקים שנגרמו לו לטענתו בשל הצורך במציאת עובדת חלופית וטפול בועדת חריגים (3,300 ₪), דמי התיווך שקבלה הנתבעת מהמשפחה השניה (2,000 ₪) ולחילופין השבת דמי התיווך ששילם (1,700 ₪), הפרישי שכר לעובדת (4,800 ₪), הפסד ימי עבודה של בני המשפחה בתקופה בה לא עבדה העובדת (6,000 ₪) ועגמת נפש (6,000 ₪).
2. הנתבעת טוענת כי המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, המשוללת כל יסוד ואשר אדניה מתבססים על עובדות שאינן נכונות.
הנתבעת טוענת כי טרם החתימה על הסכם ההשמה, ומפאת חששותיה של מנהלת הנתבעת, הגב' אילדיז (שאף העידה בפני), באשר להצהרות התובע לעניין תשלום חסר למטפלת הסיעודית, נערך סיכום דברים עליו חתם התובע, הכל בניסיון למנוע בעיות בעתיד בנוגע להעסקת העובדת. המדובר בעמדת התובע באשר לגובה השכר שיש לשלם לעובדת, וזאת בנגוד לדרישת העובדות הסיעודיות.
אכן, לאחר תחילת העסקתה ביקשה העובדת כי יועלה שכרה והתובע פיטר אותה בשל כך. רק לאחר היתערבות עובדות הנתבעת וגישורן בין הצדדים נאות התובע להעלות שכרה של הגב' לאון כמקובל וזו שבה לעבוד בשירות אמו.
אלא, שלנוכח אישפוז האם במוסד שקומי, כארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתה של הגב' לאון, פנה אחיו של התובע והודיע כי אין עוד צורך בשירותיה. למחרת היום פנה התובע טלפונית אל הנתבעת ודרש כי העובדת תגיש מכתב התפטרות. על אף שפוטרה כתבה העובדת מכתב התפטרות.
הגב' לאון הושמה מחדש, כפי שמחויב עפ"י החוק והנתבעת החלה במאמצים לגיוס עובדת חלופית לאם התובע. אלא, שעל אף ניסיונות שנעשו, הרי שבכל פעם שאותרה עובדת, לאחר ששמעה את גובה השכר החודשי המוצע ע"י התובע, סירבה להעסקה.
בנסיבות אלה, פעלה הנתבעת לעמדתה במסגרת הוראות ההסכם, מילאה אחריהן במלואן ואף פעלה מעבר לכך, מעבר לנדרש ממנה ומעבר לחובתה עפ"י ההסכם, הן עת עשתה ניסיון להשיב את הגב' לאון לעבוד בשירות אם התובע, לנוכח חיבתה של האם אל הגב' לאון, והן בסיוע שנתנה לתובע מתוך היתנדבות גרידא ב"הלבנת" עובדת שאשרתה פגה (זאת, מאחר ולאחר מתן אשרה מחודשת נחשבת העובדת כחדשה ורק במצב זה עשויה להסכים לשכר מופחת).
יתר על כן, הנתבעת אף הציעה לתובע כי תשיב לו את עמלת התיווך, אולם זה בחר לפנות בהליכים משפטיים משוללי יסוד, לרבות תביעה לסעד הצהרתי לא ברור שהגיש לבית הדין לעבודה כנגד הגב' לאון וכנגד הנתבעת, ואשר סופה שנמחקה והתובע חויב בהוצאות הנתבעת בסך 300 ₪, אותם לא שילם.
3. במסגרת הישיבה מיום 30.11.14 הודיע התובע כי אין לו צורך בחקירת עדות הנתבעת על תצהיריהן ונציגת הנתבעת חקרה את התובע בחקירה נגדית.
מטעם התובע לא הוגשו תצהירים נוספים מלבד תצהיר עדותו ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהן של הגב' אילנה אילדיז, מנהלת הנתבעת, ושל עובדות הנתבעת הגב' סופי מרג'י והגב' מרינה אברמוב.
מאחר ותובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.
התובע הנו עו"ד במקצועו ולפיכך למצער היה מצופה כי תוגש אסמכתא כלשהיא לתמיכה בטענות מסוג זה, כגון אסמכתא בדבר תשלום הסך של 2,400 ₪ בגין הטיפול בועדת חריגים, אסמכתות על הפסד ימי העבודה הנטען ועל שווי ההפסד בפועל, וכיוצ"ב.
מכל המקובץ, התביעה נדחית על כל אדניה.
...
לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך מצרף הראיות שבאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
התובע הינו עו"ד במקצועו ולפיכך למצער היה מצופה כי תוגש אסמכתא כלשהי לתמיכה בטענות מסוג זה, כגון אסמכתא בדבר תשלום הסך של 2,400 ₪ בגין הטיפול בוועדת חריגים, אסמכתאות על הפסד ימי העבודה הנטען ועל שווי ההפסד בפועל, וכיוצ"ב.
מכל המקובץ, התביעה נדחית על כל אדניה.
התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪.
